חדשות

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על זיכויה של פקידת דואר מעבירת שוחד, לאחר שסייעה במסגרת עבודתה לרו"ח לפצל המחאות שנרשמו לטובת רשות מסוימת לרשויות שונות בתמורה לטובות הנאה. נקבע, כי אין זה סביר להניח שהפקידה לא הייתה מודעת לקיומו של קשר סיבתי בין אותה פעילות בשיקים ובין המתנות שקיבלה

עניינה של הפרשה בכתב אישום בן שלושה אישומים שהוגש כנגד רואה חשבון בעל משרד עצמאי בנתניה ופקידה בדואר ישראל. על פי כתב האישום, בין השנים 2003 ל-2011 ניצל רואה החשבון את אמונם של לקוחותיו וגנב מהם כספים שהופקדו בידיו. מתוקף תפקידו, נהג רואה החשבון לקבל מלקוחותיו שיקים לפקודת מס הכנסה על מנת שישלם עבורם את חובותיהם לפקיד השומה, כאשר במספר רב של מקרים לקח את השיקים ושילם באמצעותם את שוברי התשלום הפרטיים שלו למס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי, ללא ידיעתם והסכמתם של הלקוחות.

האישומים הראשון והשני בכתב האישום עוסקים במעשי הגניבה בידי מורשה והעלמת הכנסה שביצע רואה החשבון, ואילו האישום השלישי עסק בעבירת שוחד, בגינו הואשמה פקידת הדואר בסניף הסמוך למשרדו של רואה החשבון, שלפי הנטען סייעה לו במעשים תמורת טובות הנאה מגוונות שניתנו לה בהזדמנויות שונות. השווי הכולל של אותן טובות הונאה הוערך בכ-3,000 שקל, כש-2,000 מתוכם יועדו למימון נסיעת בנה למסע לפולין. עוד כללו טובות ההנאה בין היתר, סיגריות, בשמים ותווי קנייה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

במסגרת ההליכים הודה רואה החשבון באישומים הראשונים שיוחסו לו אך כפר באישום השוחד. בהמשך, זיכה בית המשפט את רואה החשבון והפקידה מאישום זה. המדינה ערערה על זיכויו מעבירת השוחד וכן על קולת העונש שנגזר עליו בגין הרשעתו בעבירות הגניבה והעלמת ההכנסה, ובשלב מסוים הושגה הסכמה לפיה הוא יחזור בו מכפירתו ויודה גם במתן שוחד כאשר גזר הדין שניתן בעניינו יוותר על כנו. בנוסף, ערערה המדינה גם על זיכויה של הפקידה מעבירת השוחד.

השופטת דנה מרשק מרום, אליה הצטרף כב' השופט אחיקם סטולר, קבעה כי אין מחלוקת על העובדה שהפקידה הייתה עובדת ציבור ועל כך שקבלת השיקים האסורים מידי רואה החשבון לא יכלה הייתה להתבצע אלא במסגרת תפקידה כעובדת דואר ישראל. בכך, נקבע, מתקיים המרכיב הראשון ביסוד העובדתי של עבירת השוחד. אשר למרכיב השני, הצדדים נחלקו בשאלה האם יש לראות בחפיסות הסיגריות, בבקבוקוני הבושם, בתלושים לחג ובמעטפה שבה 2,000 שקל במזומן, כמתת שייחשב לשוחד. בית משפט השלום קבע כי אין מדובר בשוחד במהותו, שכן מדובר במרכיבים קלי ערך שאינם מצדיקים סטייה מן השורה של אדם כלשהו, לא כל שכן אלמנה המפרנסת את בנה בגפה. עם זאת, בהתאם לפסיקה, סכום הטובין אינו מהווה חלק מהגדרת היסוד העובדתי של עבירת השוחד אשר מתמצה בעצם הלקיחה של דבר שלפי מהותו עשוי להוות אובייקט לשוחד. לפיכך, נקבע כי המתנות בנסיבות העניין, כל אחת כשלעצמן, ועל אחת כמה וכמה כולן ביחד, הן מתנות שקבלתן על ידי עובד הציבור מקימה באופן מובהק את המרכיב השני ביסוד העובדתי בעבירת השוחד, דהיינו כי הן בגדר מתת היכול להיחשב כשוחד.

עוד ציינה השופטת כי נטילת המתת צריכה להיות בעד פעולה הקשורה בתפקידו של העובד, כלומר נדרש שיתקיים קשר סיבתי בין המתת לבין אותה הפעולה. בעניין זה, סברה השופטת כי יש להתערב במסקנתו של בית משפט השלום באשר למודעותה של הפקידה לקיומו של קשר סיבתי בין אותן פעולות אסורות בשיקים ובין המתת שקיבלה מרואה החשבון. לשיטתה, אין זה סביר להניח כי הפקידה, שידעה כי היא פועלת בניגוד לנהלים בקשר לשיקים האסורים, ואף ידעה כי חל עליה איסור לקבל מרואה החשבון מתנות, לא הייתה מודעת לקיומו של קשר סיבתי זה ולכן לא היה מקום לזכותה מעבירת השוחד.

השופט שמואל בורנשטיין הצטרף לדעה לפיה אין לקבל את הקביעה כי הפקידה לא הייתה מודעת לפסול במעשיה בכל הנוגע לפיצול השיקים, או כי לא הייתה מודעת לכך שחל עליה איסור לקבל מתנות מהסוג שקיבלה. עם זאת, לדידו, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בתוצאה אליה הגיע בית משפט השלום בכל הנוגע להעדרו של היסוד הנפשי הנדרש ביחס למרכיב השלישי בעבירה וזאת לאור התרשמותו של בימ"ש השלום ממערכת היחסים בין השניים. בהתאם לאמור, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וקבע כי הפקידה תורשע בעבירת השוחד שיוחסה לה.