בית המשפט העליון דחה את ערעורה של ענבל אור על החלטת בית המשפט המחוזי לתת צו כינוס ופירוק לה ולחברות שבשליטתה. השופט מינץ: "התמונה המלאה והעגומה של מצב החברות, מצביעה על אי-סדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים... אין פלא שכאשר נקלעו החברות לפתחה של מצוקה כלכלית הדברים הביאו להתדרדרות בלתי נמנעת"
באוגוסט 2016 פסק בית המשפט המחוזי בת"א בבקשות שנגעו להליכי חדלות הפירעון של קבוצת החברות בשליטתה של ענבל אור ושל אור עצמה. זאת, לאחר שבמרץ 2016 ניתן צו הקפאת הליכים לחברות ומונה נאמן שלו הוקנו סמכויות לפעול בשם החברות, להתחקות אחר רכושן והתחייבויותיהן וכן להגיש דו"ח באשר למצבן, לרבות סיכויי גיבוש והצלחת הסדר נושים, הבראת החברות וכל חלופה אחרת. במסגרת ההחלטה הורה בית המשפט גם על הקפאת הליכים בעניינה של אור. בקשת הקפאת ההליכים הוגשה בעקבות קשיים שאליהם נקלעו החברות, העוסקות בייזום קבוצות רכישה למגורים.
החברות הוקמו בשנת 2005 וממועד זה שווקו על ידן פרויקטים לא מעטים בגוש דן אלא שבשלב מסוים נפתחה נגדן חקירה מצד רשויות המס אשר זכתה לסיקור נרחב בכלי התקשורת ובעקבות זאת בוטלו מספר רב של עסקאות, דבר שגרם לקשיים פיננסיים. במקביל, ביטל הבנק שבאמצעותו פועלות החברות את מסגרות האשראי שלהן, העמיד את החוב השוטף לפירעון מיידי ולא כיבד המחאות, מה שגרם לתגובת שרשרת של הגבלת חשבונות והעדר אפשרות לפתוח חשבונות בבנקים אחרים, בעוד קצב ביטול הרכישות הולך וגובר.
באפריל 2016 הוציא בית המשפט צווי כינוס ופירוק זמניים לאור ולחברותיה, ונקבע כי למרות שככלל יש להעדיף הליך הבראה והסדר נושים על פני חלופת פירוק, הרי שבמקרה דנן אין בכך תוחלת בין היתר בשים לב להעדר סיכוי ממשי לאישור הסדר נושים, כשלים במרבית הפרויקטים שהחברות מעורבות בהם, אובדן אמון של הנושים בחברה ובאור, והתנהלות בעייתית של החברות. לכך הצטרפו גם החובות הכספיים הניכרים בעשרות מיליוני שקלים שאין באופק מקור כספי לשלמם, העדר הצעות ממשיות של משקיעים פוטנציאלים ועוד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אור העלתה שלושה טעמי התנגדות עיקריים למתן צו כינוס נכסים: ראשית טענה כי היא נמצאת במאזן חיובי של 33.5 מיליון ₪ ומשכך היא לא חדלת פירעון. שנית, כי לא נעשה מעשה פשיטת רגל המאפשר נקיטה בהליך פשיטת רגל נגדה כמתחייב מפקודת פשיטת הרגל, ושלישית - גם אם נעשה מעשה פשיטת רגל במכירה כפולה של דירה בפרויקט "מציצים" - אזי ההסדר שאושר בעניין ריפא את המחדל ובכך נשמט המסד מתחת למעשה פשיטת הרגל הנטען. ההתנגדות התבססה בין היתר על דו"ח כלכלי שנערך על ידי רו"ח מטעמה של אור.
בהחלטתו, עמד נשיא בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין על שורת כשלים בחוות דעתו של רואה החשבון מטעם אור וקבע כי החברות נמצאות במצב של חדלות פירעון וכי יש הצדקה לפירוק, כשבין הטעמים לכך נמנו חובותיה הניכרים של קבוצת החברות לנושיה, היעדר כספים בקופה לפרוע את החובות העצומים בעשרות מיליוני שקלים, ביטולי רכישות קרקע ועוד. אשר לעניינה של אור עצמה, עמד בית המשפט על מצבת החובות הניכרת שלה, לרבות בגין ערבויות אישיות לכ-71 רוכשים בהיקף של כ-10 מיליון ₪, והוסיף כי היא נמנעה מטעמיה לחשוף את מלוא רכושה ונכסיה, מסרה מידע חלקי ומטעה ועולה כי אין ביכולתה לפרוע את חובותיה.
