אב לבן 5.5 ישלם מזונות בסך של 3,300 שקל לחודש, כולל מדור, עד הגיעו לגיל 6, אך בעוד מספר חודשים ישלם רק 900 שקל לחודש, אף שהציע לאם כפשרה להפוך את המזונות הזמניים – בגובה 3,100 שקל – לקבועים. שני ההורים יישאו בהוצאות הקטין בהתאם להכנסותיהם ולזמני השהות עמו
בית המשפט לענייני משפחה קיבל בחלקה תביעת אם למזונות בנה בן ה-5.5 וקבע כי אף שהוא אינו רואה את ההבדל בין צרכיו ההכרחיים לבין צרכיו של ילד בן 6, הוא פוסק על פי ההלכה הקובעת כי החל מגיל 6 יתחלקו ההורים באופן שווה בהוצאות הקטין על פי הכנסותיהם וזמני השהות שלהם עמו. סכום המזונות שישלם האב עבור הקטין בהגיעו לגיל 6 יעמוד על 900 שקל לחודש בלבד, חרף העובדה כי האב הציע לאם בתחילת ההליך כפשרה להפוך את המזונות הזמניים – בסך של 3,100 שקל לחודש – לקבועים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת והנתבע נישאו זה לזה בשנת 2010 והתגרשו לאחר כשבע שנים. המשמורת על הבן המשותף, כיום בן 5.5, נמסרה לאם, סטודנטית העובדת במקביל בחצי משרה כמזכירה.
במסגרת תביעת המזונות, פסק בית המשפט כי האב ישלם לאם מזונות זמניים בסך של 1,400 שקל לחודש עבור המזונות השוטפים, בתוספת הוצאות מדור בסך של 1,200 שקל לחודש ו-500 שקל עבור הוצאות אחזקת המדור. לאלו התווספו מחצית מתשלומי הוצאות החינוך ומחצית מההוצאות הרפואיות החריגות.
בתחילת דיון ההוכחות הציע האב לאמץ את החלטת בית המשפט לעניין המזונות הזמניים, למרות שזו התבססה על זמני שהות מצומצמים ולא על ההסדר הנוכחי, וזאת במטרה לסיים את הסכסוך, אך האם סירבה להצעה ועתרה לחייב את האב במזונות בסך של כ-1,750 שקל לחודש, בתוספת 1,100 שקל עבור השתתפות בגן ו-1,560 עבור הוצאות אחזקת מדור – בסך הכל 4,410 שקל לחודש. בנוסף, דרשה האם דמי שכירות בגין דירה שאותה תצטרך להשכיר לאחר מכירת דירתם המשותפת.
לטענת האם, היא תמכה באב לכל אורך דרכו המקצועית, הסכימה לשינויים בחייה ונענתה לבקשתו להישאר עם בנם בבית עד הגיעו לגיל שנתיים, כך שהיא לא מיצתה את התפתחותה המקצועית. לטענתה, היא היום משתכרת כ-3,300 שקל לחודש, בעוד שהאב משתכר מעבודתו כ-16 אלף שקל בחודש, ובין השניים פערים כלכליים משמעותיים, שנוצרו לא מעט בזכות תמיתה בו. עוד נטען כי האב מתראה עם הקטין בזמני שהות מצומצמים, ללא לינה כך שכל עול הטיפול בקטין נופל על כתפי האם.
מנגד טען האב כי לאם פוטנציאל השתכרות במשרתה הנוכחית, אם תעבור לעבוד במשרה מלאה, וכי לאחר שתסיים את לימודיה פוטנציאל ההשתכרות שלה יעלה בצורה משמעותית. בנוסף, טען האב כי לאם יש בן זוג התומך בה ומעביר לה כספים ומתנות.
