שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > עו"ד איתן ארז: "הצפת המקצוע היא כבר בעיה לאומית"

חדשות

עו"ד איתן ארז: "הצפת המקצוע היא כבר בעיה לאומית"
עו"ד איתן ארז: "הצפת המקצוע היא כבר בעיה לאומית"
07/05/2018, עו"ד איתן ארז

זה כבר ממש לא סוד שישראל היא המדינה המובילה כיום בעולם בכמות עורכי הדין ביחס לאוכלוסייה ושהתופעה משפיעה באופן ישיר על הסטודנטים, עורכי הדין והציבור כולו. עו"ד איתן ארז, מבכירי המשפטנים בארץ, סבור שמשרד המשפטים אינו עושה די על מנת לעצור את ההצפה וכי נדרש פתרון משולב ואמיץ: "הייתי מציע לסגור לפחות 3 מכללות למשפטים"

הצפת המקצוע כבר איננה בעיה של לשכת עורכי הדין או של ציבור עורכי הדין. היא הפכה לבעיה לאומית! ההצפה היא הסיבה העיקרית לסתימת מערכת המשפט בעשרות אלפי תביעות מיותרות שמוגשות ע"י עורכי דין שאין להם די עבודה. בנוסף לכך, חלק קטן מאלפי עורכי הדין המובטלים מועדים למרבה הצער בעבירות אתיקה ועבירות אחרות ובכך גורמים נזקים לציבור. מדינה שיש בה 9 מיליון תושבים איננה זקוקה ל70,000 עורכי דין, כפי שהיא אינה זקוקה ל-70,000 פסיכולוגים או ל-70,000 שמאי מקרקעין.

כאשר קיבלתי את רישיון עריכת הדין שלי, בנובמבר 1981, היו בארץ כ-8,000 עורכי דין על אוכלוסייה של 4.5 מיליון נפש, דהיינו עורך דין אחד לכל 560 תושבים. במדינות העולם המערבי מקובל בדרך כלל יחס של עורך דין לכל אלף תושבים. במדינות שבהן האוכלוסייה הומוגנית יחסית, כמו יפן או סין, יש פחות ביקוש להתדיינות. ביפן יש 30 אלף עורכי דין על 126 מיליון תושבים, דהיינו עורך דין לכל 4,200 תושבים. ובסין יש כ-200 אלף עורכי דין על אוכלוסייה של 1.4 מיליארד תושבים, דהיינו עורך דין לכל 7,000 תושבים.

קיימות מדינות בעולם שבהן התדיינות בבית המשפט נתפסת כדבר בלתי מכובד. כך למשל בגרמניה, שם נוהגים לפתור סכסוכים כלכליים בבוררות בתוך לשכת המסחר. בגרמניה גם לא נהוג לעשות עסקים עם חברות או עם אנשים שיש להם היסטוריה עשירה של התדיינויות משפטיות כי אנשים כאלה נתפסים כאנשים בעייתיים, שעסקים עמם ייגמרו בסכסוך.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

במדינות הגירה כמו ישראל, אוסטרליה וארצות הברית, הדבר היחיד המשותף לכל מרכיבי האוכלוסייה הוא החוק, ולכן יש לאוכלוסייה של אותן מדינות יותר נטייה להתדיין. כפועל יוצא, יש יותר עורכי דין. בארצות הברית יש כ- 1.34 מיליון עורכי דין על 350 מיליון תושבים, דהיינו עורך דין לכל 261 תושבים ובאוסטרליה 70 אלף עורכי דין על 24 מיליון תושבים, דהיינו עורך דין לכל 343 תושבים. עם זאת, אפילו ארצות הברית ואוסטרליה, שתי מדינות הגירה עם כמות עצומה של עורכי דין, אינן מתקרבות למספר המטורף שהגענו אליו במדינת ישראל: עורך דין לכל 137 תושבים, 65 אלף עורכי דין על 8,900,000 תושבים. למעשה, אם מנטרלים את המגזר החרדי שבו יש מעט מאוד עורכי דין, הרי שבישראל יש עורך דין כמעט לכל 110 תושבים. זהו מצב חולני הגורם נזקים עצומים לציבור הרחב, למערכת המשפט ולעורכי הדין עצמם.

