שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הבורר השקיע יותר מדי בפסק הבוררות – וישיב לצדדים חלק משכרו

חדשות

הבורר השקיע יותר מדי בפסק הבוררות – וישיב לצדדים חלק משכרו, צילום: getty images israel
הבורר השקיע יותר מדי בפסק הבוררות – וישיב לצדדים חלק משכרו
21/03/2018, עו"ד לילך דניאל

בורר שניהל הליך בוררות בין צדדים גבה מהם 1,200 שקל לשעה עבור 150 שעות עבודה עבור הכנת פסק הבוררות בלבד. בית המשפט קבע כי הוא לא פעל בריסון עצמי וחייב אותו להשיב חלק מהסכום: "הבורר השקיע השקעה יתירה בכתיבת פסק בוררות מקיף הכולל סקירות משפטיות נרחבות במגוון סוגיות, אך יכול היה להסתפק בפסק דין תמציתי לאין שיעור"

ראשיתה של הפרשה בהמרצת פתיחה שהגיש לבית המשפט המחוזי בעל נחלה במושב "עופר" נגד האגודה השיתופית. בית המשפט הורה על עיכוב הליכים ומינוי בורר בהתאם לתקנון האגודה, ובהמשך מונתה בוררת בסכסוך. בשלבי הבוררות הראשוניים ביקשו המבקשים להצטרף כנתבעים לתביעה וזאת בשל היותם בעלי נחלה סמוכה לנחלתו של התובע וכן צורפו להליך תובעים נוספים שרכשו את זכויותיו של התובע בנחלה.

הבוררת קיימה מספר ישיבות וניתנו על ידה מספר החלטות, ובכלל זה החלטות במספר בקשות שהוגשו לתיקון כתב התביעה. עם זאת, לאחר שהועלו כנגדה טענות בנוגע לדרך ניהול הבוררות, בין היתר לאחר שנדחתה על ידה בקשה שלישית לתיקון כתב התביעה, ביקשה הבוררת להשתחרר מתפקידה ובקשתה אושרה ע"י עוזרת רשם האגודות השיתופיות. בעקבות האמור, מונה עו"ד זכי כמאל כבורר ובסמוך לתחילת הליכי הבוררות חתמו הצדדים על הסכם שכר בורר שבו נקבע כי עבור כל שעה של התיק, פסק הבוררות והליכי הבוררות, ישולם סך של 400 שקל בצירוף מע"מ כדין לשעה מכל צד מהצדדים. עוד הובהר כי עבור הכנת התיק ישלמו רק התובעים. בהסכם שכר הטרחה לא נקבעה מגבלה לשעות עבודתו של הבורר, וכן לא ניתנה הערכה להיקף העבודה הצפוי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אין חולק שבפני הבורר התקיים הליך בוררות ממושך אשר במהלכו התקיימו 10 ישיבות הוכחות, נשמעה עדותם של עדים רבים והוגשו סיכומים בהיקף ניכר. במאי 2017 ניתן פסק הבוררות המכיל 110 עמודים, ובסיומו ציין הבורר כי "באי כח הצדדים השקיעו מאמצים רבים והביאו בפני הבורר את מיטב הראיות והעדויות וזאת על פני 10 ישיבות של הוכחות בנות שעות רבות בכל ישיבה, אשר העלו יותר מ-1,000 עמודים, ועשרות מסמכים, מפות, תרשימים וסיכומים ארוכים וממצים ועל כך ראויים הם לכל הערכה". כן נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו. בערעור שהוגש על פסק הבוררות, ביטל בית המשפט המחוזי חלק מהחלטתו וכן נקבע כי הבורר לא היה רשאי לחייב את המבקשים בשכ"ט בגין לימוד התיק על ידו, נוכח החלטת עוזרת רשם האגודות השיתופיות שקבעה כי החיוב בעניין זה יחול על התובעים. בכל הנוגע לקביעת הבורר לפיה כל צד יישא בהוצאותיו, החליטה השופטת שלא להתערב בקביעה זו על אף שהיא ניתנה ללא כל נימוק.

