שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > מכללת בית ברל תפצה ב-50,000 שקל מרצה שהופלתה על רקע מוגבלותה

חדשות

מכללת בית ברל תפצה ב-50,000 שקל מרצה שהופלתה על רקע מוגבלותה, צילום: istock
מכללת בית ברל תפצה ב-50,000 שקל מרצה שהופלתה על רקע מוגבלותה
29/03/2018, עו"ד גל גומא אביטל

ביה"ד האזורי לעבודה חייב את מכללת בית ברל לפצות ב-50,000 שקל מרצה שהופלתה על רקע מוגבלותה. המרצה הגישה בקשה להמליץ על קידומה לתואר מרצה בכיר א' והוועדה לקידום דרגות דנה בבקשתה, אישרה אותה, אך בפועל לא העבירה את המלצותיה לוועדה הבינמשרדית

התובעת היא ד"ר למתמטיקה שהועסקה החל מתחילת שנות השמונים כמרצה במכללה האקדמית בית ברל, עד לפרישתה ב-2012. במאי 2009 דחתה הוועדה לקידום דרגות את בקשת התובעת להמליץ על קידומה לתואר "מרצה בכיר א'", תוך שניתנה לה הזדמנות להגיש בקשה מחודשת לאחר פרסום עבודות אקדמיות נוספות. בשנת 2010, עת שהתה התובעת בשנת שבתון, המציאה פרסומים נוספים שיצאו תחת ידיה כפי שדרשה הוועדה, אך הוועדה לא התכנסה כדי לדון בקידומה. בשנת 2011, עת התובעת הייתה מצויה בחופשת מחלה, דנה הוועדה בבקשתה לקבלת דרגה ואישרה אותה, אולם בפועל לא העבירה את המלצותיה לוועדה הבינמשרדית.

נוכח האמור, פנתה התובעת לבית הדין לעבודה בבקשה לפסוק לה פיצויים מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לטענתה, דחיית בקשתה לקידום על ידי הוועדה בשנת 2009 ולאחר מכן, בשנת 2011, אי העברת הבקשה על אף אישורה, נעשתה על רקע מצבה הרפואי ואפלייתה לרעה. המכללה טענה מנגד שדחיית בקשת התובעת נעשתה על רקע ענייני, מקצועי, ובהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים וההנחיות המנהליות החלות עליה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת יפית זלמנוביץ גיסין קיבלה את התביעה ופסקה לתובעת פיצוי בסך 50 אלף שקל. תחילה הזכירה השופטת כי איסור ההפליה בתעסוקה קבוע בסעיף 8 לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, כאשר נטל השכנוע בכך שעובד הופלה לרעה בעבודתו מוטל עליו. על מנת לעמוד בנטל זה, די לעובד להקים תשתית ראייתית לכאורית התומכת בטענתו, כשלשם כך די לעובד להראות שהוא נפגע או לא קיבל הטבה, על אף שלפי הקריטריונים של המעסיק לא היה מקום לפגוע בו או למנוע ממנו את אותה הטבה.

מן הכלל אל הפרט, דחתה השופטת את טענת התובעת לפיה הופלתה בשנת 2009, עת דנה הועדה בקידומה. נקבע, כי התובעת לא הוכיחה, אף לא לכאורה, כי החלטת הוועדה נבעה מטעמים הנעוצים במצבה הרפואי שכן נכון למועד הדיון לא ידעו חברי הוועדה ואף לא התובעת עצמה אודות מצבה הבריאותי וגם היעדרויותיה החלו רק לאחר מועד כינוסה של הוועדה. כלומר, לכאורה לא יכולה הייתה הוועדה להפלותה על רקע היעדרויותיה, משלא נעדרה עקב מחלתה עד אותה עת.

עוד קבעה השופטת כי מעדותה של התובעת, אשר אין ספק שהייתה מרצה מסורה ואהבה את תחום ההוראה, עולה שבמועדים הרלוונטיים לכינוסה של הוועדה היא טרם השכילה להכיר בכך שהבעיה במיתרי הקול שלה תהפוך למוגבלות אשר תמנע ממנה את המשך הקריירה כמרצה, והיא אף השכילה להסתיר מעין כל את חומרת הבעיה, משבאה ללמד "כרגיל". בנוסף, נקבע כי אף המכללה הרימה את הנטל להראות כי לא דבק רבב של אפליה בהחלטות הוועדה. לדברי השופטת, הוועדה שהתכנסה בשנת 2009 רצתה ביקרה של התובעת ובקידומה, אלא שהתובעת לא עמדה ברף האקדמי הנדרש לצורך קידומה היות שההמלצות שניתנו לה לא היו טובות דין בכדי שהועדה תמליץ על כך.

אשר לדחייה השניה בקידומה של התובעת, שאירעה בשנת 2010 בעודה שוהה בשבתון, המציאה התובעת לוועדה את הפרסומים הנוספים שיצאו לאור במהלך שנת השבתון, אולם על פי הכללים הנהוגים החליטה הוועדה לקידום דרגות שאינה יכולה לדון בעניינו של מורה המצוי בשבתון. נקבע, כי אף אם שגתה המכללה בדחותה את הדיון בעניינה של התובעת עד לתום שנת השבתון, לא הוכיחה התובעת, ולו במסגרת הנטל הראשוני המוטל עליה מכח הוראות החוק, כי החלטת הוועדה שלא לדון בבקשתה הייתה נגועה בשיקולים זרים.

עוד ציינה השופטת כי בשנת 2011, התכנסה הוועדה ודנה שוב בתיקה של התובעת, לאחר שהתובעת שלחה לעיון הוועדה את הפרסומים החדשים, כפי שהתבקשה לעשות בשנת 2009. הפעם אושרה בקשתה של התובעת לקידום. עם זאת, במהלך ישיבת הוועדה, ומשנודע לה כי התובעת מצויה בחופשת מחלה ונעדרה מן העבודה במהלך השנתיים שקדמו לכך, סברה הוועדה כי עליה לפנות לגורם המקצועי במשרד החינוך על מנת לברר האם ניתן לאשר קידומו של מרצה המצוי במחלה. נקבע, כי התנהלותה של המכללה בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם חובתה כמעסיק כלפי עובדת עם מוגבלות והיה עליה להעביר את המלצתה לתת לתובעת דרגת מרצה בכיר א' לאישור הוועדה הבינמשרדית.

בעניין טענת התובעת בדבר ביצוע התאמות, נקבע כי על מנת שתקום לעובד עם מוגבלות זכות לביצוע התאמות על פי החוק, נדרש העובד להראות כי קיימת מגבלה רפואית המונעת ממנו למלא את תפקידו כפי שהוא. במקרה זה, לדעת השופטת, התובעת אשר הבינה שמחלתה אינה ענין בר חלוף וכי אף רופא לא יאשר לה להמשיך בעבודתה כמרצה אשר עיקרה במתן הרצאות פרונטליות, החליטה לצאת לפנסיה ולא נתנה למכללה כל הזדמנות לבחון את החלופות שהציעה או להציע התאמות כאלה או אחרות שיאפשרו לה את המשך עבודתה. נקבע בנוסף כי אף לו הייתה קמה למכללה חובה לבצע התאמות אילולא בחרה התובעת לפרוש לגמלאות, הייתה העסקתה במרכז למתמטיקה ו/או בקבוצות הוראה קטנות מעשרה סטודנטים מהווה נטל כבד מדי על המכללה. התביעה התקבלה באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 50,000 שקל.

 

סע"ש 58529-05-15

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:195
קומיט וכל טופס במתנה