בית משפט השלום ברמלה הרשיע נאשם שנכנס למטע בכפר שמואל ומילא שני שקי אשפה בגת שקטף בשווי כמה אלפי שקלים. השופט דחה את טענות הנאשם לאכיפה בררנית, זוטי דברים וטעות במצב דברים וקבע כי אחד מהשיקולים הוא הנזק שגרם הנאשם לעצים בעקבות קטיפת עלי הגת
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירות של גניבה חקלאית והסגת גבול. על פי כתב האישום, נכנס הנאשם באמצעות רכבו למטע גת במשק בכפר שמואל, קטף גת מהעצים ומילא שני שקי אשפה בגת בשווי כולל של 5,000-10,000 שקל תוך שפגע בעצים. בהמשך, ביקשה התביעה להרשיע את הנאשם בעבירה של גניבה רגילה.
הנאשם טען לפגיעה בהוגנות ההליך, לאור העובדה שזה התנהל מתחילה ועד סוף בהסתמך על הנחת היסוד שמיוחסת לו עבירה של גניבה חקלאית. כמו כן, לטענתו, לאור העובדה שהמאשימה בשלב הסיכומים ביקשה להרשיעו רק בעבירות מסוג עוון (גניבה רגילה והסגת גבול), הרי מעצם כך שבחרה לנסח את כתב האישום כך שהוא כולל עבירה מסוג פשע (גניבה חקלאית) - המאשימה מנעה ממנו את הזכות שתיבדק לגביו האפשרות של הסדר מותנה. על כן, לטענתו, יש לזכותו ולחילופין לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.
מלבד האמור טען הנאשם להגנת "זוטי דברים", שכן לטענתו העלים שאותם קטף הם בעלי ערך כלכלי מועט ביותר, אם בכלל. בנוסף טען לטעות במצב דברים, שכן להתרשמותו לא היה מדובר בשטח חקלאי לגידול גת אלא בעצי גת שגדלו בשטח פתוח ומופקר ולכן סבר לתומו שמדובר בגידולי פרא של גת. לבסוף, טען הנאשם לאכיפה בררנית, היות שלטענתו לא נהוג להעמיד לדין מי שגונב תוצרת חקלאית, כאשר ערך הדבר שנגנב הוא מועט ביותר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט הישאם אבו- שחאדה קבע כי אין מחלוקת שהנאשם נכנס למטע הגת וכן "נשא ונטל" מתוכו גת אשר נשלל מבעליו "שלילת קבע". לפיכך, אין לשיטתו מנוס מהמסקנה שכל רכיבי עבירת הגניבה הרגילה התקיימו ולכן יש להרשיע את הנאשם בביצועה של עבירה זו. כן נקבע כי היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה של הסגת גבול מתקיימים, ואף בו-זמנית, ועל כן יש להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו.
אשר לעובדה שעבירת הגניבה הרגילה לא יוחסה לנאשם במקור בכתב האישום, ציין השופט כי עבירת הגניבה היא עבירה קלה יותר מזו שיוחסה לנאשם בכתב האישום (גניבה חקלאית) וכי הרשעתו בעבירה זו אין בה אלמנט של הפתעה עבורו בדרך כלשהי. לדבריו, עבירת הגניבה הרגילה, על כל יסודותיה, נבלעת בתוך העבירה של גניבה חקלאית ולכן ברור שהייתה לנאשם הזדמנות להתגונן כנגד העבירה החלופית של גניבה רגילה. על כן, נקבע כי הגנתו של הנאשם לא קופחה וניתן להרשיעו בעבירה של גניבה רגילה.
עוד הוסבר, כי התביעה רשאית להחיל את המסלול של הסדר מותנה לעניין סוג מסוים של עבירות כפי שייקבעו בהנחיות שיפורסמו באישור היועץ המשפטי לממשלה. באירוע מושא כתב האישום, נקבע, רשויות התביעה היו נעדרות סמכות בעבר וגם נעדרות סמכות בהווה, להחיל את המסלול של הסדר מותנה ודי בכך על מנת לדחות את טענתו של הנאשם שהיה על המאשימה לשקול הסדר בעניינו ומשלא עשתה כן נפגעה זכותו להליך הוגן.
אשר לטענת זוטי הדברים, נקבע כממצא עובדתי שהגת שנגנב איננו מתמצה בענפי "חזירים" שמצויים בתחתית עצי הגת, אלא בעיקר בגבעולים רכים וצעירים שנמצאים בחלק העליון של העצים ושהם בעלי ערך כלכלי ועשויים לשמש את הנאשם בעסקו בתחום הגת או לשימוש אישי אחר. על כן, ברור שלא מדובר בגניבה של גת חסר ערך כלכלי כפי שניסה הנאשם לטעון. כן קבע השופט כי גם אם תיאורטית ניתן לקבל את טענת הנאשם שערכו הכלכלי של הגת שנגנב הוא מועט ביותר, קיימת נסיבה לחומרה שמצדיקה את העמדתו לדין בעבירת הגניבה, והיא הנזק שנגרם לעצים בעקבות קטיפת עלי הגת. עוד נקבע כממצא עובדתי שלא מדובר בעצים של גת שגדלים בשטח הפקר באופן פראי, אלא במטע חקלאי של גת השייך לאדם קונקרטי ושהנאשם היה מודע לאופיו החקלאי של המטע. על כן, על פניו, הטענה של טעות במצב דברים היא מופרכת מעיקרה ודינה להידחות.
בכל הנוגע לטענה לאכיפה בררנית, לא התרשם השופט שהמקרה הזה נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים שימוש בדוקטרינה זו. לדבריו, בפועל הגת שנגנב הוא אכן בעל ערך כלכלי לאור הכמות שנגנבה (שני שקים) וכן לאור סוג הגת שנגנב (גבעולים רכים וצעירים מצמרות העצים אשר יכולים לשמש ללעיסה וליצור מיץ גת). בנוסף, הנאשם גרם נזק לעצים בעת קטיפת הגת, דבר שמקים אינטרס ציבורי בהעמדתו לדין פלילי בגין עבירת הגניבה הרגילה, יהיה ערכו הכלכלי של הגת שנגנב אשר יהיה. עוד צוין כי הנאשם לא עמד בנטל הבאת הראיות להוכחת טענתו שקיימת מדיניות שיטתית ולאורך זמן אצל התביעה באי העמדתם לדין של חשודים שגנבו תוצרת חקלאית שערכה הכלכלי נמוך עד אפסי. בהתאם, הורשע הנאשם בעבירת גניבה והסגת גבול.