בשנת 2004 ביקרתי בסין עם משלחת של לשכת עורכי הדין, בראשות ראש הלשכה דאז ד"ר שלמה כהן. ד"ר כהן נהג תמיד לומר שלא מפריע לו ריבוי עורכי הדין בישראל ולא מפריע לו שייפתחו עוד ועוד מכללות, ותמיד היו בינינו ויכוחים בעניין זה. בשמונה שנות כהונתו כראש הלשכה עלה מספר עורכי הדין מ-22 אלף ל-36 אלף בקירוב.

כהן אימץ את המנטרה של בעלי המכללות ש"השוק יסדיר את עצמו", וכיום ברור כי הייתה זו טעות. באותו ביקור בסין נפגשנו לארוחת ערב עם נשיא לשכת עורכי הדין הסינית, Gao Zongze. הוא למד משפטים בגרמניה, ולאחר שפטפטנו קצת בגרמנית התיידדנו. שאלתי אותו כמה עורכי דין יש בסין, והוא ענה לי שיש 135 אלף ועוד 300 אלף סטודנטים למשפטים, ובכל שנה 100 אלף מסיימים את לימודיהם. אמרתי לו שאם כן אני מבין שבשנה הבאה יתווספו עוד 100 אלף עורכי דין ל-135 אלף הקיימים, אולם הוא השיב לי: "מה פתאום? אנחנו החלטנו לחלק בכל שנה 8,000 רישיונות בלבד, ולא מעניין אותנו כמה סטודנטים לומדים משפטים או כמה ילמדו".

בישראל, בעיית המכללות התחילה בשנת 1990 בערך, אז החליטה אוניברסיטת תל אביב לפתוח מכללה בשם "רמות משפט". לשכת עורכי הדין, נרדמה אז בשמירה. כשהוקמה "רמות משפט" חשתי באסון העומד להתקרב והגשתי עתירה לבג"ץ כנגד הקמתה. כתוצאה מכך נסגרה המכללה, אולם זמן לא רב לאחר מכן נפרץ הסכר ומכללות אחרות נפתחו.

המכללות הפכו לתעשייה ענקית של כסף, שגלגלה מחזור של מיליארדים והכניסה מאות מיליונים לבעליהן. אם נניח שבפקולטות למשפטים במכללות למדו ב-15 שנים האחרונות 40 אלף איש שכל אחד מהם שילם שכר לימוד של 100 אלף שקל, נבין כי המחזור המצטבר שגלגלו הפקולטות למשפטים במכללות היה כ-4 מיליארד שקל. בעקיפין, הן יצרו הוצאות אדירות למדינה: כל אותם מוסדות מפתים אנשים לשלם 100 אלף שקל עבור לימודים קלים יחסית, בלי נוכחות חובה, ומבטיחים להם תואר LLB. חלק גדול מהבוגרים הם עובדי מדינה במשרדי ממשלה שונים או במשטרה, בצה"ל ובשירות בתי הסוהר. עצם העובדה שהם מקבלים תואר LLB מקנה להם תוספת נכבדה למשכורת בדמות תוספת השכלה, וכך יוצאים כולם נשכרים: המכללות מרוויחות מאות מיליוני שקלים ואותו בוגר עשה עסקה פיננסית מצוינת, שכן הוא השקיע 100 אלף שקל בקניית תואר, ולאחר מכן במשך 30 או 40 שנה (400 חודשים, נניח) יקבל בכל חודש תוספת השכלה של 2,000 שקל, דהיינו 800 אלף שקל על השקעה של 100 אלף שקל.

ומי מפסיד? קודם כל הציבור הרחב שמקבל עורכי דין ברמה נמוכה יותר, וגם אוצר המדינה. הנזקים שנגרמים מאלפי עורכי דין מובטלים מובנים מאליהם כמעט. עורכי דין אלה מייצרים עומס מלאכותי על בתי המשפט, חלקם מקבלים דמי אבטלה ולמרבה הצער חלקם מועדים בענייני אתיקה. אין זה פלא שיש מאות עורכי דין שפשטו רגל או הסתבכו בכספים ומאות עורכי דין מושעים בכל שנה מעיסוק במקצוע.

