האב ביקש לבטל את הסכם הגירושין שבו התחייב לשלם מזונות לבנו בסך של 8,000 שקל לחודש, בטענה כי נמנע ממנו לעסוק ב"קיבוץ נדבות" ואין לו כל חסכונות או נכסים. ביהמ"ש הבהיר כי שינוי באורח החיים הוא עניין רצוני, וההחלטה על כך התקבלה בצל הידיעה על התחייבויותיו בהסכם הגירושין
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בקשת אב לבטל את הסכם הגירושין ולהפחית את המזונות שבהם חויב עבור בנו בסך של 8,000 שקל לחודש, בטענה כי חתם על ההסכם תחת לחץ וכי חל שינוי קיצוני באורחות חייו לאחר שיצא בשאלה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
על פי הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים, שהתגרשו לאחר 6 שנות נישואים, משמורת הבן המשותף תהיה לאם, בעוד שהאב יוכל לקיים עמו מפגשים פעמיים באמצע השבוע ובכל סוף שבוע שני. מזונות הבן יעמדו על סך של 8,000 שקל כולל מדור ואחזקתו, ובנוסף יישא האב בכל ההוצאות החריגות של הבן, ישלם עבור רכישת ביגוד והנעלה עבורו וכל המיטלטלין שנמצאו בדירת הצדדים השכורה יישארו בבעלות האם בלבד.
לטענת האב, ההסכם נחתם תחת לחץ, מבלי שהוא הבין את משמעותו, שכן הוא השתמש בסמים קשים באותה תקופה עקב עוגמת הנפש הרבה ולא היה מיוצג על ידי עורך דין. האב טען עוד כי האם הייתה דומיננטית יותר בחיי הנישואין והוא היה נכנע ללחציה ולבקשת מותרותיה, לכל אורך הנישואין, וזה השליך גם לגבי הסכמותיו להסכם הגירושין. על כן, טען האב, מדובר בהסכם שנחתם בטעות, תוך הטעיה ועושק ועל כן יש לבטלו.
לצד התביעה לביטול ההסכם, עתר האב להפחתת גובה חיוב המזונות, בטענה כי מאז נחתם ההסכם חל שינוי נסיבות קיצוני – מצבו הכלכלי הורע, מצבה של האם השתפר משמעותית וצרכי הקטין הצטמצמו באופן ניכר. האב טען כי בשעת אישור ההסכם הוא עסק ב"קיבוץ נדבות" תמורת סך של 10,000 שקל בחודש בממוצע, אולם כעת, כשחזר בשאלה, הוא אינו יכול לעסוק בכך יותר ושכרו הממוצע עומד על 3,500 שקל נטו. לטענתו, אין לו כל רכוש, חסכונות או נכסים, ולחובתו חובות לגופים ציבוריים בסך של כ-25 אלף שקל. על כן, לטענת האב, יש להעמיד את סכום המזונות על סך של 1,250 שקל, לא כולל הוצאות חינוך, ושעה שהאם מתגוררת עם אמה ואין לה הוצאות מדור.
השופט פליקס גורודצקי הבהיר כי המבקש לבטל הסכם גירושין שאושר ושניתן לו תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון נדרש לעמוד בנטל ראייה גבוה. השופט דחה את טענת העושק, שהתבססה על עמוד אחד החתום על ידי פסיכיאטר מומחה, וציין כי אין ב"חוות דעת" זו, שמשקלה שווה לאפס, התייחסות כלשהי למצבו של התובע במועד חתימת ההסכם, ונראה כי עורך המסמך ניזון מדברי התובע בלבד. מנגד, ציין השופט את עדותו של התובע בפני בית המשפט שאישר את ההסכם, לפיה הוא חתם עליו מרצונו החופשי ומבין את משמעותו ואת תוצאותיו.
