חדשות

בג"ץ דחה את עתירתו של שוטר שתועד מפעיל כוח כלפי חייל צה"ל בן העדה האתיופית, נגד החלטת היועמ"ש לעיין מחדש בהחלטה לסגור את תיק החקירה נגדו. חרף קושי שמצא בהתנהלות היועמ"ש קבע השופט דנציגר: "שימוש בכוח לא סביר על ידי שוטר במשטרת ישראל הוא לא עניין של מה בכך, ויש לציבור עניין מובהק במיצוי הליכי החקירה"

ב-26 באפריל 2015 התרחש אירוע במהלכו צולם סרטון וידאו, שבו תועד שוטר המפעיל לכאורה כוח שלא כדין נגד חייל צה"ל בן העדה האתיופית. פרסום הסרטון באמצעי התקשורת יצר הד ציבורי, שהוביל למחאה מתמשכת מצד בני קהילת יוצאי אתיופיה. בשל רגישות המקרה הועבר הטיפול בפרשה לידיו של היועמ"ש דאז, יהודה וינשטיין, שהחליט זמן קצר לאחר מכן לסגור את תיק החקירה הפלילי נגד השוטר, תוך שניתן משקל לאפשרות למיצוי הדין עמו במישור המשמעתי.

בעקבות סגירת התיק, פנה החייל המתלונן ליועמ"ש וביקש שישקול בשנית את החלטתו. במרוצת הזמן, ובטרם התקבלה החלטה בנדון, התחלף היועמ"ש כך שבקשת החייל הועברה לטיפולו של היועמ"ש הנוכחי, ד"ר אביחי מנדלבליט. בחלוף פרק זמן נוסף, ולאחר כשנה וחצי במצטבר ממועד סגירת התיק נגד השוטר, נמסר לשוטר כי בכוונתו של מנדלבליט לעיין מחדש בהחלטה לסגור את תיק החקירה. בהמשך, הוסף ונמסר לשוטר כי הוחלט לשנות את ההחלטה ולהציע לו להגיע להסדר מותנה, במסגרתו הוא יודה בעובדות האירוע, לא יוגש נגדו כתב אישום, ותוטל עליו סנקציה פלילית שאינה כוללת עונש מאסר בפועל.

נגד החלטה זו הוגשו שתי עתירות לבג"צ - האחת, עתירה מטעם השוטר בה נטען כי מנדלבליט לא היה רשאי לשנות את ההחלטה של קודמו ולפתוח את תיק החקירה. השנייה, עתירה מטעם החייל המתלונן, בה נטען כי יש למצות את הדין עם השוטר ולא להגיע עמו להסדר מותנה מקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט דנציגר קבע כי יש לדחות את העתירות למרות שהתנהלות התביעה בעניין זה מעוררת קשיים ממשיים. לדבריו, קיים קושי רב בהחלטת היועמ"ש מנדלבליט לעיין מחדש בהחלטה לסגור את תיק החקירה, שכן אף שלגורמי התביעה הכללית קיימת סמכות עקרונית לעיין מחדש בהחלטותיהם, ואף לפתוח תיקי חקירה לאחר שהוחלט על סגירתם, הרי שמן הראוי שסמכות זו תופעל במקרים קיצוניים בלבד. הוסבר, כי החלטה לעיין מחדש בתיקי חקירה עלולה לפגוע באופן קשה בזכויותיהם של חשודים בהליכים הפליליים, ועל כן נדרש להראות כי קיים אינטרס ציבורי כבד משקל לשם כך. עוד הוסבר, כי יש לתת משקל גם לשאלות שונות כגון האם התגלו נסיבות חדשות שמצדיקות זאת; מהו פרק הזמן שחלף מאז שהתקבלה ההחלטה המקורית; ועוד.

במקרה זה, תיק החקירה היה מונח לפתחו של היועמ"ש, העומד בראשו של מערך התביעה ומכוח תפקידו בוחן בעצמו תיקים רגישים ובעלי חשיבות ציבורית גדולה. לפיכך, מובן מאליו שכאשר עניין מסוג זה יתגלגל לפתחו הוא ייבדק לעומק וברגישות הנדרשת, בטרם תתקבל החלטה כלשהי. צוין, כי החלטת היועמ"ש הקודם לסגור את תיק החקירה התבססה על שני אדנים ראייתיים, שנוגעים לסדר הפעלת הכוח ולהעמדת השוטר לדין משמעתי במשטרת ישראל. החלטת היועמ"ש הנוכחי לפתוח את תיק החקירה מחדש התבססה על הטענה כי נפלה שגגה בשתי סוגיות אלה, אולם המידע היה מונח כבר לפני היועמ"ש הקודם. לפיכך, מדובר לדעת דנציגר בפגם שנפל בהתנהלות התביעה, נוכח חלוף הזמן, אופייה של הטעות, מיהות מקבל ההחלטה ופרסומה של ההחלטה ברבים.

