3 ימים לפני בחירתם של שני שופטים חדשים לבית המשפט העליון, בג"ץ דחה על הסף את עתירתה של שדולת הנשים להורות לוועדה למנות נשים כשופטות על מנת למלא את חובת הייצוג ההולם. השופטת וילנר: "מבלי להקל ראש באינטרס הציבורי, הרי שמנגד דחיית מינוי שופטים לבית המשפט העליון תפגע אף היא באינטרסים ציבוריים חשובים, ובהם זכות הגישה לערכאות"
ביום חמישי הקרוב (22.2) עתידה להתכנס הוועדה לבחירת שופטים ולבחור שני שופטים חדשים שיכהנו בבית המשפט העליון. 10 ימים לפני המועד האמור, הגישה העותרת, שדולת הנשים, עתירה לבג"צ בה ביקשה להורות לוועדה למנות נשים כשופטות ולתת בעתיד עדיפות לנשים הן ברשימת המועמדות והמועמדים לשפיטה והן במנויין לבית המשפט העליון, עד שיהיה לנשים ייצוג שווה בבית המשפט העליון.
במסגרת טענותיה, הפנתה העותרת לסעיף 6ג(א) לחוק שיווי זכויות האישה, הקובע כי "בגוף ציבורי ובוועדות המכרזים והמינויים של גוף ציבורי, יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוגן של נשים בסוגי המשרות ובדירוגים השונים בקרב העובדים, ההנהלה, הדירקטוריון והמועצה, ובלבד שאם לצורך ביצוע הוראה זו נדרשת העדפת אישה, תינתן העדפה כאמור אם המועמדים בני שני המינים הם בעלי כישורים דומים". לטענת העותרת, סעיף זה מטיל חובה על גופים ציבוריים, ובכלל זה על מערכת בתי המשפט, ליתן ביטוי הולם לייצוגן של נשים במגוון סוגי המשרות והדרגים.
ביתר פירוט ציינה העותרת כי בבית המשפט העליון מכהנות היום ארבע שופטות מתוך 15, וכי גם ברשימת המועמדים המונחת בפני הוועדה ישנן חמש מועמדות בלבד מתוך 25 מועמדים. לפי הנטען, שיעורים אלו, של כ-27% שופטות ו-20% מועמדות, אינם מהווים ביטוי הולם לייצוגן של נשים וכי המדובר באפליה מגדרית הסותרת את הוראות הדין ואת ההלכה הפסוקה. עוד הוסיפה העותרת כי המאפיינים של שופטי בית המשפט העליון אינם מצדיקים את החרגת התפקיד מחובת השוויון המגדרי הקבועה בדין וכי קשה להלום טענה לפיה לא ניתן למצוא בקרב שופטות בתי המשפט השונים, בכירות מערכת המשפט בפרקליטות ובשירות המדינה, נשות האקדמיה במשפט ועורכות הדין הבכירות - ארבע מועמדות ראויות לכהונה בבית המשפט העליון.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הוועדה מאידך, טענה כי דין העתירה להידחות על הסף בכל הנוגע לסעד שעניינו ישיבתה הקרובה, וזאת בשל השיהוי שחל בהגשתה של העתירה – ימים ספורים בלבד טרם התכנסותה. עוד נטען כי היענות לעתירה בשלב זה עלולה להגביל באופן בלתי מוצדק את שיקול הדעת של חברי הוועדה לאחר שכבר פורסמה רשימת המועמדים הנוכחית לפני כחודש וחצי ובעת שההליך הנוכחי לבחירת שני שופטים מצוי בישורת האחרונה. לטענת הוועדה, ניהול ההליך עד כה לא הניח כי שיקול הדעת הרחב של הוועדה כפוף לחובה משפטית למתן ייצוג הולם לנשים בבית המשפט העליון, ואין מקום להכפיף את ההליך לפרשנות המשפטית שמציגה העותרת בשלב מתקדם זה. עוד הוסיפה הוועדה כי העותרת אמנם פרשה את עמדתה המשפטית בעניין זה לפני חברי הוועדה במכתבים שנשלחו על-ידה כבר בחודש נובמבר 2016, אולם היא לא קיבלה אישור כי עמדתה מקובלת וכי עליה להנחות את הוועדה בהחלטותיה.
השופטים וילנר, הנדל ואלרון דחו את העתירה על הסף בחלקה הראשון מחמת שיהוי, ובחלקה השני בהיותה תיאורטית ומוקדמת. תחילה ציינה השופטת וילנר כי הגשת העתירה 10 ימים לפני הישיבה הקרובה של הוועדה נגועה בשיהוי ניכר המעמיד את בית המשפט ואת הוועדה בסד זמנים דחוק עד בלתי אפשרי לצורך דיון ראוי בעתירה לגופה. יתר על כן, פניותיה הרבות של העותרת אל הוועדה במהלך השנה האחרונה, מלמדות כי העותרת הייתה יכולה להגיש עתירה זו לפני חודשים רבים, ולכל המאוחר, מיד לאחר פרסום רשימת המועמדים הנוכחים בתחילת ינואר, ולפני שהמועמדים זומנו להופיע בפני ועדת המשנה של הוועדה.
בנוסף, לנוכח השיהוי בהגשת העתירה, לא מצאה השופטת וילנר להיענות לבקשתה הנוספת של העותרת, לפיה לא ימונו כלל שופטים לבית המשפט העליון עד להגשת תגובה משלימה מטעם הוועדה. נקבע, כי מטבע הדברים היערכות לישיבת הוועדה לבחירת שופטים בה צפויים להיבחר שופטים לכהונה בבית המשפט העליון, דורשת הליכים ומשאבים רבים וההליך הנוכחי מצוי בישורת האחרונה. לפיכך, לא סברה השופטת וילנר כי אף אם נפל שיהוי בהגשת העתירה, הרי שהאינטרס הציבורי מחייב דיון בעתירה לגופה. בעניין זה ציינה כי מבלי להקל ראש באינטרס הציבורי לו טוענת העותרת, הרי שמנגד דחיית מינוי שופטים לבית המשפט העליון תפגע אף היא באינטרסים ציבוריים חשובים, ובהם זכות הגישה לערכאות. משכך, יש לדחות על הסף את הבקשה להורות לוועדה למנות בישיבתה הקרובה שופטות נשים או להורות לה שלא למנות שופטים כלל.
לבסוף, דחתה השופטת גם את חלקה השני של העתירה המכוון לעתיד הרחוק, בגדרו מבקשת העותרת להורות לוועדה ליתן עדיפות לנשים הן ברשימת המועמדות והמועמדים לשפיטה לבית המשפט העליון, והן במנויין לבית המשפט. נקבע, כי חלקה זה של העתירה הוא תיאורטי ומוקדם ומצב הדברים בעתיד עשוי להשתנות באופן שיחייב את העותרת להתאים את טענותיה למצב העובדתי העתידי. לפיכך, ככל שטענות העותרת יהיו רלוונטיות בעתיד לבוא, היא תהא רשאית להעלותן על רקע תשתית עובדתית קונקרטית ופרק זמן סביר טרם התכנסות הוועדה, באופן שיאפשר לוועדה לגבש עמדתה בנושא ולבית המשפט לדון בעתירה כראוי.