עוד נדחתה הטענה בנוגע לתנאי ההסכם. "לא סוד כי במצבים רבים, כדי לקדם גירושין, מסכים בן זוג לתנאים שיכולים להיות מבחינה אובייקטיבית גרועים, אך מחישים את הגירושין ולפיכך סובייקטיבית לו הם טובים", כתב השופט בפסק הדין. "בהסכמי גירושין, יש קושי להצביע על 'תנאים מקובלים', לפיכך תנאים יחשבו בלתי סבירים רק אם על פניהם ניכר כי הם בלתי הגיוניים ובלתי ראויים ומקפחים על פי כל אמת מידה סבירה. התובע לא הוכיח כי ההסכם הינו 'גרוע במידה בלתי סבירה'". השופט ציין כי גם האם ויתרה על מזונותיה ועל כתובתה, והסכימה בין היתר כי סכום המזונות ישולם עד למועד שבו תינשא בשנית, ואז עניין המזונות ידון מחדש.
השופט ציין עוד כי התובע הודה כי הוא התחייב בהסכם מתוך מטרה ברורה – לבטלו לאחר קבלת מבוקשו, כך שמדובר בטעות בכדאיות העסקה ואין הוא יכול להיאחז בה לשם ביטול ההסכם בעילות של טעות והטעיה.
השופט דחה גם את תביעת האב להפחתת המזונות וקבע כי "אב המסכים, בהסכם ממון, גירושין או הסכם אחר בעניין המזונות, לשלם סכום מסוים לילדיו כמזונות, רואים אותו כמודה בכך שילדיו, אכן זקוקים לסכום המוסכם לכיסוי צרכיהם והוצאות החזקתם. מכאן, שכאשר רוצה אב להראות שצרכי הילדים אינם מצדיקים תשלום הסכום שהוא עצמו התחייב והסכים לו, בהסכם שבינו לבין אם הילדים, עליו להביא ראיות כבדות משקל, כדי לשנות ולהקטין גובה הסכום המוסכם".
השופט דחה את טענת האב כי צרכי הקטין מעולם לא נבחנו, הסותרת את הצהרתו בפרוטוקול, והבהיר כי יש קושי לקבל את גרסתו שכן הסכמתו לתשלום דמי המזונות של 8,000 שקל, לפני ההוצאות החריגות, אינה מתיישבת עם הכנסתו המוצהרת. עוד צוין כי רמת החיים של הצדדים במהלך הנישואים גבוהה בהרבה מההכנסה המוצהרת, גם בהתחשב בכספים בשיעור לא מבוטל שהוציא האב על שימוש בסמים במהלך חיי הנישואים. השופט העיר כי גם החישוב של האב מצביע על הכנסה גבוהה בהרבה מזו הנטענת, שכן לשיטתו הכנסתו היומית נעה בין 600 ל-900 שקל, ונוספו לה סכומים ששילמו לו "קבצנים מתלמדים". כך שעל פי הרף התחתון, מדובר בהכנסה שאינה פוחתת מעשרות אלפי שקלים לחודש.
בנוסף, התייחס השופט לשינוי שחל לטענת האב באורחות חייו וחזרתו בשאלה, שהובילה לכך שנמנע ממנו לעסוק בקיבוץ נדבות ועיסוקו מסתכם בהסעת אנשים לבתי כנסת לשם קיבוץ נדבות. "לכאורה, יכול ושינוי באורח החיים יהיה בו כדי להוות שינוי נסיבות מהותי. ואולם, בעניינינו, חרף השינוי הנטען באורחות החיים, האב נשאר בענף של קיבוץ הנדבות כאשר הרושם שנוצר הוא כי האב הפך לקבלן מקבצי נדבות", ציין השופט. "יוצא איפוא כי גם אם חל שינוי באורח חייו של האב, לא חל שינוי לרעה בהכנסתו. הדבר נלמד בין היתר מעדותו".
השופט הבהיר כי קיים קושי לקבל טענת האב לשינוי בהכנסתו נוכח הצהרתו כי הוא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות ב-50% בלבד או בלשונו "יש חודשיים שאני עובד וחודשיים שלא", שכן מחובתו של האב למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו. "לכך יש להוסיף כי שינוי באורח חיים הינו עניין רצוני וכי ההחלטה לשנות את אורח החיים התקבלה אצל האב בצל הידיעה על התחייבויותיו כלפי האם והקטין", פסק השופט.
נוכח האמור, נפסק כי האב לא הצליח להוכיח שינוי נסיבות מהותי, לא בנוגע למצבו הכלכלי, לא בנוגע למצבה הכלכלי של האם ולא בכל הנוגע לצרכי הקטין בין יום עריכת ההסכם להיום.
