בית משפט השלום קיבל את תביעתם של שני צעירים שטענו כי הופלו בכניסה למועדון בכפ"ס. השופט קיבל את עדותם לפיה כניסתם למקום נמנעה פעמיים ללא הסבר מניח את הדעת וקבע כי המועדון לא הצליח לסתור את החזקה לפיה פעל בדרך של הפליה אסורה בכך שמנע את כניסתם על רקע מוצאם וחזותם המזרחית
התובעים, מתן קוממי והראל חשאי, הם צעירים ישראלים תושבי כפר סבא ממוצא תימני, אשר הגיעו בשתי הזדמנויות לבלות במועדון "בליס" בעיר. בתביעה שהגישו נגד בעלת המועדון, מנהלו והמארחת במקום, טענו התובעים כי על אף שדובר במועדים בהם המועדון נפתח לקהל הרחב, נמנעה מהם הכניסה נוכח מראם ומוצאם המזרחי.
על פי הנטען, טרם הגעתם שוחח אחד התובעים עם יחצ"נית המועדון, וזו מסרה לו שהוסיפה את שמותיהם לרשימת המוזמנים של אותו היום ושהיא שולחת את השמות לסלקטורית המארחת הנמצאת בכניסה. זו מצדה, טענה שלא קיבלה מסרון ולא אפשרה לתובעים להיכנס למועדון. בשל האמור, המתינו התובעים 30 דקות בכניסה למועדון ולמרות תחנוניהם הסלקטורית לא אפשרה את כניסתם. במקביל, לפי הנטען, נכנסו למועדון עשרות אנשים ללא כל הודעה או דרישה ומבלי שנאמר להם כי יש צורך בשליחת מסרון אל הסלקטורית.
כשבועיים אחר כך, תכננו התובעים לצאת שוב אל המועדון אך בשל החשש ששוב לא יאפשרו להם להיכנס, שוחח התובע פעם נוספת עם היחצ"נית וסיפר לה על שאירע שבועיים קודם לכן. היחצ"נית התנצלה ומסרה שהפעם לא תהיה כל בעיה, ולכן הגיעו התובעים למועדון עם חברים נוספים. התובע שלח מסרון אל היחצ"נית, אך שוב נתקלו התובעים בסירובה של הסלקטורית במשך כ- 30 דקות, שבמהלכן אחרים הורשו להיכנס אל המועדון. בהמשך עזבו החברים את המקום וכשהתובע נותר לבדו התקשר אל היחצ"נית שהבטיחה לצאת אל הכניסה, אולם לא עשתה כן.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות ההשתלשלות האמורה, ולאחר שמכתב דרישה ששלחו נענה בסירוב, הגישו התובעים תביעת פיצויים בשווי 100 אלף שקלים מכוח החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
בכתב ההגנה, נטען כי המועדון עובד על בסיס של הזמנות מראש למסיבות של יחצ"נים ושל אנשים פרטיים והכניסה אליו היא למוזמנים בלבד. לפי האמור, צוות יחצ"נים של המועדון אחראי למסיבות הפרטיות בימי שבת והם דואגים להזמין את אורחיהם ללא מעורבות של בעלי המועדון, למעט במקרים חריגים של שכרות או בעיה ביטחונית, שבאחריות המאבטחים בכניסה. במסיבות המנוהלות באמצעות יחצ"נים, המבקש פונה אליהם באמצעות אתר הפייסבוק או בטלפון ועם ההגעה למועדון על המבקש לשלוח הודעה אל היחצ"ן, שמעביר הודעה אל המארחת. האישור הטלפוני של היחצ"ן מאפשר כניסה בכפוף להצגת תעודה מזהה.
עוד נטען כי שטח הכניסה למועדון הוא שטח סטרילי מטעמים ביטחוניים ועומדים בו המאבטחים והמארחת בלבד, שלה אין שיקול דעת את מי להכניס והיא פועלת לפי הוראות היחצ"נים. כן נאמר כי המועדון מעולם לא מנע את כניסתם של אנשים על בסיס מוצא, גזע, צבע עור או דת, וקהל המבלים אשר פוקד אותו מגוון מאוד, כך שהטענה להפליה היא מופרכת.
