שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > כתב בפייסבוק "צריך לשרוף הומואים" וטען: "גם רבנים מתבטאים ככה"

חדשות

כתב בפייסבוק "צריך לשרוף הומואים" וטען: "גם רבנים מתבטאים ככה", צילום: getty images Israel
כתב בפייסבוק "צריך לשרוף הומואים" וטען: "גם רבנים מתבטאים ככה"
28/03/2018, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום בירושלים הרשיע נאשם שכתב בפייסבוק הודעות בגנות הקהילה ההומוסקסואליות ואיים בהודעות פרטיות על אדם אחר על רקע ויכוח בעניין. בין היתר העלה הנאשם להגנתו טענת "אכיפה בררנית", בטענה שרבנים ואנשי שם התבטאו באופן דומה ולא הועמדו לדין על דבריהם

הנאשם, אדם דוסתארה, הועמד לדין בעבירת איומים. על פי המתואר בכתב האישום, בינואר 2016 כתב הנאשם בדף הפייסבוק "ירושלמים וירושלמיות", בשרשור הודעות שהתייחס לקהילת ההומוסקסואלים והלסביות - "צריך לשרוף אותם ואת אלה שמתגאים שמקבלים בתחת למשרפות". בהמשך להודעה זו החל המתלונן להתכתב עם הנאשם באופן פרטי, אז כתב הנאשם למתלונן "הומוהים צריכים לשרוף" (השגיאה במקור). המתלונן כתב לו כי הוא יעשה מה שבא לו בירושלים, ובמענה כתב לו הנאשם "תגיד לי איפה אתה תהיה... תביא משטרה איתך...". בהמשך כתב לו "שברתי לאחד את הראש, הייתי 3 חודשים במאסר בית".

בתשובתו לאישום הודה הנאשם בכל העובדות שיוחסו לו אך טען כי לא מדובר באיומים שכן אין אפשרות להתממשותם, בשים לב לכך שאין היכרות בינו לבין המתלונן, הם לא נפגשו פנים אל פנים ואין אפשרות לזיהוי או לקיום מפגש. עוד נטען להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, מאחר ורבנים ואנשי שם שהתבטאו באופן דומה לא הועמדו לדין על דבריהם. מטעם ההגנה לא נשמעו עדים אך הוגשו מספר כתבות מעיתונים העוסקות בהתבטאויות של רבנים נגד קהילות שונות ובהן הומוסקסואלים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת ג'ויה סקפה שפירא ציינה כי היסוד העובדתי של עבירת האיומים דורש איום המופנה לאדם בפגיעה שלא כדין באחת הדרכים המפורטות בסעיף החוק. במקרה זה, צוין, הנאשם איים בפגיעה בגופו ובחייו של המתלונן באומרו שיש "לשרוף אותו". לשיטתה, מדובר באיום במעשה אלימות שלא כדין כלפי המתלונן והדברים נאמרו לא רק בשיח קבוצתי, אלא גם בהתכתבות פרטית בין הנאשם לבין המתלונן.

בנוסף קבעה השופטת כי לא מדובר בהבעת דעה של הנאשם בלבד, שכן בקשתו מהמתלונן לומר לו היכן הוא נמצא, הוראתו למתלונן להביא עמו משטרה וציון הטענה כי הוא כבר נשפט בעבר בשל מעשה אלימות - מוסיפים מידה משמעותית של רצינות וממשיות לאיום. עוד עולה כי דבריו של הנאשם לא היו משפט בודד שנכתב בלהט הויכוח אלא שהוא שב וחזר במהלך ההתכתבות ביניהם על ביטויים כגון "לא מעניין אותי משטרה", "חוק בתחת שלי", "אתה וכל המחלות שלך לא תהיו חופשיים בירושלים", באופן שבן שיחו של הנאשם יכול היה להבין כי הנאשם גמר אומר לפגוע בגופו ובחירותו.

