בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתו של אב שאיים בעבר כי יהרוג את בתו הקטינה ויתאבד, לאפשר לו לחדש את הקשר עמה לאחר נתק של 3 וחצי שנים. השופט אסף זגורי: "במצב הנוהג כיום אין לבית המשפט די כלים לחזות, לנבא או לשער האם אבות שהשמיעו איומים על חיי ילדיהם אכן עלולים לממש איומים אלו"
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה את תביעתו של אב לאפשר לו לחדש את הקשר עם בתו הקטינה, לאחר שאיים בעבר כי יהרוג אותה ויתאבד. סגן הנשיא, השופט אסף זגורי עמד על התופעה של הורים הרוצחים את ילדיהם וציין כי במצב הנוהג כיום אין לבית המשפט די כלים לחזות, לנבא או לשער האם האבות שבאים בשעריו והשמיעו איומים על חיי ילדיהם או התנהגו באופן שמחשיד אותם כמי שעלולים לפגוע בילדיהם, אכן עלולים לממש איומים אלו, דבר המקשה מאוד על התנהלות שיפוטית ברורה בעניין. בשולי פסק הדין אף קרא השופט לגורמי המקצוע והמחקר לשתף פעולה וליזום מחקר יסודי שיכול להניח בפני בית המשפט כלי אבחון תקף ומהימן לבחינת מסוכנות הורים לשלום ילדיהם.
התובע, אב לבת קטינה, הגיש תביעה לחידוש הסדרי שהות ומפגשים עם בתו לאחר שלא פגש בה במשך שלוש שנים וחצי. הפסקת הסדרי השהות של האב עם הקטינה נעשתה בעקבות הליך וסכסוך גירושין מורכב וסוער בין הצדדים, בגדרו גם הוגשו מספר בקשות לצווי הגנה עבור הקטינה על ידי אמה, שנדונו ונעתרו בחיוב ע"י בית המשפט.
מדובר באב שהיה חשש שיפגע בבת, לאור מסרים אובדניים ואיומים שהעביר לאם, לעו"ס ולגורמים אחרים. ביוני 2014 קרה אירוע חמור בגדרו לקח האב את הקטינה במסגרת הסדרי שהות ואמר לאם שתיפרד ממנה כי "זו הפעם האחרונה שהיא רואה אותה והוא לא ישיבה לעולם". בעקבות הגשת תלונה במשטרה אותרו האב והקטינה, היא הושבה לאמה והוא נעצר. לאחר מכן הושמע איום קשה אחר על עובדת ציבור, כי יתאבד ויהרוג את הקטינה.
בגין כל אלה ניתן נגדו בשעתו צו הגנה, שנפתח במילים "בית המשפט חושש לשלומן של הילדה ואמה". במקביל, הוגש נגד האב כתב אישום בגדרו הגיע להסדר טיעון, הורשע והוטל עליו עונש מאסר בדרך של עבודות שירות למשך 5 חודשים ומאסר על תנאי של 7 חודשים. לאחר שהאב סיים את עבודות השירות, הגיש תביעה בה עתר לחידוש הקשר עמה בטענה כי "יצא לדרך חדשה". לדבריו, הוא "סתם אמר את הדברים" ואין לו כוונה לממשם ולעולם לא יפגע בבתו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
עמדת האם בכתב ההגנה הייתה כי הסדרי שהות עם הקטינה לא ייעשו באופן בלתי מבוקר אלא תחת פיקוח של עו"ס לסדרי דין ו/או במרכז הקשר ובמקביל למתווה טיפולי שיבטיח את שלומן של הקטינה ואמה. עם הגשת התביעה הוזמן תסקיר סעד על מנת לקבל תמונת מצב עדכנית אודות מצבו של האב ומידת מסוכנותו לקטינה, ואף ניתנה החלטה בדבר שיתוף הקטינה ביחידת הסיוע לקראת הכנה לחידוש מפגשים עם אביה. האב מצדו הודיע, כי אינו מוכן לעבור ועדת מסוכנות וטען שאינו צריך להמציא "תעודת יושר" לבית המשפט וכי האם מנסה להכשיל ולסכל זכותו הטבעית לפגוש בבתו. הודעה זו נתקלה בהחלטה חד משמעית של בית המשפט כי בנסיבות המקרה ולאור ההיסטוריה - לא יורה על חידוש מפגשים וקשר עד שישוכנע שלא נשקף סיכון לקטינה או נזק מחידוש המפגשים.
