בית המשפט לתביעות קטנות קיבל בחלקה תביעת לקוחה להשבת שכר טרחה ששילמה לעורכת דינה בגין ייצוגה בענייני מעמד אישי בינה לבין בעלה, לאחר שהחליטה להתפייס עם בעלה ו"לרדת" מהליך הגירושין. נקבע, כי סיום ההתקשרות נעשה בתום לב ומשכך עורכת הדין אינה זכאית למלוא שכר הטרחה
הנתבעת, עורכת דין במקצועה, ייצגה את התובעת בענייני מעמד אישי שהתנהלו בינה לבין בעלה. ראשיתם של המגעים בין הצדדים בפגישת ייעוץ שעסקה בהליך הגירושין בו הייתה מעוניינת הלקוחה. בגין הייעוץ שניתן לה על ידי עורכת הדין באותה פגישה, שילמה הלקוחה סך של 500 שקל. בהמשך יצרה הלקוחה קשר עם עורכת הדין והודיעה לה כי היא מעוניינת להסתייע בשירותיה ובין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה. השכר המוסכם שולם לעורכת הדין במלואו, בסך 35,000 שקל כולל מע"מ.
לקראת סוף חודש מאי 2016, הודיעה הלקוחה לעורכת הדין על רצונה להקפיא את נקיטת ההליכים, ולאחר מכן הודיעה כי הגירושין ירדו מהפרק. בהתאם, דרשה הלקוחה מעורכת הדין להשיב לידיה את שכר הטרחה ששולם לה, אלא שזו סירבה ולכן הגישה הלקוחה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון. בנוסף, עובר להגשת התביעה, הגישה הלקוחה תלונה על עורכת הדין לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, אך זו החליטה לגנוז את התלונה, תוך שציינה כי הטענות מושא התלונה עניינן במחלוקת על שכר טרחה הנעדרת היבט אתי.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת הלקוחה, הסכם שכר הטרחה נחתם על ידה תוך שהייתה נתונה בסערת רגשות וסמכה על דברי עורכת הדין, כשזו האחרונה לא ציינה בפניה כי מרגע החתימה על המסמך לא תינתן לה אפשרות לבטל את העסקה וניצלה את מצוקתה הנפשית בכדי להתעשר על חשבונה. הלקוחה טענה בנוסף כי ככל שהייתה מבינה ששכר הטרחה לא יושב לה ממילא, הרי שלא הייתה משלמת אותו במלואו בתשלום אחד. עוד טענה כי ההסכם שולל את זכותה להשבת הכספים ששולמו על ידה, קרי שולל ממנה את תרופת ההשבה בהתאם לחוק החוזים, ומשכך הוא בבחינת תנאי מקפח ודינו להתבטל. לבסוף הוסיפה הלקוחה כי עורכת הדין לא החלה בהכנת כתבי הטענות מחמת שלא הועברו לידיה מסמכים רלוונטיים וגם עניין זה מצדיק את השבת השכר ששולם לה.
עורכת הדין טענה מאידך כי מהתנהלות הלקוחה עובר לחתימת ההסכם, לרבות מפניותיה המרובות אליה, ניתן ללמוד על הלך רוח יציב וברור לפיו ידעה הלקוחה להיכן פניה. לשיטתה, ההסכם נחתם על ידי הלקוחה במעמד פגישה שארכה כשעתיים, לאחר שקראה אותו ווידאה כי ההליכים עליהם סיכמו הצדדים מופיעים בהסכם, ולאחר שניתנו לה הבהרות ביחס להליכים המשפטיים השונים. עוד נטען כי הייצוג בוטל על ידי הלקוחה ממניעים זרים וכי בוצעו על ידה פעולות כאלה ואחרות עובר להפסקת הייצוג ומשכך יש לדחות את התביעה.
הרשמת הבכירה ליאת ירון קבעה כי מטענות ומעדויות הצדדים עולה שחתימת ההסכם נעשתה על רקע משבר בין הלקוחה לבעלה, כאשר לאחר לבטים החליטה הלקוחה כי היא מעוניינת לשכור את שירותיה של עורכת הדין. עוד עולה מעדותה של הלקוחה, כמו גם מתביעות המזונות שצורפו על ידי עורכת הדין, כי האפשרות של פירוק התא המשפחתי לא הייתה האפשרות המועדפת על הלקוחה אלא שנוכח הנסיבות והתנהלות בעלה, החליטה להתקשר עם עורכת הדין.
עוד נקבע כי הודעת סיום ההתקשרות נמסרה לעורכת הדין שישה ימים לאחר חתימת ההסכם וכי הסיבה לסיום ההתקשרות הייתה התפייסות הלקוחה ובעלה ימים מספר לאחר חתימת ההסכם. זאת, בניגוד לטענת עורכת הדין לפיה סיום ההתקשרות נעשה מתוך "מניע זר". לפיכך, קבעה הרשמת כי סיום ההתקשרות נעשה בתום לב, מסיבה הוגנת ועת המטרה לשמה נשכרו שירותי עורכת הדין חדלה להתקיים.
לצד הקביעה לפיה הפסקת הייצוג נעשתה בתום לב ומסיבה הוגנת, בחנה הרשמת אילו שירותים ניתנו על ידי עורכת הדין בימים שבין חתימת ההסכם ועד להודעה על סיומו. בעניין זה נקבע כי תביעות המזונות הוכנו עובר למועד סיום ההתקשרות, ובהינתן שבהסכם נקבע כי תשלום שכר הטרחה הוא בעבור ייצוג מלא בשתי הערכאות, הרי שהיקף השירות שניתן בפועל מצומצם ביותר ומרבית השירות כלל לא ניתן ללקוחה. לפיכך, לדעת הרשמת, יש לבחון מעמדו של ההסכם ולקבוע האם בנסיבות יש מקום לאכוף את הסעיף ששולל את זכותה של הלקוחה להשבת הכספים ששולמו על ידה. בעניין זה, נקבע כי יש לדחות את טענת הלקוחה לפיה בהסכם קיים תנאי מקפח וכי בשים לב להיקף המצומצם של השירות שניתן ולפרק הזמן הקצר שחלף ממועד חתימת ההסכם ועד למועד סיום ההתקשרות - עורכת הדין אינה זכאית למלוא שכר הטרחה ששולם לה, כי אם לשכר טרחה ראוי בגין השירות המצומצם שניתן על ידה. התביעה התקבלה בחלקה. נוכח האמור, עורכת הדין תשיב לידי הלקוחה את הסך ששולם לה בניכוי סך של 8,775 שקל.