עוד הוסיפה השופטת כי רצינותו של האיום ויכולתו להטיל מורא על אדם נובעים גם מתוך הרקע לשיח בין הנאשם למתלונן. בעניין זה, ציינה כי דעות לא סובלניות כלפי בעלי נטייה מינית הומוסקסואלית מושמעות מפעם לפעם, ולדאבון הלב הן מלוות לא פעם גם במעשי אלימות פיזית. משכך, לשיטתה, האיום לפגוע בגופו או בחירותו של המתלונן בשל נטייתו המינית הוא איום ממשי במקרה זה, אשר יש בכוחו להטיל מורא גם על פי מבחן אובייקטיבי.

השופטת התייחסה גם לטענה כי רצינותו של האיום נגרעת כיוון מדובר בשניים שאינם מכירים זה את זה ולא נפגשו מעולם. לשיטתה, ניתן לראות מתוך התכתובות כי הנאשם והמתלונן הזדהו כל אחד בשמו האמיתי, וכי הפרופיל של כל אחד מהם ברשת החברתית כלל תמונה. בנוסף, שמו של המתלונן אינו שכיח, ומשעה שהשיח התנהל תחת פרטי זהותו האמיתיים, נקל היה בידי הנאשם לאתרו, לו ניסה. מעבר לדרוש ציינה השופטת כי מתוך הודעתו של הנאשם במשטרה ניתן ללמוד שהוא רצה באמת ובתמים לדעת היכן נמצא המתלונן כדי "לדבר איתו". עוד הודה כי דבריו מטילים מורא, וההסבר לפיו "לא התכוונתי אליו אלא בכלליות" אינו מובן ואף לא ניתן היה לחקור אותו לגביו, בשל החלטתו שלא להעיד להגנתו.

אשר על כן, קבעה השופטת כי הדברים שכתב הנאשם הם דברי איום מפורשים, רציניים וממשיים לפגיעה שלא כדין בגופו של המתלונן ובחירותו והם מקיימים את היסוד העובדתי של עבירת האיומים. כן נקבע שמתקיים גם היסוד הנפשי בעבירה, מאחר שכאמור הנאשם לא העיד להגנתו, ומשכך לא סתר את הראיות העולות מתוך הדברים עצמם לפיהם מטרתו הייתה להפחיד ולהקניט את המתלונן. השופטת הבהירה כי אין לקבל את טענת ההגנה לפיה עבירת האיומים דורשת הסתברות להתממשות האיום, שכן הערך המוגן בעבירת האיומים אינו החשש מפני התממשות האיום, אלא, כאמור, שלוות נפשו ותחושת הביטחון של הפרט.

לבסוף, התייחסה השופטת לטענת ה"אכיפה הבררנית" שהעלה ב"כ הנאשם. במסגרת זו נטען כי רבנים, שחלקם עובדי ציבור, נוהגים להתבטא השכם וערב בגנות הומוסקסואלים, ואף על פי כן לא הועמדו לדין בשל דבריהם. להוכחת הטענה הוגשו מספר מאמרים מהעיתונות, בהם פורסמו דבריהם של רבנים שונים לצד ההחלטה שלא לפתוח נגדם בחקירה או שלא להעמידם לדין. לדעת השופטת, שני הדברים נבדלים זה מזה בשני היבטים מרכזיים: ההיבט הראשון הוא שהתבטאויות הרבנים, כפי שצוטטו בכתבות שהוגשו, לא כללו התייחסות למעשי אלימות מפורשים שיש לנקוט כנגד הקהילות שאליהן התייחסו הדברים, בעוד שדבריו של הנאשם התייחסו למעשי אלימות מפורשים. שנית, דברי הרבנים אליהם התייחס ב"כ הנאשם הם דברים שנישאו בכלליות ללא פניה לאדם מסוים, בעוד שדברי האיום שכתב הנאשם כוונו והופנו לאדם מסוים, הוא המתלונן. משאלה הם פני הדברים, קיימת הבחנה ברורה בין עניינו של הנאשם לבין עניינם של אותם רבנים שהכתבות התייחסו אליהם, ומשכך הנאשם בוודאי שלא הקים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת אכיפה בררנית שהפלתה אותו לרעה.

נוכח האמור, הורשע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. ב"כ המאשימה: עו"ד שרית דרור. ב"כ הנאשם: עו"ד צבי מנדל.

 

ת"פ 29549-03-16

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:106
קומיט וכל טופס במתנה