בית המשפט המחוזי דחה תביעה בשווי 5 וחצי מיליון שקל שהגיש עורך דין ואיש עסקים נגד חברת התרופות "טבע", בטענה כי היה לו חלק בהקמת מפעל תרופות שלה ברוסיה. נקבע, כי בין הצדדים לא נכרת הסכם וכי חומר הראיות אינו תומך אפילו בטענה שטבע החלה להתעניין בהקמת המפעל בזכות התובע. בשל היותה תביעת סרק, חויב התובע בהוצאות בסך 150 אלף שקל
התובע הוא איש עסקים ועורך דין הפועל במיזמים שונים ברוסיה מזה מספר שנים בשיתוף פעולה איש עסקים רוסי בשם סרגיי דוקוצ'ייב, יו"ר ובעלי Lanta Bank. לטענת התובע, בשלהי 2008 הובא לידיעתו מפי מר דוקוצ'ייב כי הממשל הרוסי מקדם חקיקה שנועדה לעודד חברות תרופות בינלאומיות להקים מפעלים לייצור תרופות על אדמת רוסיה, וזאת, בין היתר ע"י מתן תמריצים כלכליים בכל הקשור לגישה למכרזים, שיווק ואספקת תרופות בשוק הרוסי. תכנית זו מכונה "פארמה 2020" והיא אושרה על ידי ממשלת רוסיה באוקטובר 2009. מר דוקוצ'ייב היה מעורב בייזומה והוצאתה לפועל של תכנית פארמה וכן שימש כמנהל פרויקט "פארמה סיטי" באזור מוסקבה.
התובע, שזיהה לדבריו את הפוטנציאל העסקי הטמון בעניין, ניסה לעניין את חברת התרופות הישראלית "טבע" באפשרות לשתף פעולה עם דוקוצ'ייב ולהקים מפעל תרופות במיזם ה"פארמה סיטי". ואכן, בפברואר 2010 התקיימה פגישה חד פעמית במהלכה נפגשו נציגים בכירים של טבע עם מר דוקוצ'ייב, אולם לאחר שבחנו את העניין החליטו שאין לחברה עניין להצטרף למיזם זה. בספטמבר 2011 נודע לתובע שטבע החליטה להקים מפעל תרופות ברוסיה, ולכן פנה אליה בדרישה שישולמו לו דמי תיווך או דמי יזום. זאת, נוכח עמדתו לפיה הוא זה שסיפק לטבע את "ידיעת הזהב" בדבר הצורך בהקמת מפעל תרופות ברוסיה, על אף העובדה שאין כל הסכם בינו לבין החברה ושאין בין מפעל התרופות שהוקם לבין המיזם של דוקוצ'ייב דבר וחצי דבר. טבע דחתה את דרישת התשלום, ולכן הגיש התובע תביעה בסך 5 וחצי מיליון שקל לבית המשפט המחוזי מרכז.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התביעה התבססה על שני ראשים: ראשית, התחייבות חוזית שהתחייבה טבע, על פי הנטען, כלפי התובע, לשלם לו בגין המידע והרעיון שקידם ומסר לידיה ובגין פעולותיו בעניין זה. שנית, תביעה לתשלום שכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בגין טובת ההנאה שהפיקה טבע מהמידע שמסר לה ומפעולותיו. טבע מצדה, טענה כי מדובר בתביעה חסרת-שחר משני טעמים מרכזיים: ראשית, לא הייתה בינה לבין התובע כל הסכמה לתשלום דמי ייזום או דמי תיווך; שנית, לתובע ולמר דוקוצ'ייב לא היה כל חלק בפרויקט הקמת מפעל טבע ברוסיה, כך שהתובע אינו הגורם היעיל שהביא להקמת המפעל. עוד הוסיפה טבע כי מגיעות אליה מדי שנה מאות פניות מעין אלה, ורק במקרים בודדים מבשיל קשר עסקי אמיתי. כן טענה כי היא מקפידה כעניין שבמדיניות לא להתקשר בהסכמי תיווך או ייזום, שכן לרשותה עומדים גורמים מקצועיים פנימיים העוסקים בפיתוח עסקי ואחראים על איתור, פיתוח ומימוש הזדמנויות עסקיות.
השופט עופר גרוסקופף קבע כי מדובר בתביעה מופרכת וחייב את התובע בהוצאות של 150 אלף שקל. ראשית, דן השופט גרוסקופף בעילה החוזית לה טען התובע וקבע כי גם על פי גרסתו שלו עצמו, לא נכרת כל חוזה בינו לבין טבע, שכן לא התקיימו לא דרישת הכוונה ליצור יחסים משפטיים, לא דרישת גמירות הדעת ולא דרישת המסוימות. לדברי השופט, גם לגרסת התובע עצמו, בשיחה עם יו"ר טבע, אלי הורביץ ז"ל, לא נוצרה כל כוונה ליצור יחסים משפטיים, לא גמירות דעת ולא מסוימות להתקשר בהסכם שכר טרחה. נהפוך הוא, מר הורביץ הבהיר לתובע, לפי גרסתו, כי הנושא אינו ניתן כלל לסיכום בשלב זה, וכי רק לאחר שיתברר במה מדובר ניתן יהיה לבחון את האפשרות להגיע להסכם בעניין שכר טרחתו.