בהמשך, הוגש תסקיר סוציאלי והתקיים דיון שבסיומו קבע בית המשפט כי האב יעבור בהסכמתו הערכת מסוכנות על ידי וועדת מסוכנות בהקדם, הקשר עם הקטינה יחודש לאלתר במרכז הקשר וכי חובה עליו לקיים את הקשר ולשתף פעולה עם גורמי הטיפול והרווחה, לרבות הדרכה הורית. העו"ס שבחנה את המפגשים התרשמה כי לאב רצון כנה וטבעי לפגוש בבתו הקטינה ואף להתחיל בתהליך טיפולי מתאים כתנאי לחידוש הקשר, אלא שקיים דיסוננס בין ההצהרות לבין היכולת האמיתית שלו לעמוד בהן. ברגעי האמת, כאשר הוא היה סמוך לחידוש הקשר, הוא נסוג ומבקש לבטל זאת, כפי שהיה ערב הדיון בבית המשפט וערב חידוש המפגשים במרכז הקשר. בהמשך הוגש עדכון נוסף מטעם העו"ס לסדרי דין וממנו עלה כי האב יצר קשר עם עו"ס המשפחה ואמר שחושש שהאם תגיש נגדו תלונה במשטרה באם יחתום על כללי ההסכמה במרכז קשר ויהיה חשד שהוא מפר אותם, ולכן הוא נמנע מחידוש קשר ורוצה להמשיך בחייו.
העו"ס הסבירה לאב, כי בעניין הקשר עם הקטינה עליו לשוחח עם העו"ס לסדרי דין ובהסכמתו העבירה המידע לעו"ס לסדרי דין שיצרה עמו קשר טלפוני. בשיחה זו השתמש האב בטונים גבוהים, ביטויים אלימים וקללות עד אשר נאלצה העו"ס לסיים השיחה ומאז לא יצר האב כל קשר עם העו"ס בעניין מרכז הקשר או חתימה על כללי ההסכמה וגם בשיחה הטלפונית הדבר לא עלה מצדו. לפיכך הודיעה העו"ס לבית המשפט שבמצב הדברים הנוכחי אין דרך לסייע לאב לחדש הקשר עם הקטינה במרכז הקשר. בתגובה לבית המשפט טען האב כי לשכת הרווחה מכשילה אותו, כי לא קילל ולא איים וכי הוא מעוניין בהעברת הטיפול בעניינו ללשכת רווחה אחרת. פניית האב נדחתה על הסף ללא תגובה תוך שבית המשפט הצביע על הקושי של האב לעמוד בגבולות ברורים שמציבה בפניו הסמכות השיפוטית או הטיפולית וכי בית המשפט לא יאפשר לו להכתיב דרכי הטיפול שירותי הרווחה או קביעת העו"ס המתאימה לו. עוד נקבע כי אם לא יוצג כתב הסכמה חתום לעמוד בכללי מרכז הקשר תידחה התביעה ללא התראה נוספת.
סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, דחה לבסוף את התביעה וקבע כי אין לאפשר לאב לחדש את הקשר עם בתו. לדברי השופט, המקרה הוא דוגמא מובהקת לחששות משני סוגים מפני קשר של אב עם בתו הקטינה: החשש הראשון הוא מפני פגיעה פיזית חלילה של האב בבת, חרף העובדה שאין ספק שהוא אוהב אותה ומצהיר ברגיל כי לעולם לא יפגע בה. החשש השני הוא מפני פגיעה רגשית ונפשית בקטינה למקרה שהאב ייטוש את התהליך והקטינה ויפסיק להיות עמה בקשר, כפי שהיה בעבר. בעניין זה, עמד השופט זגורי על משמעות המונח הלטיני "Filicide" המתייחס לאדם ההורג את ילדו, וציין כי לפי הספרות המקצועית אין מאפיין אחד לאב המסוגל לרצוח את ילדו או היכול להעיד על כך בוודאות, ומדובר בתופעה החוצה גבולות גאוגרפיים ותרבותיים. עוד נאמר בספרות כי רבים מהאבות שפגעו בילדיהם סבלו ממחלת נפש או הפרעות אישיות והפרעות דיכאוניות, רבים מההורים הרוצחים הם נרקסיסטיים שאינם מסוגלים לפתח אמפתיה ורוב האבות סבלו מלחץ בתקופת ילדותם שנבע מפרידת הוריהם, מוות אחד מההורים ואלימות הורית שהופנתה אליהם. בנוסף, לחלקם היה עבר של התנהגות אלימה, אישומים או הרשעות פליליות.
