בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של מדען בעל שם בתחום מדעי החיים, שפוטר מעבודתו באוניברסיטה בארץ לאחר שהוצא נגדו צו מעצר בינל' ע"י הרשויות בארה"ב בגין חשד להחזקה והפצה של חומרי תועבה אסורים שבמרכזם פורנוגרפיית קטינים. השופט: "במגבלות על יציאת התובע מהארץ יש בכדי לפגוע ביכולתו לבצע את תפקידו"
התובע, יליד ואזרח ישראל, הוא מדען בעל שם בתחום מדעי החיים. בסוף שנות התשעים העתיק התובע את מגוריו לארה"ב, במהלך שנועד לקידום עבודות מחקר בהן עסק באותה עת ולקידום אישי ומקצועי. החל משנת 2006 ובמשך כארבע שנים, הועסק התובע על ידי אוניברסיטה בארה"ב הנמנית על אחת מהאוניברסיטאות המובילות בעולם, ועסק בעבודתו האקדמית במעמד "פרופסור עוזר". באותה תקופה מעמדם של התובע ואשתו בארצות הברית היה של תושבי קבע ובהתאם לדינים הנהוגים שם, היה התובע רשאי להגיש לקראת סוף שנת 2010 בקשה לקבלת אזרחות אמריקאית.
באחד הימים, התייצבו בביתו של התובע בשעות הערב סוכני FBI שבידיהם צו חיפוש, בעקבות חשד להחזקה והפצה של חומרי תועבה אסורים שבמרכזם פורנוגרפיית קטינים. במסגרת החיפוש החרימו סוכני הבולשת מספר פריטים מביתו של התובע, לרבות מחשבים שהיו בשימושו, ולטענת חוקר ה-FBI נתפסו והוחרמו בנוסף דיסקים, מכשיר טלפון מסוג אייפון ומצלמה. מספר ימים אחר כך נחת התובע בישראל, ומאז לא שב לארה"ב.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
עם שובו לארץ, הוצע לתובע להצטרף לסגל האקדמי של אחת האוניברסיטאות בדרגת מרצה בכיר במחלקת מדעי החיים בדרגת "פרופסור חבר". התובע קיבל את ההצעה והחל בעבודתו, אך אין חולק שלא שיתף את האוניברסיטה בנסיבות חזרתו ארצה לפני תחילת עבודתו. כשמונה חודשים לאחר תחילת העסקתו, התפרסמה ידיעה באמצעי התקשורת בארצות הברית לפיה התובע דרוש לחקירה בחשד להחזקה והפצה של חומרי תועבה אסורים. ידיעה זו הגיעה לידי האוניברסיטה בסמוך לפרסומה ובעקבות כך זומן התובע לשימוע, אך נוכח הסכמת הצדדים על התליית ההתקשרות השימוע לא התקיים בסופו של יום.
בהמשך, פנתה היועצת המשפטית של האוניברסיטה אל באת כוחו של התובע וביקשה עדכון על הליך בירור החשדות נגדו בארה"ב ודיון בהמשך יחסי העבודה שבין הצדדים. בתגובה הודיעה ב"כ התובע כי לא מתנהלים נגדו הליכים פליליים בישראל וכי בדיקה שערכה המשטרה במחשבי התובע לא העלתה ממצאים פליליים. עוד הוסיפה כי התובע עבר הערכת מסוכנות, ממנה עלה כי אינו סובל מהפרעה העלולה להובילו לצריכת חומרי תועבה. לבסוף ציינה כי גם בידי רשויות ארצות הברית אין ראיות ממשיות לביצוע דבר עבירה ועדכנה כי בכוונת התובע לשוב לעבודתו באוניברסיטה. האוניברסיטה מצדה הודיעה כי היא שוקלת את ביטול חוזה העבודה עם התובע, ועל רקע זה זימנה אותו לשימוע שלאחריו החליטה לסיים את העסקתו. על רקע זה, הגיש התובע באמצעות עו"ד יהל בן-עובד, תביעה נגד האוניברסיטה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. בתביעה עתר התובע לקבלת סעד של השבה לעבודה ובנוסף לפיצוי כספי בסך של כ-1.4 מיליון שקל, ולחלופין לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך כ-6 מיליון שקל.
בין לבין, משלא שב התובע לארה"ב הוצא כנגדו צו מעצר ובמסגרת ההליך הפלילי שמתנהל נגדו מצאו רשויות החקירה האמריקאיות כי מהמחשב שנתפס והוחרם מביתו נעשה שימוש לשם כניסה למאגר הכולל חומרי תועבה, תחת שם משתמש שלטענת אחד החוקרים התובע אישר כי הוא הזדהה באמצעותו, טענה אותה הכחיש התובע.