עוד הוסיף גרוסקופף כי גרסת התובע לפיה נכרת הסכם בינו לבין מר הורביץ עומדת גם בסתירה למכלול הראיות בתיק. ראשית, היא עומדת בניגוד לתצהירו של מר הורביץ, בו צוין במפורש כי לא דובר בפגישה על הסכם כלשהו עם התובע, על קבלת שירותים כלשהם ממנו או על תשלום תמורה כלשהי. שנית, בהתכתבות שהחלה לאחר ההודעה על הקמת מפעל טבע ברוסיה לא טען התובע כי זכותו לשכר טרחה מבוססת על הבטחה של מר הורביץ. שלישית, במכתב ששלח בא כוחו של התובע בשעתו מופיעה גרסה המזכירה מאד את עדותו של התובע במשפט לפיה מר הורביץ ציין כי אינו יודע באיזה פרויקט מדובר, מה יהיה היקפו ואם אכן חברת טבע תחליט להיכנס לפרויקט כזה. רביעית, עדותו של התובע בעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים, לא הייתה אמינה על השופט, והיא התאפיינה בסתירות ובשינויי גרסה. נוכח האמור, דחה השופט גרוסקופף את גרסת התובע כי היה סיכום בינו לבין טבע באמצעות מר הורביץ או באמצעות כל גורם אחר, בעניין תשלום כלשהו שישולם לו. בנוסף, ציין השופט כי התובע בחר שלא להעלות את הדרישה לשכר במגעיו עם טבע בזמן אמת, אלא הציג דרישה לתשלום שכר רק בדיעבד. במצב דברים זה, לא ניתן לתבוע על בסיס הסכם בין הצדדים, כבר מהסיבה שהסכם כזה כלל לא נכרת.
על אף המסקנה כי לא נכרת חוזה בין הצדדים, ועל מנת למנוע תביעות סרק עתידיות, ציין השופט כי אף אם היה התובע צודק בטענתו כי נכרת הסכם תיווך או ייזום, לא היה זכאי לכל שכר מכוחו, שכן פעולת התיווך או הייזום שביצע לא עלתה יפה. נקבע, כי לא רק שהתובע לא היה "הגורם היעיל להתקשרות בעסקה" אלא שכלל לא נקשרה העסקה שהוא ניסה ליזום או לתווך בה. בעניין זה ציין השופט כי מחומר הראיות עולה בבירור כי הערך המרכזי שהתובע הביא לשולחן היה היכרותו עם מר דוקוצ'ייב, והעסקה אותה ניסה לתווך או ליזום הייתה הקמת מפעל בפארמה סיטי מוסקבה, פרויקט המזוהה עם מר דוקוצ'ייב. עם זאת, מפעל טבע ברוסיה לא הוקם בסופו של דבר בפארמה סיטי מוסקבה אלא במקום אחר שלמר דוקוצ'ייב אין כל קשר אליו, ומכאן שהעסקה אותה ניסה התובע ליזום או לתווך כלל לא קרמה עור וגידים. לדעת השופט, הדבר דומה למתווך המנסה לשכנע משקיע להשקיע בסטרט-אפ מסוים בתחום האנרגיה הירוקה, נכשל במשימתו, אולם דורש בכל זאת תשלום לאחר שמתברר לו כי המשקיע רכש מניות בסטרט-אפ אחר העוסק אף הוא בתחום האנרגיה הירוקה.
למען שלמות התמונה הוסיף השופט גרוסקופף כי במקרה זה חומר הראיות אינו תומך אפילו בטענה שטבע החלה להתעניין בהקמת מפעל ברוסיה בזכותו של התובע. צוין, כי לטבע הייתה פעילות ענפה ברוסיה קודם שהתובע פנה אליה, אנשיה היו מודעים למגמת הרשויות ברוסיה לדרוש כי ייצור התרופות יבוצע ברוסיה עוד בשנים 2007 ו- 2008, ואף ידעו על ההחלטה לאמץ את תכנית פארמה 2020. במצב דברים זה, כל שניתן להניח לטובת התובע הוא כי הפגישה עם מר דוקוצ'ייב חידדה אצלם את הצורך למצוא פתרון שיאפשר העברת ייצור התרופות לרוסיה בלוח זמנים קצר יחסית, אולם אין בכך כדי להפוך לא את מר דוקוצ'ייב ולא את התובע למי שבזכותם הוקם מפעל טבע ברוסיה.
לאור האמור, דחה השופט גרוסקופף את התביעה וחייב את התובע לשלם לטבע הוצאות משפט בסכום של 150 אלף שקל.