עוד ציין השופט זגורי כי במצב הנוהג כיום אין לבית המשפט די כלים לחזות, לנבא או לשער האם האבות שבאים בשעריו והשמיעו איומים על חיי ילדיהם או התנהגו באופן שמחשיד אותם כמי שעלולים לפגוע בילדיהם, אכן עלולים לממש איומים אלו ולהוות סיכון של ממש. לשיטתו, הדבר מקשה מאוד על התנהלות שיפוטית ברורה בעניין הקשר של האבות המאיימים על חיי הילדים כאשר מצד אחד יש צורך של הקטין בקשר עם ההורה ומצד שני יש להגן על הקטין מפני האפשרות שאיום אכן ימומש וכבר היו דברים מעולם. כך, ציין השופט זגורי, גם במקרה הנוכחי אין בידו לדעת ואין די חומר כדי לקבוע האם האב, שאיים כי יפגע בבתו ויתאבד אכן עלול לממש את איומיו הלכה למעשה. "חוסר הידיעה יחד עם האיומים", כתב השופט, "מחייב אותי לנהוג בזהירות רבה וכך אנהג, לא רק במחיקת התביעה שנובעת ממחדליו של האב ומעשיו אלא גם בקביעת תנאים לעצם בירור תביעה חדשה שתוגש ככל שתוגש על ידו בהקשר זה, כך שבפעם הבאה, הכלים האמורים יהיו בידי בית המשפט עד כמה שמדעי החברה ובריאות הנפש יכולים לספקם".
לגופו של עניין ציין השופט זגורי כי התרשם שחרף כל המאמצים של כל המערכות והגורמים הרלבנטיים, החל מבית המשפט, דרך גורמי הטיפול וכלה באם, שנועדו לאפשר לאב לחדש קשר עם בתו הקטינה באופן שיבטיח שלומה הפיסי והרגשי – הרי שהאב אינו מסוגל, מעוניין או יכול לעמוד בתנאי החלטות שיפוטיות, חוזר בו מהסכמות ותנאים שסוכמו עמו ומתנהל בדפוס התנהגות לא יציב. על כן, נקבע, לא ניתן לסמוך עליו בהיבטים רבים המצריכים מתן אמון בהורה שלא ייטוש בשנית את בתו הקטינה או חלילה יסכן אותה פיזית או רגשית באמצעות מסרים מילוליים או התנהגות אימפולסיבית ובלתי מותאמת. עוד ציין השופט כי בחלוף 3.5 שנים לא השתנו דברים רבים בהתנהלותו של האב, למעט מספר לקחים שצבר מההליך הפלילי ואולי נקיטה בדרך של הימנעות כפי שפירטה העו"ס ככלי להגן על עצמו מפני פגיעות חוזרות הנובעות מפגש או זיכרון עם תכני העבר והקושי שלא לראות את בתו הקטינה. במצב דברים זה, נקבע, אין כל מנוס אלא מלדחות את התביעה.
בכל הנוגע להליכים צופי פני עתיד, קבע השופט כי בנסיבות המקרה הנוכחי, כאשר האב אינו משלם לאם את דמי המזונות, כאשר נגרמה לקטינה אכזבה עמוקה בשל התחלת הכנתה לקיום מפגשים עם אביה לאחר נתק של שלוש וחצי שנים, כאשר האב העסיק את גורמי הטיפול, לשכת הרווחה, מרכז הקשר ובית המשפט ובסופו של יום לא עמד בהתחייבויותיו שלו ובדרישות המערכות השונות – יש לקבוע תנאים ברורים לעתיד לבוא, שכן קיימת סבירות גבוהה שתביעה דומה בוודאי תוגש על ידי האב בעתיד. בהתאם, נקבע כי האב ישלם לאם 5,000 שקל כהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, וכן יצרף ערבות צד ג' להנחת דעת בית המשפט על סך 50,000 שקל להבטחת הוצאות האם ולהבטחת נזקיה של בתו למקרה שייטוש את הליך שיקום הקשר העתידי ככל שייפתח. בנוסף, קבע השופט כי האב ייקח חלק בהליך טיפולי פסיכודינאמי תקופה של שנה רצופה, יימנע מהתבטאויות אלימות או הרמת קול או איומים על גורמי טיפול ואחרים, יהיה בקשר אינפורמטיבי וטיפולי עם לשכת רווחה באזור מגוריו לתקופה של שנה רצופה קודם הגשת כל תביעה עתידית בעניין חידוש הקשר עם בתו הקטינה, יחתום על כללי הסכמה לקיום מפגשים במרכז קשר בנוסח שנמסר לו ויצטייד באבחון פסיכודיאגנוסטי ופסיכיאטרי של גורם מקצועי מוסמך והמקובל על שירותי הרווחה המעיד על כך שהוא אינו מהווה סכנה לחיי בתו הקטינה. לבסוף קרא השופט לגורמי המקצוע והמחקר לשתף פעולה וליזום מחקר יסודי שיכול להניח בפני בית המשפט כלי אבחון תקף ומהימן לבחינת מסוכנות הורים לשלום ילדיהם בהיבטים שנסקרו בפסק הדין.
