חדשות

קנוניה או הפרת זכויות? בית משפט השלום חייב עורך דין לפצות ב-60 אלף שקל בעלי מאמרים שאותם העתיק ופרסם באתר האינטרנט שלו. להגנתו טען עורך הדין כי מדובר במאמרים פרי עטו וכי התובעים חברו נגדו על מנת לפגוע בו. השופט: מאזן הסבירות נוטה באופן מובהק לכך שהנתבע הוא שהעתיק את המאמרים

הנתבע, יניב גבריאל, הוא עורך דין במקצועו המחזיק מכללה פרטית למיסים ולחשבונאות. במסגרת זו, מחזיק הנתבע אתר אינטרנט בו משווקים קורסים שונים ובנוסף מחזיק הוא באתר אינטרנט נוסף המשמש כאתר תוכן ותדמית לעיסוקו כעו"ד. בין השנים 2011-2013 הוגשו נגד הנתבע שלוש תביעות, בהן נטען כי העתיק מאמרים ופגע בזכויות היוצרים של מחבריהם. שלוש התביעות אוחדו והגיעו לשולחנו של השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בת"א.

התביעה הראשונה הוגשה ע"י בעלים ומפעיל של אתר אינטרנט בשם "MYPI" שמטרתו לספק ייעוץ מקצועי ושירותים לגולשים ולמתעניינים בתחום החקירות הפרטיות. לטענתו, במהלך חודש ספטמבר 2011 גילה שהנתבע העתיק מאמר בתחום לשון הרע שכותרתו "הוצאת דיבה – איסור לשון הרע וחקר האמת" ופרסם אותו באתרו. התיק השני הוגש ע"י חברה המפעילה אתר אינטרנט בשם "תקנה" שמטרתו ריכוז מידע בנושא זכויות רפואיות ומימושן, ובעל החברה. לטענתם, הנתבע העתיק לאתרו מאמר שכותרתו "ועדה רפואית של ביטוח לאומי". התיק השלישי עוסק בהעתקת מאמר בשם "חוק הלבנת הון והשפעתו על פרטיותנו", אשר הוגש ע"י עורך דין שטען כי חיבר את המאמר במסגרת עבודתו בפירמת עורכי דין שבה הועסק. שלוש התביעות הוגשו באמצעות עוה"ד סער גרשוני ולירון לזר.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבע מצדו הגיש תביעות שכנגד בכל שלושת התיקים, בהן טען כי התובעים הם אלה שהעתיקו, כל אחד בדרכו, מאמרים פרי עטו ואף חברו נגדו יחדיו שלא כדין. לטענתו, התובעים בתיקים השונים הם שותפים עסקיים, אשר ממניעים זרים שמו להם מטרה לפגוע במוניטין שלו ולהפעיל עליו לחץ בלתי הוגן שיביא לצמצום פעילותו העסקית.

השופט ברקאי קיבל את שלוש התביעות וחייב את הנתבע בפיצוי של 60 אלף שקל בתוספת 30 אלף שקל עבור הוצאות ושכ"ט. תחילה, דחה השופט את טענתו של הנתבע לפיה המאמרים מושאי התביעות הראשונות (בנושאי לשון הרע והביטוח הלאומי) הופיעו עוד בשנת 2006 במחברות קורס חשבי שכר אותו העביר. צוין, כי טענה זו לא הופיע בכתב הגנתו של הנתבע, אשר ההשקעה בניסוחו ניכרת והמכיל מאות דפי טענות ונספחים. בנוסף, אין לקבל את הטענה לאור ההקשר הקלוש והמופרך בין נושאי המאמרים לבין הקורס שבו כביכול נלמדו – חשבות שכר. לדעת השופט, לא ברור כיצד במסגרת קורס מקצועי וייעודי שמטרתו מבחן מקצועי בתחום חשבות השכר משולבים מאמרים שעניינם לשון הרע או ועדות רפואיות – מאמרים חיצוניים שלא הוכח וממילא אינם במסגרת הבחינות המקצועיות בתחום זה.

עוד התייחס השופט לעובדה שהמאמר בנושא לשון הרע שפרסם הנתבע הורכב למעשה משני מאמרים מועתקים – האחד של התובעים והשני של עו"ד רון לוינטל, שהעיד בפני בית המשפט. לדברי השופט, עו"ד לוינטל העיד בעדות רציפה, עקבית ואמינה תוך שהוא קושר בין אירועים המופיעים במאמר לבין חייו האישיים, המקצועיים והפוליטיים. זאת ועוד, חלק מהאירועים המופיעים במאמר אירעו לאחר המועד בו הועבר קורס חשבות השכר אשר במסגרתו, כנטען, פורסם המאמר, דבר השומט את הקרקע תחת טענות הנתבע. עוד הוסיף השופט כי עו"ד לוינטל אינו בעל דין בתיק ועדותו קעקעה באופן חד משמעי את גרסת הנתבע, מה גם שמופרך לטעון שהתובעים ועו"ד לוינטל העתיקו, כל אחד, חלק ממאמר של הנתבע. לפיכך, סבר השופט כי נכון יותר לקבוע כי המאמר אותו פרסם הנתבע הוא חיבור של שני מאמרים – האחד של התובעים והשני של עו"ד לוינטל.