הכוחות שעמדו מאחורי הקמת המכללות היו חזקים מאוד. ראשית, הייתה חבורה גדולה של עורכי דין אמידים שלא רצו שילדיהם ילמדו באנגליה או במדינות אחרות, בגלל העלות הגבוהה שהייתה כרוכה בכך ומסיבות אחרות. שנית, היכולת להרוויח מאות מיליוני שקלים על ידי הקמת "פס ייצור" של משפטנים קרצה לבעלי המכללות. המכללות הן עסק לכל דבר והן משקיעות כסף רב בפרסום. אחת מהן אפילו פרסמה שלטי חוצות גדולים שעליהם נכתב: "הוצא את העו"ד שבך". כנראה שהיה צריך להשלים את הפרסומת ולהוסיף "והוצא גם את פנקס השיקים מכיסך".

אל תתבלבלו - מאחורי הקמת המכללות עמד כסף, שום שיקול אידיאולוגי לא היה כאן. גם המרצים הרוויחו כסף רב וחלקם עזבו משרות באוניברסיטאות כדי להרוויח יותר במכללות. לאיש מבעלי המכללות לא היה עניין ואין עניין אמיתי גם כיום להוזיל את השירות המשפטי לציבור הרחב או לשפר את רמת המקצוע. המכללות נפתחו כפטריות אחרי הגשם, ולא פחות משלוש פקולטות למשפטים פעלו ברדיוס של קילומטר אחד בלבד זו מזו: בר אילן, רמת גן וקריית אונו. המכללות גרפו רווחים של מאות מיליוני שקלים במשך 15 שנה, ויצרו קריטריונים אפסיים לקבלה, כשלחלקן אפילו לא נדרשת תעודת בגרות על מנת להתקבל.

על מנת להיווכח עד כמה רמת הלימודים במכללות נמוכה, אין טוב מאשר להביא הודאת בעל דין. כפי שאמר רבי אלעזר בשם רבי חנינא, "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם" (מגילה טו, א'). יצא לי לקרוא ראיון שנתנה ויקה פינקלשטיין, כוכבת תכנית הטלוויזיה "הישרדות", ובו היא מספרת שלמדה משפטים באחת המכללות: "משפטים זה מקצוע שמאוד קל ללמוד. בעצם לא הגעתי בכלל לשיעורים. לא היה הבדל ביני לבין מישהו ברחוב. אפשר פשוט לבוא ולקבל סיכומים לבחינה".

למרבה הצער משרד המשפטים איננו עושה די בכדי לפתור את הבעיה הלאומית הזו. הארכת תקופת ההתמחות משנה לשנה וחצי החל משנת 2020 היא טיפה בים. מה שבאמת צריך לעשות הוא פתרון משולב ואמיץ של חקיקת חוק לפיו במשך 5 שנים יונפקו רק 1000 רישיונות עו"ד בשנה. במקביל, יש להאריך את תקופת ההתמחות לשנתיים כפי שהייתה פעם. בנוסף לכך הייתי מציע לסגור לפחות 3 מכללות למשפטים ולצאת בתכנית להסבת 10,000 עו"ד לתפקידים של מורים וחוקרי משטרה כשהתכנית מלווה בתמריצי מס. בנוסף לכך צריך לחתור לפסיקת הוצאות משפט גבוהות למי שיוזם הליכי סרק או תביעות שקריות על מנת להקל על העומס במערכת, כדי לאפשר לה לדון באנשים שבאמת זקוקים לסעד.

עו"ד איתן ארז עומד בראש משרד איתן ש. ארז ושות' ומשמש גם כיו"ר תנועת "יושרה לישראל" ויו"ר הפורום למאבק במרמה בארגון INSOL-Europe. ארז חיבר את הספר "פרקליט וג'נטלמן" ובעבר כיהן במשך 8 שנים כסגן ראש לשכת עורכי הדין בישראל.

רוצים גם לפרסם אצלנו מאמר בנושא מקצועי? צרו קשר

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
152 | S:150