בהמשך, הגישו המבקשים, הם הנתבעים בהליך המקורי, בשקה להפחתת שכרו של הבורר, באמצעות עורכי דינם אור קרבקי ומירב פלח-לב. התובעים בהליך המקורי צורפו כמשיבים פורמאליים לבקשה, בהתאם לבקשתם, אולם האגודה השיתופית עופר ויתרה על טענותיה כלפי הבורר בעניין שכר טרחתו. בהתאם לנתונים שהוצגו לבית המשפט, במהלך הבוררות נדרשו הצדדים לשלם לבורר כל אחד סך של 115,000 שקל בתוספת מע"מ, ובסך הכל חייב הבורר את הצדדים בשכ"ט בסך של 345,000 שקל בתוספת מע"מ, מתוכם סך של 180,000 שקל בתוספת מע"מ נדרש מהצדדים בגין כתיבת פסק הבוררות. לטענת המבקשים, שכר הטרחה שגבה הבורר אינו מידתי, אינו ראוי וכי יש בו משום עיוות דין. לשיטתם, הבורר איפשר לצד שכנגד להרחיב את חזית המחלוקת ללא גבול ובסיכומו של דבר למעשה לא הכריע במחלוקת, כאשר החליט להחזיר את הדיון בתביעת המשיבים לאסיפה הכללית של האגודה.

בתשובתו לבקשה, טען הבורר כי הצדדים חתמו על הסכם שכר טרחה, וכי כל חיוביו נעשו בהתאם להסכם וממילא אין כל נפקות להערכות קודמות של הצדדים אשר לטענתם לא תיארו לעצמם כי ידרשו לשלם סכומים כה גבוהים. כן נטען כי הצדדים לא העלו במהלך הבוררות, שנמשכה שנתיים וחצי, טענה כלשהי ביחס לשכרו וכי אילו היה יודע כי יועלו טענות כאלו הוא יכול היה להימנע מהליך הבוררות ולעסוק בעיסוק אחר. באשר לטענות לפיהן הבורר אפשר למשיבים הפורמאליים להרחיב ללא גבול את מסגרת הבוררות, נטען כי הטענות שהעלו המשיבים היו טענות כבדות משקל המחייבות דיון ובכלל זה הטענות לאפליה ולחוסר שוויון וכן למעשים הגובלים בשחיתות, וכן טענות מהותיות, ולטענת הבורר הוא נדרש לבירור מעמיק עובדתי ומשפטי. בנוסף, כל הצדדים להליך עמדו על דרישתם להבאת עדים רבים להוכחת טענותיהם ולפיכך כל הדיון המעמיק שערך הבורר היה נדרש לצורך ההכרעה במחלוקת בין הצדדים. הבורר הוסיף וטען כי המבקשים הם שביקשו להצטרף להליך, וכי מלכתחילה הבהיר כי הוא לא יעמוד בדרכו של צד כלשהו מלהביא את ראיותיו. בנוסף דחה הבורר את הטענה לפיה בסיכומו של דבר הוא לא הכריע בסכסוך, וחזר ופירט את עיקרי הנמקתו. בנוסף, לדבריו, היקף הראיות והמסמכים העצום בתיק הצדיק את כל שעות ההכנה שבהם חויבו הצדדים.

