בית משפט השלום פסק פיצוי של 65 אלף שקל ללקוח סופר-פארם שהותקף באלימות ע"י קב"ט בסניף בו ביקר אשר חשד בו בגניבה. נקבע, כי אין לקבל את הטענה שהמאבטח ביצע הגנה עצמית במהלך מילוי תפקידו וכי לא נעשה די כדי למנוע מקרי עיכוב שווא או פגיעה בלקוחות. מנגד, הטיל בית המשפט אשם תורם בשיעור 35% על הלקוח, שתרומתו לאירוע התקיפה הייתה משמעותית
ביולי 2014 הגיע התובע עם אשתו לסניף "סופר-פארם" ברמת-גן. בעת שאשתו קנתה מצרכים בחנות, מדד התובע משקפיים בדוכן החנות אך משלא מצא את מבוקשו יצא דרך דלת הכניסה והמתין לאשתו בחוץ עד שתסיים. כאשר שהה התובע בחוץ, הגיע הנתבע, קצין הביטחון של הסניף, מהחנות, תפס את התובע בידיו ודחף אותו פנימה. התובע, שלא הבין את התנהגות הנתבע ניסה להשתחרר מתפיסתו ולהדוף אותו, אך הנתבע, שהתרגז מניסיון ההשתחררות של התובע, קפץ עליו וכרך את זרועותיו סביב ראשו ותוך כדי כך פגע עם ידיו בעין שמאל של התובע.
בעקבות האמור, הגיש התובע תביעת נזקי גוף לבית משפט השלום בת"א, שהתבססה בעיקר על עוולות התקיפה והרשלנות. במקביל, הוגש נגד הקב"ט כתב אישום באשמה של תקיפה וגרימת חבלה לעינו של התובע, והוא הודה בכתב אישום מתוקן בביצוע תקיפה חבלנית. לטענת התובע, יש לחייב בפיצוי גם את מעסיקתו של הקב"ט וגם את רשת הסופר-פארם, שכן המקרה אירע בשטח המוחזק על ידה וגם עליה הייתה מוטלת החובה להעביר הדרכות וקורסים למאבטחים והיא לא עשתה זאת.
ב"כ הנתבע מצדו, טען כי מרשו פעל במסגרת תפקידו כקב''ט בסניף באופן סביר והגיב לתקיפת התובע בכוח סביר. עוד הוסיף כי מעסיקתו של המאבטח אף היא סברה בזמן אמת שהוא פעל כמצופה ממנו ואין חולק שהיא המשיכה להעסיקו לאחר המקרה ואף הפנתה אותו לעורך דין שייצגו. בנוסף נטען כי גם פעולותיה של הסופר-פארם מעידות כי הרשת לא מצאה פגם בפעילותיו של הקב"ט וסברה כי פעל כנדרש. ב"כ הנתבע אף הוסיף כי הקב"טים הרגישו מתומרצים על ידי הנתבעות לבצע תפיסות מרובות ככל האפשר. ב"כ המעסיקה וחברת הביטוח שלה טען כי אין להטיל אחריות עליהן בגין הנזק שנגרם לתובע משום שאין קשר בין נזקו לאירוע הנטען ואל פעולות המעסיקה. לשיטתו, האחריות על הנזק היא על התובע עצמו אשר צריך לשאת באשם תורם מלא או לחילופין על הנתבע, אשר בחר לפעול שלא על פי ההוראות שקיבל. ב"כ הסופר-פארם טען כי אין לרשת כל אחריות לגבי האירוע הנטען ומי שאחראים לכך הם הנתבע ומעסיקתו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי של 65 אלף שקל. לאחר שמיעת עדויות הצדדים קיבל השופט את גרסת התובע ומצא כי הוכחו יסודות עוולת התקיפה, ומכאן שהנתבע אחראי לנזקיו. בעניין זה הזכיר השופט כי נגד הנתבע הוגש גם כתב אישום באשמה של תקיפה וגרימת חבלה לעינו של התובע, והוא הודה כי תקף את התובע ופגע בעינו.
בכל הנוגע לטענת הרשלנות, קבע השופט קליין כי אין לקבל את הטענה שהנתבע ביצע הגנה עצמית במהלך מילוי תפקידו והתובע קיבל מכה בעינו מידו תוך שימוש בכוח סביר. עם זאת, סבר השופט כי פעולותיו של הנתבע נעשו כחלק מעבודתו ולמען מעסיקתו, ולכן לא ניתן להטיל עליו את האחריות הבלעדית לנזק, גם אם תפקידו הוא למנוע גניבות ללא פגיעה פיזית בלקוחות. בעניין זה, התרשם השופט כי המעסיקה והסופר-פארם היו מודעות לבעייתיות היכולה להיווצר בעת תפיסת חשוד בגניבת סחורה מהחנות וכי לא הייתה התייחסות מספקת לכך בהדרכות לקב"טים. בנוסף, לא שוכנע השופט כי נעשה די כדי למנוע מקרי עיכוב שווא או פגיעה בלקוחות. עוד הוסיף השופט כי לסופר-פארם אחריות לשמירה על ציבור הלקוחות וההסדר הציבורי בחנות, והסדר חוזי בינה לבין מעסיקתם של המאבטחים אינה יכולה לפטור אותה מכלל אחריות כאמור. נוכח האמור, קבע השופט כי האחריות לנזקי התובע תושת על כלל הנתבעים, לפי חלוקה הלוקחת בחשבון הן את האחריות השילוחית והן את הסכמי השיפוי. בהתאם, יישא המאבטח ב-45% מהנזק, המעסיקה תישא ב-30% והסופר-פארם תישא ב-25% מהנזק.
בשאלה האם יש להשית על התובע אשם תורם לנזקו, קבע השופט כי תרומתו של התובע לאירוע התקיפה הייתה משמעותית בשים לב להתנהלותו, ולכן יש לקבל את הטענה שיש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 35%. לדעת השופט, תגובתו המאוחרת של התובע כלפי הקב"ט הייתה אלימה ויכולה בנסיבות אחרות גם היא להיחשב כתקיפה.
לנוכח חומרת הפגיעה, הנסיבות המיוחדות של המקרה והסבל שחווה התובע והסיכונים שצופנים לו העתיד, העמיד בית המשפט את נזקו בר הפיצוי בסכום גלובלי של 100,000 שקל, אשר לאחר ניכוי האשם התורם יעמוד על 65 אלף שקלים שיחולקו בין הנתבעים בהתאם לחלוקה שקבע בית המשפט. לסכום זה יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 15,000 שקל, שישולם באופן יחסי לחיוב על ידי הנתבעים כולם.