מלבד האמור, התובעים זימנו לעדות את מי שלטעמם חיברה המאמר בענייני ועדות רפואיות, וגם עדות זו נמצאה משכנעת ובהירה ע"י השופט. מעבר לכך סבר השופט כי גרסת הנתבע, המשליך על כל אחד מהעדים או התובעים כי העתיקו ממנו אינה סבירה: "טענה גורפת וכוללת לפיה התאספו ובאו תובעים שונים ועדים שונים והחליטו כולם לקום על הנתבע מעלה כשלעצמה סימני שאלה", כתב. לא זו אף זו, טענה כזו המצטרפת לתמהות נוספות בגרסת ההגנה, מביאה לקביעה לפיה מדובר בטענת סרק. עוד קבע השופט כי אין לתת אמון בעדותה של אישה שלפי הנטען השתתפה באותו קורס חשבי שכר, אשר על פניו הייתה מוטית אינטרס ורצון לסייע לנתבע לא בהכרח תוך דבקות באמת. מלבד האמור, שוכנע השופט כי המאמרים לא נכללו בזמן אמת באתר המכללה שבבעלות הנתבע, אלא הוכח כי נעשו פעולות להוסיף מאמרים אלה לאחר שלנתבע נודע על כך שהעתקת המאמרים התגלתה. לפיכך, קבע השופט כי מאזן הסבירות נוטה יותר ובאופן מובהק לכך שהנתבע הוא זה אשר העתיק המאמרים, מאשר לכך שהתאספו להם תובעים שונים אשר העתיקו ממנו מאמרים וחלקי מאמרים.

בכל הנוגע למאמר מושא התביעה השלישית, בתחום הלבנת ההון, ציין השופט כי זה מבוסס על הצעת חוק שפורסמה ביולי 2007 לתיקון חוק איסור הלבנת הון. עם זאת, הנתבע ביקש לטעון כי פרסם את המאמר עוד בשנת 2006, טרם הצעת החוק, והביא שורה של אסמכתאות לכך שהאמור במאמר הופיע בפרסומים ומאגרים שונים אף בעבר. לדעת השופט, אמנם סביר כי הצעת חוק אינה נולדת בחלל ריק ונכון הוא שהבסיס למנסחי הצעת החוק עמד גם לכל מי שביקש לערוך עבודה אקדמית או מקצועית המתייחסת לסוגיות הנכללות בה, אולם לא סביר ואין לקבל טענה לפיה הנתבע החליט במסגרת עבודתו השוטפת ופרסום מאמרים במגוון רחב עד מאוד של תחומים – לערוך דווקא מחקר אקדמי ולהתחרות במנסחי הצעת החוק טרם זו פורסמה.

עוד הוסיף השופט כי אין לקבל גרסה לפיה התובע, עו"ד במקצועו, החליט ביום בהיר אחד להלך אימים על הנתבע ולצורך כך רקח וזייף הודעות דוא"ל תוך שהוא סוחף עמו עורכת דין נוספת וכן מנהלת משרד עורכי דין. אדרבא – לו אכן ראיות אלה לא היו בידי התובע, הרי סביר יותר שהיה נמנע מהגשת תביעה – ולא כגרסת הנתבע יוצא בתביעה תוך התאמת וזיוף מסמכים. מעבר לכל האמור לעיל התייחס השופט גם לאמינותו של הנתבע עצמו וקבע כי כל גרסתו עמדה על כרעי תרנגולת וגם מהן קרסה, כאשר בנוסף לכל התמיהות שצוינו גם בחקירתו הנגדית נראה היה כי תשובותיו היו מוטות אינטרס. בנוסף, די לעיין בפרוטוקול הדיון על מנת לראות כיצד התחמק הנתבע מתשובות מעת לעת או ענה להן כעורך דין ולא כעד.

לאור כל האמור, דחה השופט את התביעות שכנגד שהגיש הנתבע וחייב אותו לפצות ב-20 אלף שקל בכל תיק (סך הכל – 60 אלף שקל). בנוסף, ישלם בכל תיק הוצאות משפט בסך 10,000 שקל. התובעים יוצגו ע"י עו"ד סער גרשוני ועו"ד לירון לזר. הנתבע יוצג ע"י עו"ד אוריה ירקוני.

ת"א 44524-11-11