על החלטה זו הגישו אור והחברות בשליטתה ערעור לבית המשפט העליון, שנדחה אתמול במלואו פה אחד. השופט דוד מינץ, שכתב את פסק הדין העיקרי, ציין בראשית דבריו כי מאז הגשת הערעור השתנה באופן מהותי המצב החוקי בתחום חדלות הפירעון, נוכח חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי שאושר בכנסת לאחרונה. חוק זה, כך צוין, יצר מסגרת חקיקתית אחת המתייחסת להליכי חדלות פירעון של יחיד ותאגיד, כאשר במסגרת המתווה החוקי החדש ניתן משקל משמעותי להליכי שיקום הן של יחיד והן של תאגיד. עם זאת, ההסדר החוקי הרלוונטי הוא זה שחל לפני חקיקת חוק חדלות פירעון, למרות שאין בכך כדי לשלול השפעה פרשנית מסוימת של החוק החדש על המצב המשפטי הקיים.
במקרה זה, כך נקבע, בית המשפט המחוזי מצא, בהתבסס על ממצאים עובדתיים וחומר הראיות, כי החברות חדלות פירעון מבחינה תזרימית, כאשר הבעיה התזרימית היא בהיקף עצום ולמשך זמן רב. מעבר לדרוש נמצא כי הן חדלות פירעון גם מבחינה מאזנית. לדברי מינץ, קביעות אלו התבססו על בחינה מפורטת של עניינים שבעובדה, לאחר חקירת עדים, צלילה לתוך טיעוני הצדדים ובמסמכים עליהם התבססו המערערות מזה ובעל התפקיד מזה, תוך התייחסות מפורטת לראיות שהוגשו ולמצבן של החברות מבחינת מכלול ההיבטים הרלוונטיים לעניין. לפיכך, אין מקום להתערב בממצאים אלו, בין היתר על בסיס ההלכה אודות התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית.
מעבר לכך ולגופו של עניין, הלכה למעשה אין כל מחלוקת אמיתית בשאלת חדלות פירעון החברות, שכן אין חולק שהן חדלות פירעון מבחינה תזרימית בהיקפים ניכרים, אף לשיטתן שלהן. אין גם חולק כי מצב זה לא השתפר לטובה עם חלוף הזמן, כפי שעולה אף מחקירתו של המומחה מטעם המערערות. עוד ציין השופט מינץ כי בית המשפט המחוזי גם מצא כי החברות חדלות פירעון מבחינה מאזנית, ולמעשה גם עניין זה אינו שנוי במחלוקת אמיתית. מעבר לאמור, בית המשפט המחוזי מצא כי גם הערכת החברות והערכת המומחים מטעמן הן הערכות אופטימיות. מצד אחד, ההערכות לא לקחו בחשבון את סך התחייבויות החברה, ומצד שני העניקו משקל משמעותי ועודף ל"נכסי" החברות, על אף התרופפות הזיקה שבין החברות לבין חלק מאותם נכסים, או היחלשות הסיכוי כי מאותם נכסים יצמחו לחברות רווחים. מכל מקום, גם ממצאים אלה בדבר הבעייתיות שנמצאה בהערכות ובאומדני החברות והמומחים מטעמן, מעוגנים היטב בחומר הראיות ומבוססים על אדנים ברורים ועולים מאליהם מחקירתם של אנשי המקצוע מטעם החברות. מכאן, שקמה עילה מבוססת היטב לפירוקן של החברות מטעמי חדלות פירעונן, ולא נמצאה כל סיבה להתערב במסקנה זו.
