ביהמ"ש לתביעות קטנות חייב את חברת איסתא לפצות נוסעים בסך של 8,000 שקל בגין מצג מטעה שהוצג להם על חבילת הנופש למלון 5 כוכבים במרכז כרתים, בין היתר בהתבסס על ההודעות ששלחו לנציגי החברה בזמן אמת: "מלון מזעזע", "בא לי לבכות" ו"לא רוצים להישאר"
בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה קיבל תביעה נגד חברת התיירות איסתא בגין מצג מטעה שהציגה בפני נופשים בנוגע לחבילת נופש בכרתים, וחייב אותה לפצות בסך של 8,000 שקל בתוספת 1,000 שקל הוצאות משפט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובעים, הם רכשו מאיסתא חבילת נופש למלון 5 כוכבים בחבילת "הכל כלול" ונמסר להם כי מדובר במלון יוקרתי הנמצא 5 דקות מהמרכז התיירותי של כרתים. בפועל, טענו התובעים, עם הגיעם לכרתים, התברר להם כי מיקום המלון היה כ-30 דקות מהמרכז התיירותי, שירות "הכל כלול" במלון היה עד השעה 18:00 וביחס לפריטי מזון מסוימים בלבד.
התובעים טענו כי לאחר שהתלוננו על החדר שניתן להם באזור הבקתות, במרחק של כ-25 דקות הליכה ממרכז המלון, הם הועברו לבניין המרכזי לקומה מינוס 1, שם סבלו מחרקים בחדר. לטענת התובעים, בשלב מסוים חלתה התובעת בעקבות הלחץ שבו נמצאה בשל החוויה הקשה שחוותה, ואושפזה בבית חולים עם דלקת קרום המוח. התובעים טענו כי הם ביקשו לחזור לארץ אך לא היתה אפשרות כזו, שכן היתה זו תקופה בוערת ולא ניתן היה להשיג טיסה חזרה לארץ.
השופטת ליאת הר ציון קיבלה את התביעה וקבעה כי המצגים שנמסרו לתובעים הן ביחס למיקום המלון והן ביחס שירות של "כל כלול" אינם עולים בקנה אחד עם מיקום המלון בפועל ועם השירות שניתן לתובעים במלון. השופטת ציינה כי השופטת ציינה כי המסמכים שעליהם חתמו הנתבעים ביחס לחבילת הנופש לא סותרים את טענותיהם, וכי בכל מקרה יש לפרש את המסמכים הנ"ל בעקבות המצג שניתן לתובעים, בעיקר בשים לב לכך שמדובר ביחסי ספק-לקוח. עוד צוין כי טענות התובעים מתחזקות בהודעות הטלפוניות שצורפו – "מלון מזעזע", "בא לי לבכות ולחזור לארץ", "אנחנו לא רוצים להישאר" וכו' – המלמדות כי התובעים יצרו קשר מיידי עם איסתא והעלו את התלונות ביחס למלון, והובטח להם כי תישלח נציגת שירות כדי לסייע להם לטפל בתלונותיהם.
השופטת דחתה את טענת איסתא כי היה בידי התובעים להקטין את הנזק עם מעבר למלון אחר, וקבעה כי מדובר בטענה שלא הוכחה, שכן לא צוין מהי החלופה שהוצעה, טיבה ועלותה. בנוסף, קבעה השופטת, יש לקבל כסבירה את טענת התובעים שלא הסכימו לשאת בעלות נוספת בנסיבות העניין, בין היתר עקב אובדן האמון בנתבעת.
השופטת הבהירה כי הנזק הגופני והאשפוז הם עניין רפואי שלא הובאה ראייה להוכחתו, כך שהנזק שיש לבחון הוא עוגמת הנפש, ההוצאות שנגרמו לתובעים ועלות החופשה, שאותם יש להעמיד על סך של 8,000 שקל.
