בני הזוג טענו כי הצלם מסר להם מספר זעום של תמונות מקבלת הפנים וסרט קצר באופן מקומם מתוך אירוע שארך כארבע שעות, לא בירר מי הם קרובי המשפחה שחשוב לתעד, התעלם מבקשותיהם במהלך האירוע והתמקד בעיקר ברחבת הריקודים הדלילה
בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב חייב צלם חתונות לפצות בני זוג בסכום של 10,000 שקל לאחר שקבע כי הוא התרשל בתפקידו לצלם את האירוע לשביעות רצונם, מסר תוצרים דלים ובלתי מספקים והתחמק מבקשותיהם לאחר שקיבל את כספו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעים התחתנו באוקטובר 2015 באולם בקומה ה-49 בבניין עזריאלי בתל אביב, ושכרו לאירוע את שירותיו של הנתבע, בעל עסק בשם "מומנטו", לצילום האירוע, לרבות אלבומי תמונות, ליווי כלה בצילומי ההכנות לחתונה וסרט חתונה באורך מלא, צלם סטילס וצלם וידאו שיצלמו במהלך כל האירוע.
בתביעה שהגישו על סך של 33,500 שקל טענו התובעים להתנהלות רשלנית של הנתבע, שהסבה להם עוגמת נפש רבה ביום חתונתם. בין היתר, טענו התובעים כי הנתבע התעקש שבני הזוג יצעדו ברגל למרכז שרונה כדי להצטלם שם, חרף בקשת הכלה לנסוע לשם ברכב, דבר שגרם לה ליבלות ברגליה. התובעים טענו כי הצלם לא התייחס בצורה מקצועית לעבודה, לא סידר מקומות מיוחדים לצילום בטענה ש"הוא לא אמור לביים אותם", לא בירר מי הם קרובי המשפחה של התובעים כדי להתמקד בהם לאורך האירוע, כך שצולמו רק ארבע תמונות של המשפחה הקרובה, והתוצרים שהתקבלו היו דלים ולא מספקים. כך, טענו התובעים, במהלך קבלת הפנים שנמשכה למעלה משעה, צולמו 18 תמונות בלבד ותועדו 10 אורחים מתוך 119 האורחים שהגיעו לאירוע. התובע ועוזרו "נעלמו מהשטח" לפרק זמן ממושך, ומתוך התמונות שצילמו לא היו צילומי קהל בחופה, תמונות של הרב או תמונות של כל הנוכחים מתחת לחופה. עוד נטען כי צילומי הווידאו היו חובבניים, חלק מהסרט הוא ללא קול, אין רצף כרונולוגי של החתונה וסך כל חומרי הגלם המצולמים הוא שעה ורבע בלבד מאירוע של ארבע שעות.
הנתבע טען מנגד כי מדובר בתביעת סרק מנופחת ומופרזת, שאין בה כל פרופורציה לנזקים שכלל לא נגרמו לתובעים. לטענתו, מאחר שהיו כ-100 אורחים בלבד אשר רוב הזמן לא רקדו, לא ניתן לצפות ממנו להפיק סרט וידאו ארוך יותר ממה שהפיק. עוד טען הנתבע כי הוא הציע לתובעים החזר של 1,800 שקל עבור האלבומים ויתר הרכיבים שלא קיבלו, וכן החזר טיפ.
השופט דניאל הורוביץ דחה את טענת הנתבע כי אורכו של סרט הווידאו נבע מכך שלא היו הרבה מוזמנים והאורחים המעיטו בריקודים והרבו לשבת בשולחנות, וציין כי הוא התמקד בעיקר ברחבת הריקודים והזניח את יתר האלמנטים שבחתונה. "הנתבע, כצלם מקצועי ובעל ניסיון, אמור למצוא פתרונות יצירתיים ולשלב אלמנטים נוספים בסרט הווידאו... מקוממת בעיניי אמירתו של הנתבע בדיון: 'אדם שלוקח אותי בתור צלם אני לא עושה מה שהלקוח מבקש אלא מה שאני רוצה. אני לא מצלם אנשים אוכלים, לא מצלם אנשים שותים ולא מסתובבים'. בכל הכבוד לנתבע, הוא מקבל שכר כדי לבצע מה שהלקוחות מבקשים ממנו והוא איננו יכול להתעלם מבקשותיהם ולעשות כראות עיניו".
השופט הוסיף כי גם לאחר האירוע היה טעם לפגם גם בהתנהלותו של הנתבע, שביקש להתנער מבקשותיהם של התובעים בעניין האלבום והסרט לאחר שקיבל את כספו, וקבע כי הוא התרשל בתפקידו וכי התובעים אכן זכאים לפיצוי.
עם זאת, הבהיר השופט, אף שמדובר במחדלים שהם בעלי משמעות רבה לתובעים, אין הצדקה לסכום הפיצוי שדרשו– תקרת סכום התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות – ויש לפסוק להם פיצוי של 10,000 שקל בלבד.