השופט רונן פלג קיבל את התביעה והזכיר כי די בכך שהתובעים יוכיחו שהתקיימה אחת מהחלופות של סעיף 6 לחוק איסור ההפליה, כדי שתעמוד לחובת הנתבעים או מי מהם החזקה שנקטו בדרך של הפליה אסורה. כמו כן, לא נדרש מהתובעים להוכיח שהנתבעים נקטו מדיניות של הפליה שיטתית, אלא די בכך שהם יוכיחו כי באותם המקרים שבהם לא הותרה כניסתם למועדון הם הופלו על רקע מוצאם ומראם החיצוני.
עוד ציין השופט כי הנתבעים נמנעו מהזמנתם לעדות של לפחות 4 עדים רלוונטיים, שברשות חלקם ראיות רלוונטיות. כך, לא זומנו לעדות היחצ"נית, המארחת ומפיקי המסיבות, וכפועל יוצא לא הוצגו גם המסרונים מהטלפונים הניידים של הנ"ל במועדים הרלוונטיים. עניין זה, כך נקבע, פועל נגד הנתבעים ומערער את הבסיס לטענותיהם.
בהתייחס לגרסתם של התובעים, קבע השופט פלג כי השניים והעד מטעמם חזרו על תיאור האירועים באופן עקבי, ולפיו הם תיאמו מראש את כניסתם למועדון עם היחצ"נית, אך מרגע שהגיעו לכניסה הם נתקלו בסירובה של המארחת ואף הקשר בינם לבין היחצ"נית נותק. בד בבד, בליינים אחרים נכנסו למועדון מבלי שהמארחת קיבלה את שמותיהם מראש. לדברי השופט, התובעים מסרו גרסאות מפורטות ואמינות אשר השתלבו זו בזו ללא סתירה ומתן אף הציג את המסרונים שנשלחו על ידו ליחצ"נית בזמן אמת. גם עדותו של החבר שהגיע עמם למועדון באירוע השני תמכה בעדויות התובעים, כשבעניין זה ציין השופט כי ניתן היה להתרשם שהוא לא ניסה להעצים את גרסתם. נוכח האמור, ובהתחשב בכך שהתובעים הם ממוצא מזרחי ובעלי חזות מזרחית, קיבל השופט את העדויות שכניסתם של התובעים למועדון נמנעה פעמיים ללא הסבר מניח את הדעת ולכן קבע כי עלה בידם ליצור את החזקה לפיה הנתבעים או מי מהם או מי מטעמם פעלו בדרך של הפליה אסורה, על רקע חזותם המזרחית של התובעים.
בשאלה האם הנתבעים הצליחו לסתור את החזקה, ענה השופט בשלילה. לדבריו, העדויות מטעמם לא התייחסו לנסיבות של שני האירועים הנטענים, אלא עסקו באופן כללי בנהלים הקבועים של הכניסה למועדון, תוך ניסיון להרחיק את עצמם מהביצוע בפועל, שנטען כי הוא באחריותם של היחצ"נים ושל המארחת. עוד הוסיף השופט כי הניסיון ליצור הפרדה בין מנהלי המועדון ובעליו לבין מפיקי המסיבות, היחצ"נים והמארחת אינו יכול להצליח, שהרי האחריות הכללית להתנהלות המועדון מוטלת על מנהליו, מה גם שלא הוצגו הפרטים של מי שניהלו והפיקו את האירועים בתאריכים הרלוונטיים. יתרה מכך, וכפי שנאמר לעיל, אי הבאתם לעדות של היחצ"נית, המארחת ומפיקי המסיבות - מערערת את הבסיס לטענותיהם של הנתבעים ומונעת מהם כל אפשרות לסתור את החזקה להפליה. נוכח האמור, המסקנה היא שהתובעים הופלו לרעה ע"י המועדון בכך שנמנעה מהם כניסה על רקע מוצאם וחזותם המזרחית.
בקביעת סכום הפיצוי, לקח השופט בחשבון את העובדה ששני התובעים לא הורשו להיכנס למועדון פעמיים ואת עדויותיהם בדבר תחושותיהם הקשות כתוצאה מכך. מנגד, שקל את הרושם שלא מדובר בהתנהלות שיטתית במועדון. בהתאם לאמור, יפצה המועדון כל אחד מהתובעים בסך של 14,000 שקל (סה"כ 28,000 שקל), וכן ישא בהוצאות ושכ"ט בסך כולל של 9,362 שקל. התובעים יוצגו ע"י עו"ד רון לוינטל; הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד סמדר קשת בר-און.