השאלה שעמדה בפני בית הדין היא האם חשד לביצוע עבירה פלילית בידי עובד, בפרט חשד לעבירה פלילית שיש עמה קלון, ושלא גולה על ידי העובד, יכול החשד להוות בסיס לפיטוריו. בעניין זה, טענה האוניברסיטה כי התובע נהג בחוסר תום לב בשלב המשא ומתן הטרום חוזי משנמנע מלחשוף את החשדות הפליליים נגדו וכי הפר גם את חובת האמון אותה חייב מועמד לעבודה כלפי מעסיק פוטנציאלי, באופן שאינו מאפשר את המשך העסקתו והמצדיק את ההחלטה לפיטוריו. עוד טענה האוניברסיטה בהקשר זה כי אי הגילוי עולה לכדי הטעיה כהגדרתה בחוק החוזים, וכי גם בהיבט התפקודי נדרש מחוקר באקדמיה להשתתף בכנסים בחו"ל, ליצור קשרי עבודה ושיתופי פעולה עם חוקרים בעולם, לגייס תרומות ועוד. לפיכך, במציאות בה התובע מנוע מלבקר בארצות הברית ואירופה בשל צו מעצר בינלאומי התלוי ועומד מולו – הוא איננו יכול לבצע את התפקיד אליו התקבל – מחקר אקדמי פורץ דרך בתחום מדעי החיים. בנסיבות אלו, נטען, רשאית האוניברסיטה להביא לסיום העסקתו. מלבד זאת ציינה כי החשדות המיוחסים לתובע פוגעים בשמה הטוב ואינם מתיישבים עם חובותיה כמוסד אקדמאי האמון מעצם טבעו על הקניית ערכים שאינם מתיישבים עם החשדות הללו.
השופט משה טוינה דחה את התביעה במלואה וקבע כי התובע פוטר כדין מעבודתו. לדברי השופט, אין חולק כי העבירה שבה נחשד התובע היא עבירה המעוררת סלידה ובצידה קלון מוסרי כבד. עם זאת, עצם הסלידה שמעוררת העבירה איננה פוטרת מלבחון את הקשר שבינה לבין הרלוונטיות לתפקיד שאליו התקבל התובע. לדעת השופט, אין דין משרה הכוללת עבודה עם ילדים, כדוגמת מורה, גנן או סייעת, כדין איש סגל אקדמי שתחום עיסוקו במדעים ואינו בא במגע עם קטינים. מכאן, שהעבירה המיוחסת לתובע איננה קשורה בקשר חזק למשרה לה התקבל ולכן באיזון שבין חובת הגילוי המוטלת על התובע לבין זכותו לפרטיות ולכבוד, גוברת האחרונה על הראשונה. בהתאם, קבע השופט כי התובע לא היה חייב בחובת הגילוי על החשד שתלוי נגדו בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ההעסקה, ואי הגילוי איננו מהווה חוסר יושר או הפרת חובת תום הלב המוגברת שבה חייב מועמד לעבודה ועובד כלפי מעסיקו. כמו כן, אין לראות באי הגילוי משום הטעיה כאמור בחוק החוזים.
בהמשך בחן השופט את זכותה של האוניברסיטה להביא לסיום הקשר שבין הצדדים לאחר שהוצא כנגד התובע צו מעצר. בעניין זה, התקבלה הטענה כי המגבלות על יציאתו של התובע מהארץ אין בהן כדי לסכל את יכולתו לעסוק במחקר מדעי. עם זאת, בהיבט התפקודי, סבר השופט כי במגבלות אלה יש בכדי לפגוע ביכולתו לבצע את התפקיד מושא ההתקשרות בין הצדדים הן בהיבט האובייקטיבי והן על פי דעתה המקצועית של האוניברסיטה ובתפיסתה את האופן שבו חבר סגל אקדמי ממלא את תפקידו כחוקר וחבר סגל, תפיסה האומרת כי השתתפות בכנסים בינלאומיים היא חלק מדרישות התפקיד של איש הסגל לצורך בניית מעמדו הבינלאומי ובעקיפין של האוניברסיטה. אשר על כן, נקבע כי בהחלטת האוניברסיטה לסיים את ההתקשרות עם התובע על בסיס המידע שהגיע לידיה בדבר המגבלות המוטלות על יציאתו את הארץ – פעלה האוניברסיטה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית המסורה לה כמעסיקה ואין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטה שהתקבלה.
לבסוף התייחס השופט לטענות האוניברסיטה לפיהן זכותה לפטר את התובע למען הגנתה על שמה הטוב ועל רקע היותה מוסד חינוכי. נקבע, כי טענות אלו יש לאזן אל מול הפגיעה בתובע הגלומה בהחלטה על פיטוריו, אך משנקבע כי האוניברסיטה הייתה רשאית להגיע להחלטה על סיום העסקתו של התובע - אין צורך לבחון טענות אלה.
סיכומם של דברים, נמצא כי אין להתערב בהחלטה על סיום העסקתו של התובע ולכן אין מקום להעניק לו סעד של השבה לעבודה או פיצוי כספי לפיטורים שלא כדין. משנדחתה התביעה, ישלם התובע הוצאות לאוניברסיטה בסך של 10,000 שקל. התובע יוצג בהליך ע"י עו"ד יהל בן-עובד. האוניברסיטה יוצגה ע"י עו"ד נועה בר שיר.