הבורר יכול היה להסתפק בפסק דין תמציתי לאין שיעור

השופט שמואל מנדלבום קיבל את הבקשה וחייב את הבורר להשיב לצדדים 87,048 שקל. השופט ציין כי מנוסחו של סעיף 32 לחוק הבוררות עולה כי סמכותו של בית המשפט להתערב בשכר טרחת הבורר מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים, שהנטל להוכחתם מוטל על מבקש ההפחתה: האחד, ששכר הטרחה שקבע הבורר לא הוסכם על ידי הצדדים והשני, שבית המשפט השתכנע כי השכר שנקבע הוא שכר מוגזם. ביחס לתנאי הראשון, סבר השופט כי הצדדים אמנם חתמו על הסכם שכר טרחה בכתב שבו נקבע תעריף לשעת עבודתו של הבורר, אלא שלא נקבעה הערכה כלשהי למסגרת שעות עבודתו. עם זאת, לכל אורך הליכי הבוררות שלח הבורר חשבונות שכר טרחה תקופתיים אשר שולמו על ידי הצדדים ללא כל התנגדות, ולא הוצגה ראיה כלשהי לכך שהצדדים פנו בבקשה לבורר להעריך או לקבוע את היקף עבודתו הצפויה.

לדעת השופט, לאור החשש המובן מעימות עם הבורר אין מקום להטיל חובת מחאה על צדדים לבוררות תוך כדי ההליך, אולם עדיין חלה חובה על צדדים, אשר נוכחים לדעת תוך כדי הליכי הבוררות כי הם נדרשים לשלם סכומי שכר טרחה מופרזים לעמדתם, ליזום לכל הפחות פנייה (רצוי משותפת) לבורר לצורך קבלת הערכות עלויות עתידיות של הליכי הבוררות, והגבלת שעות העבודה במידת הצורך. אחרת, עלול לגבור אינטרס ההסתמכות של הבורר אשר השקיע את שעות עבודתו בהנחה כי יהיה זכאי לקבלת התשלום לשעת עבודה עליו סוכם, על פני אינטרס הצדדים. לאור כל האמור, קבע השופט כי יש לראות בכל חשבונות שכר הטרחה שנשלחו על ידי הבורר במהלך הליכי הבוררות כחשבונות אשר נקבעו על דעת הצדדים. זאת, למעט חשבון שעות ההכנה הראשון ששלח הבורר בגין ישיבת ההוכחות הראשונה (25 שעות הכנה) והן ביחס לחשבון שכר הטרחה בגין פסק הבוררות.

לדעת השופט, בשני חשבונות אלו לצדדים לא הייתה כל יכולת להעריך מראש  או אפשרות להשפיע על היקף  שעות העבודה שישקיע הבורר, ובנסיבות אלו, ומשלא ניתנה להם על ידי הבורר הערכה מוקדמת כלשהי ביחס להיקף ההשקעה הצפויה, לא ניתן לראות בצדדים כמסכימים לחשבונות אלו. לפיכך יש לראות בהם כחשבונות שנקבעו ש"לא על דעת בעלי הדין" והתקיים לגביהם התנאי הראשון הנדרש לצורך התערבות בית המשפט.

אשר להיותו של שכר הטרחה מופרז, העיר השופט כי לעמדתו, בית המשפט מצווה לפעול בריסון בבואו לדון בשכר טרחתו של בורר וזאת מחמת החשש שמא צד אשר פסיקתו של הבורר לא נשאה חן בעיניו, ינסה להביע את "מחאתו" בדרך של בקשה להפחתת שכר הטרחה. מאידך, יש ליתן משקל ראוי לחובת הנאמנות של הבורר אל מול הצדדים וכן חובת תום הלב החלה עליו מכוח היותו צד להסכם שכר הטרחה. חובות אלו, נקבע, מטילות חובת ריסון עצמית על הבורר הבא להכין את פסק הבוררות.