מנגד, כך נקבע, לא ניתן להתעלם מכך שבמקרה זה מוטלת על הכף סוגיה פלילית שיש לה חשיבות ועניין ציבורי גדולים. לדברי השופט, שימוש בכוח לא סביר על ידי שוטר במשטרת ישראל הוא לא עניין של מה בכך, ויש לציבור עניין מובהק במיצוי הליכי החקירה, בקיומו של ההליך השיפוטי ובהטלת סנקציה פלילית ככל שהדבר יידרש. יתירה מכך, הוענקה לשוטר זכות טיעון לפני היועמ"ש באופן שיש בו כדי להקהות את הפגיעה בזכויותיו. מכוח האמור, למרות שבמעשי המדינה היה כדי לגרום טלטלה בחייו של השוטר, הכרעה שונה בעניין זה תסתור לדעת דנציגר את תכלית הדין הפלילי של מיצוי הדין לצורך הטלת סנקציה, ככל שהדבר יידרש. לפיכך, יש לשיטתו לדחות את העתירה שהגיש השוטר.

לאחר שהגיע למסקנה שהיועמ"ש הנוכחי היה מוסמך לעיין מחדש בהחלטת קודמו בתפקיד, פנה דנציגר להכריע בשאלה האם יש להתערב בשיקול דעתו עת הציע לשוטר להגיע להסדר מותנה. בעניין זה, ציין דנציגר כי הלכה ידועה היא שלתביעה הכללית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטות הנוגעות להעמדה לדין, ועל כן בג"צ יתערב בהחלטות אלה רק במקרים בהם ההחלטה עצמה נגועה בחוסר סבירות קיצוני או שיש בה עיוות מהותי. כפועל יוצא, ההחלטה אם לערוך הסדר מותנה מצויה במתחם שיקול הדעת ובית המשפט לא יתערב בה אלא במקרים חריגים.

במקרה זה, צוין, טענה התביעה מחד כי האינטרס הציבורי מצדיק את פתיחת תיק החקירה בעניינו של השוטר אולם מנגד הציעה לו להגיע להסדר מותנה, ששקול לסנקציה פלילית מרוככת. לפיכך, נראה כי התביעה סותרת את עצמה. עם זאת, גם אם יש ממש בטענותיו של המתלונן בדבר חומרת המעשים המיוחסים לשוטר, אין בכך די לדעת דנציגר, על מנת להצדיק התערבות בהחלטת היועמ"ש הנוכחי בדבר אופן הטיפול בסוגיה שכן אין היא לוקה בפגם קיצוני.

נוכח האמור, החליט דנציגר לדחות את שתי העתירות ולאפשר לתביעה לשקול ולקבל את ההחלטות הראויות בנוגע לניהול ההליכים בעקבות האירוע. לצד האמור, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לנסיבות שגרמו לאירוע ולהפעלת הכוח מצדו של השוטר, ציין דנציגר כי חשיפתה של הקלטת שמתעדת את האירוע באמצעי התקשורת נגעה ב"עצב חשוף" בחברה הישראלית באופן שמוכיח מעל לכל ספק כי לציבור יש עניין רב באירוע הנדון ובתוצאותיו, וייתכן שהיה נכון לקבל החלטה אחרת בעניין ההעמדה לדין. יחד עם זאת, בית המשפט אינו נכנס בנעלי התביעה ואינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו, ובנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן עולה שההחלטה שהתקבלה על ידי רשויות התביעה אינה מגלה עילה להתערבות.

השופט סולברג הצטרף אמנם לדעתו של דנציגר, אולם ציין כי אינו משוכנע שהביקורת שהשמיע בעניין הסתירה שאליה נקלעה התביעה, הייתה מוצדקת. לשיטתו, אמנם 'האינטרס הציבורי' מוזכר אגב אורחא בתגובת המדינה כשיקול לעיון מחדש בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, אולם אינטרס זה לא נזכר באופן מפורש בהחלטת היועמ"ש. מכל מקום, לשיטת סולברג, גם אם 'האינטרס הציבורי' עמד ביסוד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, הרי שההסדר המותנה בפרשה הנדונה אינו סותר אינטרס ציבורי זה, שבפתיחתו מחדש של תיק החקירה. לדבריו, יתכנו מצבים שהאינטרס הציבורי עשוי להוביל לפתיחה מחדש של תיק החקירה, ואף על-פי כן, האיזון הכולל של השיקולים כולם, יביא לגיבוש הסדר מותנה. בנוסף, ציין, גם המתלונן לא טמן ידו בצלחת, והוא יצא פטור בלא כלום.

השוטר יוצג בהליך ע"י עו"ד אפרת נחמני-בר ועו"ד תהילה חדד. המתלונן יוצג ע"י עו"ד אייל אבולפיה. היועץ המשפטי לממשלה יוצג ע"י עו"ד מיטל בוכמן שינדל.

בג"ץ 3070/17