נשיאת בית המשפט העליון קיבלה ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום באשדוד שלא לפסול עצמה מלדון בתביעה חרף העובדה שהמצהירה מטעם התובע, בנק לאומי, היא חברת ילדות של אחותה: "היכרות כזו נושאת עמה משקל המטה את הכף אל עבר קבלת הערעור"
המשיב בערעור, בנק לאומי, הגיש תביעה כספית לבית משפט השלום באשדוד נגד שני לקוחות ובקשה למתן צו עיקול זמני. לבקשה צורף תצהירה של נציגה מטעם הבנק ובהמשך ניתן צו העיקול כמבוקש. הלקוחות מצדם, הגישו בקשה לבטל את הצו הזמני ובקשתם נקבעה לדיון, אלא שבפתח הדיון התברר כי המצהירה מטעם הבנק היא בעלת היכרות מוקדמת עם אחותה של הרשמת הבכירה שמונתה לדון בתיק, כרמית חדד, וכי על רקע היכרות זו היא נפגשה עם הרשמת הבכירה באירועים חברתיים שונים.
נוכח האמור, הותיר בא כוח הבנק לשיקול דעתה של הרשמת את השאלה האם להמשיך לדון בהליך שלפניה. בא כוח הלקוחות, מנגד, סבר כי היכרות זו מונעת ממנה להמשיך לדון בעניין, וביקש את פסילתה. במסגרת החלטתה ציינה הרשמת כי בעבר החזיקה בחשבון בנק בסניף אותו ניהלה המצהירה, אלא שזה אינו הסניף מושא ההליך הנוכחי. עוד הוסיפה הרשמת כי מחקירת המצהירה על ידי בא כוח הלקוחות עלה כי אין היכרות אישית בינה לבין המצהירה מטעם הבנק וכל ההיכרות ביניהן במסגרת מפגשים אישיים נבעה מן ההיכרות עם אחותה של הרשמת. בנסיבות אלו, דחתה הרשמת חדד את בקשת הפסלות בקבעה כי לא קמה עילת פסלות וכי אין בהיקף ההיכרות האמורה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
על החלטה זו הגישו הלקוחות ערעור לבית המשפט העליון. לדבריהם, היה על הרשמת לגלות את דבר ההיכרות עם המצהירה במועד מתן צו העיקול הזמני ולמצער לפני קיום הדיון בבקשה להסרת העיקול. נטען, כי מדובר בהיכרות אישית, רבת שנים בין הרשמת לבין המצהירה, נוכח החברות של המצהירה עם אחותה של הרשמת וכן לנוכח העובדה שהרשמת החזיקה חשבון בנק בסניף שנוהל על ידי המצהירה. עוד הוסיפו הלקוחות כי הרשמת החליטה מראש כי אין בכוונתה לבטל את העיקול שהוטל, כמשתמע מדברים שאמרה בדיון, שבו ניסתה גם להביא את הצדדים לידי הסכמה על סיום ההליך. לחילופין נטען כי למצער יש לפסול את הרשמת בשל "מראית פני הצדק" וכי העברת הדיון לא תפגע בהליכים ובבעלי הדין לנוכח השלב המקדמי של ניהול ההליך.
לאחר עיון בערעור שהגישו הלקוחות על ההחלטה, הורתה נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, כי יש לפסול את הרשמת מלדון בעניין. לדבריה, העובדה כי קיימת היכרות בין אחותה של הרשמת לבין המצהירה מטעם הבנק אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את פסילתה, אולם יש לבחון את הדברים על פי מבחן "הקרבה הממשית" הקבוע בסעיף הרלוונטי בחוק בתי המשפט. סעיף זה קובע כי שופט לא ישב בדין מקום שבו "לבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו". בן משפחה מדרגה ראשונה מוגדר בסעיף כ"בן זוג, הורה, ילד, אח וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה" ובפסיקה נקבע כי מבחן הקרבה הממשית הוא מבחן נסיבתי, קרי שיש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו ולבדוק אם נוכח התשתית העובדתית הרלוונטית שהונחה בפני בית המשפט קיים חשש למשוא פנים.
לדעת חיות, נסיבות המקרה מצדיקות את קבלת הערעור, שכן עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים מעלה כי לרשמת ישנה היכרות ממושכת עם המצהירה מטעם הבנק, וכי היא נפגשה עמה פעמים רבות. בעניין זה העידה המצהירה כי היא מכירה את אחותה של הרשמת מגיל ילדות, הייתה בבית הוריה, נפגשה עם הרשמת עשרות פעמים במסגרת אירועים של אחותה וגם שוחחה עמה באירועים אלו. לדעת חיות, אין מדובר בהיכרות על רקע מקצועי או עסקי, ומעדותה של המצהירה עולה כי מדובר בהיכרות שאפשר שהיא צופה גם פני עתיד ולא נסתיימה בעבר. להשקפתה של הנשיאה, היכרות כזו נושאת עמה משקל המטה את הכף אל עבר קבלת הערעור, בייחוד בהינתן העובדה שעדות המצהירה בכל הנוגע למחלוקת בדבר העיקול היא מהותית מכוח האמור תאלץ הרשמת להעריך ולקבוע ממצאים לגבי האמור בתצהיר ובעדותה של המצהירה. עוד הוסיפה חיות כי אין בממצאים אלה כדי להכריע בהכרח את גורל התביעה שהגיש הבנק, אולם ההכרעה לעניין הותרת העיקול על כנו או הסרתו אף היא החלטה משמעותית מבחינת הלקוחות.
מנגד קבעה חיות כי העובדה שלרשמת היה חשבון בנק בסניף בניהולה של המצהירה אינה מצדיקה כשלעצמה את קבלת הערעור. כמו כן, לא מצאה כי יש בדברים שנאמרו בדיון כדי לתמוך במסקנה שדעתה של הרשמת הייתה "נעולה" או כי היא חרגה בדברים אלה מניהול תקין של ההליך. עם זאת, הטעמים הנוגעים להיכרות שבין הרשמת למצהירה, די בהם על מנת להצדיק את קבלת הערעור ומסקנה זו ראויה אף בשל מראית פני הצדק.