במקרה זה, לדעת השופט, דומה כי אין חולק שהבורר לא גזר על עצמו ריסון בהיקף השעות שהושקעו. כך, צוין, פסק הבוררות הכיל 110 עמודים והבורר העיד על עצמו כמי שבחן באופן יסודי את כל הסוגיות העובדתיות שהועלו בפניו וכן העמיק וחקר בסוגיות משפטיות רלוונטיות. לדברי השופט, מחד יש לקחת בחשבון כי חלקן המכריע של הסוגיות בהן דן הבורר הן סוגיות שהעלו הצדדים בפניו, וגם להם קיים "אשם תורם" להיקפו של פסק הבוררות. עם זאת, כנגד "אילוץ" הבורר על ידי הצדדים לדון בסוגיות מהותיות, עומדות לחובתו של הבורר מספר רב של נסיבות אשר בסיכומו של דבר מובילות לתוצאה לפיה יש מקום לקביעת הפחתה מהותית בשכר טרחת הבורר עבור פסק הבוררות. כך, למעט הסכום אותו דרש הבורר עבור פסק הבוררות לא הוצג בפני בית המשפט ולא בפני הצדדים פירוט כלשהו של שעות העבודה שהושקעו בהכנת פסק הבוררות ולא ניתן מידע כלשהו בשאלה האם כל שעות העבודה הנטענות הן שעות עבודה של הבורר עצמו. כמו כן, אין חולק על כך שהבורר לא מסר לצדדים הערכה מוקדמת כלשהי של היקף השעות שיידרש ממנו לצורך הכנת פסק הבוררות, ולא התריע בפני הצדדים על החיוב המצטבר של שכר הטרחה במהלך הכנת פסק הבוררות. בנסיבות אלו, סבר השופט כי דרישת הבורר לכשעצמה הנשלחת לצדדים ללא פרוט וללא כל התרעה מראש, אינה ממלאת אחר חובת הריסון העצמי.

עוד ציין השופט כי התעריף שגבה הבורר מהצדדים, בגובה 1,200 שקל בתוספת מע"מ לשעת עבודה, הוא חריג לאור נתוני התעריף המקובל לשעת בוררות של בורר הממונה מכוח פקודת האגודות השיתופיות. הוער, כי הבורר השקיע השקעה יתירה בכתיבת פסק בוררות מקיף הכולל סקירות משפטיות נרחבות במגוון סוגיות, אולם כבר נקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון כי אין הכרח שהבורר יכתוב פסק בוררות ארוך, מפורט ומנומק לעייפה וכי פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית. לדעת השופט, הבורר יכול היה להסתפק בפסק דין תמציתי לאין שיעור מפסק הדין שניתן על ידו, אשר היה מחייבו בהשקעת שעות עבודה פחותה באופן מהותי מההשקעה הנטענת, אך משבחר להשקיע היקף שעות כה נרחב בהכנת פסק דין כה מפורט, אין זה מן הדין שהצדדים הם שיישאו בכל עלות השקעתו. עוד הוסיף כי גם בהנחה שלבורר קיימת מומחיות שכזו המצדיקה שכר כה גבוה לשעת עבודה, הרי שמצופה ממומחה שכזה כי ידע לברור את "המוץ מהתבן" וידע להגיע להכרעה תמציתית ומהירה בסכסוך שבפניו מבלי להזדקק להיקף חריג של 150 שעות עבודה לצורך הכרעה זו.

בשים לב לכך שהאגודה לא דרשה החזר שכר טרחה, ולאור החלוקה השווה של ההוצאות בין הצדדים, קבע השופט כי הבורר נדרש להשיב למבקשים ולמשיבים הפורמליים בגין חיובי שכר הבוררות. בנוסף, חויב הבורר להשיב לצדדים שכר שגבה עבור שעות ההכנה לישיבת ההוכחות הראשונה, אותן העמיד על היקף של 25 שעות. לדעת השופט, היה על הבורר בהתאם לנסיונו ומומחיותו להתמקד בהכנתו לקראת ישיבת ההוכחות הראשונה בעדים העומדים להעיד בפניו באותה ישיבה, ולא ניתן להצדיק השקעת שעות בהיקף של 25 שעות עבודה גם אם בחר ללמוד לעומקם את כל התצהירים שהוגשו על ידי הצדדים.

הסך הכולל של התשלומים שיושבו לצדדים: 87,048 שקל. המבקשים יוצגו בהליך ע"י עורכי הדין מירב פלח- לב ואור קרבקי. המשיבים הפורמאליים יוצגו ע"י עו"ד שלמה עובדיה.

 

הפ"ב 49476-06-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:201
קומיט וכל טופס במתנה