עוד ציין השופט מינץ כי בית המשפט המחוזי גם קבע כי הפירוק מוצדק אף מטעמי צדק ויושר, לפי הוראת סעיף 257(5) לפקודת החברות. צוין, כי התמונה המלאה והעגומה של מצב החברות מצביעה על אי-סדרים שהתגלו בהתנהלות הקשורה לכספי הרוכשים; על היעדר הפרדה בין כספי הפרויקטים השונים; ועל כשלים רבים שנתגלו בדוחות הכספים של החברות אשר שיקפו נתונים שאינם עולים מהמציאות. כל אלה, נקבע, מעוררים תמיהות קשות באשר להתנהלות הכספית והכלכלית של החברות וההשלכה שיש להתנהלות זו על מצבן. עוד הובהר כי התמונה בכללותה מגלה כי אין המדובר בטעויות טכניות או בכשלים נקודתיים שנפלו בהתנהלות החברות. המדובר בהתנהלות עקבית של העברת כספים שהופקדו על ידי רוכשים לצורך מימונו של פרויקט מסוים, אשר הם רכשו את זכויותיהם בו, לצרכים אחרים ולהשלמת החסר שנוצר בעקבות כישלונם של פרויקטים אחרים. לכך גם מצטרפת העובדה שכספים שהופקדו על ידי לקוחות לצורך קידום הפרויקטים נמשכו על ידי בעלת השליטה לצרכים פרטיים. לדברי מינץ, קבוצת חברות שעניינה יזמות בתחום הבנייה אינה יכולה לבסס את דרכי פעולתה על התנהלות מעין זו ובהינתן הכשלים הממשיים הקשים שנתגלו בהתנהלות כספי החברות, אין פלא שכאשר נקלעו החברות לפתחה של מצוקה כלכלית מסיבות כלשהן, הדברים הביאו להתדרדרות בלתי נמנעת. לפיכך, לשיטתו, מצב דברים זה מצדיק את פירוקן של החברות גם בשל עילה זו, מן הצדק ומן היושר.
עוד התייחס השופט מינץ להליכי פשיטת הרגל של אור עצמה, וקבע כי גם כאן אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה היא ביצעה מעשה פשיטת רגל, בין אם לפי החלופה שבסעיף 5(1)(א) לפקודת פשיטת הרגל ("העברת מרמה") ובין אם לפי החלופה שבסעיף 5(1)(ב) לפקודה זו ("העדפת מרמה").
בהמשך, דחה מינץ את בקשתה של אור והחברות בשליטתה להגיש ראיות נוספות, המבססות לשיטתן את טענתן כי התנהלו נגדן מעשי "הונאה ומרמה" אשר הובילה לכדי פתיחת הליך הפירוק ופשיטת הרגל נגדן. צוין, כי מלבד העובדה שרובן ככולן של הראיות המצורפות מתייחסות לאירועים שאירעו עובר לפתיחת הליכי הפירוק נגד המערערות והיו בהישג ידן עוד בטרם ניתן פסק הדין במחוזי - הראיות אינן עומדות בתנאי הבסיסי לפיו מדובר בראיות שלהן חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה, או אף חשיבות כלשהי. עוד הוסיף מינץ כי עיון מדוקדק בראיות גם מגלה כי אין בהן כדי לבסס ולוּ במעט, את הטענה כי "נשדדה" השליטה של אור בחברת אינוונטק, כחלק מפרשת תרמית רחבת היקף שמערבת גורמים רבים ואשר היא זו שהובילה לקריסת החברות ולכניסתן להליכי חדלות הפירעון. לסיכום עניין זה ציין השופט מינץ כי המערערות הגישו לבית המשפט מאות ואלפי עמודים של מסמכים שונים שאין בהם כל חשיבות או תרומה פוטנציאלית להשפעה על תוצאת הערעור. בנוסף, חלק מהמסמכים הנטענים כלל לא אותרו בקלסרים עבי הכרס ובחוברות הכרוכות שהוגשו, ומבין אלה שאותרו קיים קושי ממשי בהבנת הקשר בין הראיה המצורפת לבין הטענה שהיא מתיימרת להוכיח. אשר על כן, אין לקבל את הבקשה על כל חלקיה.
לסיכום, קבע מינץ כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר מבוסס על אדנים מוצקים, על פיהם נמצאה עילה להורות על פירוקן של החברות ולתת צו לכינוס נכסיה של אור. כך, גם לא נמצא טעם לקבלת הבקשה להגשת ראיות נוספות אשר נבחנה לפני ולפנים.
המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר, הסכים לדבריו של השופט מינץ והוסיף כי נוכח העובדה שהחברות לא היו מיוצגות ואור טענה לכולן – נהג בית המשפט באורך רוח ולא הקפיד בכל דקדוקי הפרוצדורה, אף שהחומר שהוגש לנו היה לעתים חסר ולא תמיד היה גם שייך לעניין. עם זאת, העיר כי טוב היה אם החברות ואור תסתייענה בהמשך ההליכים בייעוץ משפטי כפי שעשו בעבר, ותעמדנה לעצמן ייצוג, במידת האפשר. עוד הוסיף מלצר כי נראה שבהמשך ההליכים ראוי לבדוק לא רק את התנהלותה של אור ושל הדירקטורים ויתר נושאי המשרה בתאגידים, אלא גם של חלק מאלה שהתקשרו עם החברות בעסקאות שונות, ככל שהיה בהן, לכאורה, ניסיון לסייע לחברות בהברחת נכסים מפני נושים אחרים.
