היועץ המשפטי לממשלה הודיע לבית המשפט המחוזי כי הוא מתנגד להסדר הפשרה שהושג במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת "דלק" ואחרים, בה נטען למכירת דלקים מהולים לציבור הרחב, תוך הצגת מצג שווא כאילו מדובר בתערובות דלק תקניות. בין היתר, נטען לפער עצום בין הסכום שנתבע (כ-554 מיליון שקל) לבין הפיצוי שהוסכם- כמיליון שקל בלבד
היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הודיע לבית המשפט המחוזי בת"א כי הוא מתנגד להסדר הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט, במסגרת תובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת "דלק" ואחרים, בה נטען כי הנתבעים מכרו דלקים מהולים לציבור הרחב, תוך הצגת מצג שווא כאילו מדובר בתערובות דלק תקניות. זאת, כך נטען, באמצעות שינוי במנגנון הכיול של פיות הדלק, מה שגרם לכך שהצרכנים קיבלו כמויות דלק קטנות מהכמויות עליהן שילמו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במסגרת הסדר הפשרה שגיבשו הצדדים סוכם, כי הנתבעים יעניקו לחברי הקבוצה המיוצגת ע"י התובעים הייצוגיים, המונה כל לקוח שרכש מוצר מחברת "דלק" בשבע השנים שקדמו לתביעה, הטבה בדמות של מוצרים בשווי מיליון שקל, בכפוף לתדלוק של מעל 10 ליטרים. מעבר לכך, באי-כוחם של התובעים הייצוגיים יקבלו שכר טרחה בסך 310 אלף שקל ואילו התובעים עצמם יקבלו גמול בסך 150 אלף שקל.
במסגרת התנגדותו של היועמ"ש נאמר כי בהנחה שאכן מדובר במכירת דלק מהול ללא ידיעת הצרכן טרם התדלוק, הרי שמדובר בהפרת חוק הגנת הצרכן, הקובע איסור הטעיה בכל עניין מהותי בעסקה וכן מחייב גילוי נאות לצרכן באשר לטיב המוצר או השירות שהוא רוכש. היועץ המשפטי לממשלה סבור, כי ההסדר המוצע אינו מבטא באופן מספק את החומרה של ההפרות הנטענות במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. בנוסף, ההסדר מעלה שורה של כשלים המקימים חשש לפיו הוא אינו ראוי, הוגן ומיטיב עם חברי הקבוצה וכי הוא חוטא לתכליות חוק תובענות ייצוגיות, וביניהן הרתעה מפני הפרת הדין ומתן סעד הולם לנפגעים מהפרתו.
הכשל הראשון שמונה היועץ נוגע לסכום הפיצוי, אשר לא ניתן כל נימוק שיסביר כיצד הוסכם על סכום זה ומהי הסיבה לפער העצום בין הסכום שנתבע בבקשת אישור התביעה כייצוגית (כ-554 מיליון שקל) לבין סכום הפיצוי שהוסכם (כ-1 מיליון שקל) ואיזה אחוז מהנזק סכום זה משקף. כשל נוסף נוגע למנגנון הפיצוי המוצע בהסדר, ולפיו מי שיתדלק ברשת תחנות "דלק" מעל 10 ליטרים יקבל שני מוצרים (מים מינרליים/קפה/עיתון/עץ ריח). היועץ סבור כי מעבר לכך שלא הוכח שהמתדלקים מעוניינים במוצרים אלו, הרי שהפיצוי המוצע דווקא מיטיב עם הנתבעים שכן הוא מתמרץ לתדלק דווקא אצלם ולרכוש ממוצריהם, כך שלאמיתו של דבר הפיצוי שאמור היה להוות הרתעה לנתבעים, הופך לכלי שמיטיב עימם. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, ראוי לנקוט במתווה פיצוי אחר, בהתאם להוראות המפורשות של חוק תובענות ייצוגיות.
עוד לעמדת היועץ, כאשר לא ברורה הזיקה בין חברי הקבוצה הניזוקים (במקרה זה, צרכני עבר שתדלקו אצל הנתבעים ב-7 השנים שקדמו לתביעה) לבין ציבור המפוצים במסגרת ההסדר, עסקינן למעשה בפיצוי שעל פי טיבו ומהותו מהווה תרומה לציבור, וככזה עליו להתבצע באמצעות העברת כספים לקרן לניהול וחלוקת כספים הנפסקים כסעד, כפי שקובע החוק, ולא כפי שמוצע בהסדר.
בנוסף סבור היועץ שראוי למנות בודק לבחינת טיב ההסדר וסבירותו ומפנה את תשומת ליבו של ביהמ"ש ליחס הגבוה שבין סך הגמול ושכר הטרחה לתובעים ובאי-כוחם (460 אלף שקל) לבין סכום הפיצוי לחברי הקבוצה, יחס גבוה שאינו משקף את הפסיקה המנחה בנושא ואינו משקף את מידת התועלת שהפיקה הקבוצה מהפשרה. היועץ מציין כי על פי הפסיקה, יש לפסוק שכר טרחה כאחוזים מתוך הסכום שנפסק לקבוצה, ולא על פי חישוב שעות עבודה, וזאת כדי לתמרץ את המייצגים להשיא את טובת הקבוצה ובכך להשיא גם את שכרם שלהם.
ת"א 2357/06
