חדשות

המבקש שהורשע במעשה מגונה בקטין בן משפחה טען כי כאשר קיימת דעת מיעוט מזכה, לא ניתן לומר כי יש לערכאה הדיונית יתרון מובהק בהתרשמות הבלתי אמצעית מהראיות והעדים. הנשיאה חיות: דיון נוסף אינו האכסניה לליבון המחלוקות בין חברי המותב בנוגע למהימנות עדים

בית המשפט העליון דחה בקשה לקיים דיון נוסף בעניינו של אדם שהורשע בשתי עבירות בקטין בן משפחה, והבהיר כי הרשעת המבקש ברוב דעות כשלעצמה אינה מצדיקה קיום דיון נוסף.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחתו, ללא הסכמתו. בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המבקש ברוב דעות, בניגוד לדעתו החולקת של השופט רון סוקול. מסקנת שופטות הרוב – תמר שרון נתנאל ורונית בש – התבססה על עדות המתלונן שנמצאה מהימנה, עקבית וקוהרנטית, ונתמכה בראיות מחזקות. המתלונן תיאר את מערכת היחסים בינו לבין המבקש, שהיה נשוי לדודתו, וסיפר על מקרה נוסף שאירע כשנה קודם לכן ושאינו נכלל בכתב האישום, שלאחריו הוא נמנע מללון בביתו של המבקש למשך מספר חודשים, אך משלא היה משוכנע כי הדברים אכן קרו, שב להתארח שם.

בית המשפט המחוזי קבע כי עדויות הוריו של המתלונן מחזקות את גרסתו, וקבע כי הסתירות בין גרסת המתלונן לגרסת אמו הן שוליות ולא מהותיות. גם עדות האב על שיחת הטלפון שקיבל מהמתלונן בסמוך לאחר אחד האירועים, שבה הוא נשמע היסטרי ובוכה, מחזקת לדעת בית המשפט את גרסתו של המתלונן ומצביעה על התנהגותו המפלילה של המבקש. המחוזי דחה את גרסת המבקש  כי המתלונן העליל עליו את הסיפור על רקע מחלוקת בנוגע לשכרו וקבע כי הוא "ניסה באופן מניפולטיבי ותוך אי אמירת האמת לערער את אמינותו של המתלונן".

מנגד, סבר השופט סוקול בדעת מיעוט כי יש לזכות את המבקש מחמת הספק, שכן אין כל ראיה פורנזית שיכולה לחזק או להפריך את עדויות המתלונן והמבקש, שעליהן מבוסס כתב האישום. השופט סבר כי אף שעדות המתלונן הותירה רושם מהימן, בשקלול מכלול הראיות לא הוכחה אשמת המבקש מעבר לכל ספק סביר.

משנקבע ברוב דעות כי קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת אשמתו, הרשיע המחוזי את המבקש וגזר עליו פה אחד עונש של 13 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלונן.

בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין ולחילופין על גזר הדין, וקבע כי אין בקשיים שעליהם הצביע שופט המיעוט כדי לערער את אמינות גרסתו של המתלונן ואת המסקנות העולות ממנה. באשר לטענות המבקש לעניין הרשעה בפלילים ברוב דעות, נקבע כי ההלכה הנקוטה בשיטתנו המשפטית היא כי אין די בקיומה של דעת מיעוט כדי לעורר ספק סביר באשמתו של נאשם, אף שלעיתים מקום שבו קיימת דעת מיעוט מזכה יש לנקוט משנה זהירות בבואנו לבחון הכרעת דין מרשיעה.

המבקש עתר לדחיית המועד לריצוי עונשו וביקש להורות על קיום דיון נוסף, בטענה שעניינו מעלה שאלה עקרונית הנוגעת לאמת המידה הנקוטה בביקורת ערעורית על עבירות מין, מקום שבו יש דעת מיעוט מזכה. לטענתו, כאשר קיימת דעת מיעוט מזכה, לא ניתן עוד לומר כי יש לערכאה הדיונית יתרון מובהק בהתרשמות הבלתי אמצעית מהראיות והעדים, לנוכח המסקנות הסותרות שאליהן הגיעה דעת הרוב מול דעת המיעוט. עוד טען המבקש כי יש לקבוע אמת מידה שונה שתבטיח כי יינתן משקל ממשי לדעת מיעוט בהליך הערעור מקום שהרשעה היא ברוב דעות, וכי רק אם ימצא שדעת המיעוט אינה סבירה תיוותר הרשעת הנאשם על כנה.

נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות דחתה את הבקשה לדיון נוסף והבהירה כי העובדה שבית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש ברוב דעות היא כשלעצמה אינה מצדיקה קיום דיון נוסף בעניינו. "עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מעלה כי חילוקי הדעות בין חברי המותב נוגעים בעיקרם לקביעות בדבר מהימנות עדים", כתבה הנשיאה בהחלטתה. "איני סבורה כי דיון נוסף הוא האכסניה לליבון מחלוקות מסוג זה. כמו כן, איני סבורה כי בפסק הדין מושא הבקשה נקבע הלכה חדשה כלשהי לעניין אמת המידה לקיום ביקורת שיפוטית ערעורית על הרשעה ברוב דעות. כידוע, 'הלכה חדשה של בית המשפט העליון צריכה לגלות את עצמה על פני פסק הדין ולהיות ברורה ומפורשת'... עיון בפסק הדין מושא הבקשה מעלה כי המותב נתן גם נתן את דעתו לאמור בדעת המיעוט, בחן באופן יסודי את הקביעות בה, והתייחס לטענות המבקש באשר להיקף הביקורת השיפוטית הערעורית על הרשעה ברוב דעות. באיזון הכולל של הדברים הגיע בית המשפט למסקנה כי חרף האמור בדעת המיעוט אין מקום להתערב במסקנה המרשיעה שאליה הגיעה דעת הרוב. בכך יישם בית המשפט את הוראות הדין והפסיקה הנוהגים עמנו ואין בכך משום קביעת הלכה חדשה כלשהי, לא כל שכן הלכה 'ברורה ומפורשת'".

דנ"פ 1390/18