עוד טען האב כי כיום הוא מקיים עם הקטין זמני שהות נרחבים, והנטל בגידולו רובץ על כתפיו ועל כתפי משפחתו, דבר שיש להביא בחשבון בפסיקת המזונות. בנוסף, טען כי הוא משתכר שכר נמוך מהסכום שטענה האם וכי ממשכורתו עליו לממן שכר דירה שיעלה ל-4,000 שקל בחודש לאחר שיעבור להתגורר בקרבת הקטין. לבסוף טען האב כי אין מחלוקת כי כיום עליו לשאת במזונותיו ההכרחיים של הקטין, אולם בעוד חצי שנה, עת יגיע הקטין לגיל 6, ובהתחשב בזמני השהות בפועל, סיום לימודיה של האם ופירוק השיתוף בין הצדדים – יש לקבוע כי הוצאות הקטין יחולו על שני הצדדים בהתאם להכנסותיהם.
השופט ארז שני ציין כי לא פשוט להבין במה שונה דין מזונות לקטין בן 5 ומספר חודשים לעומת קטין בן 6 ומספר חודשים, אולם עליו לפסוק בהתאם להלכה החדשה המסדירה באופן חלקי את סוגיית מזונות הילדים, מהמועד שבו ימלאו לקטין 6 שנים.
השופט התייחס לסכומים שפירטה האם בתביעתה וציין כי תביעת מזונות היא ככל תביעה כספית אחרת, שיש לבסס ולהוכיח בראיות ובאסמכתאות. במקרה זה, קבע השופט, האם כשלה בהוכחת צרכי הקטין. הראיות שהביאה היו חסרות ולא שיקפו את הסכומים שנטענו על ידה. האם הסתפקה בצירוף פירוט כרטיסי אשראי ותדפיסי בנק, ולא טרחה לפרט באילו ניתן למצוא, לכאורה, את ההוצאות הנטענות לטובת הקטין, מכאן שלא ניתן ללמוד מהם על צרכיו. כך עשה גם האב, שלא צירף קבלות או אסמכתאות לעניין הוצאותיו עבור הקטין, לרבות חוזה שכירות עדכני. "לאור כל המתואר, לא מצאתי לנכון להיכנס בעובייה של הקורה ולבחון כל רכיב ורכיב מאלו הנטענים בתביעה, אלא לפסוק את דמי המזונות ואת דמי המדור ואחזקתו, כצרכים של קטין, שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעתי השיפוטית ובדרך האומדנה, בדבר צרכיו של קטין מהם, עלות מחייה והוצאות, ובהתחשב במגבלות", קבע השופט בפסק הדין, והוסיף: "לא מצאתי כי נכון יהיה לשנות את גובה צרכיו של הקטין, עת יגיע לגיל 6 שנים, מאלו הקבועים עתה, מה גם שלא הובאה בפני בקשה שכזו... מכאן, אני קובע כי צרכיו ההכרחיים של הקטין יעמדו על 1,600 שקל לחודש, וזאת בהסתמכי על הפסיקה הרווחת העדכנית הקובעת באשר לגובה צרכיו ההכרחיים של קטין ועומדת כיום על 1,600 שקל לחודש, לא כולל דמי מדור ואחזקתו".
השופט הוסיף כי בהיעדר פירוט בדבר הוצאות המדור ואחזקתו, הוא קובע בדרך האומדנה, ומהערכתו של תנאי השוק ושל עלות שכר דירה ממוצעת בסביבת מגורי הצדדים, כי חלקו של הקטין בהוצאות מדורה של האם יעמוד על 1,200 שקל ודמי אחזקת המדור עבור הקטין יעמדו על 500 שקל בחודש.
השופט דחה את טענת האב כי האם אינה ממצה כעת את כושר השתכרותה, שכן היא בוחרת לעבוד בחצי משרה ויכולה לקחת על עצמה יותר משמרות ולהכפיל את שכרה. "סבור אני בניגוד לאב, שכאשר אם לומדת ובמקביל נדרשת לטפל בקטין מקטני קטנים, בהחלט קיים קושי להרחיב המשרה ולהגדיל ההכנסה", ציין השופט. "יחד עם זאת, סבור אני כי מעת סיום לימודיה (בעוד מספר חודשים מועט), יש להניח בוודאות כי שכרה יעלה משמעותית, בין אם תגדיל את היקף משרתה הנוכחית, ובין אם תבחר לעסוק במקצוע אותו היא רוכשת. שהיית הקטין עם האב באותם זמני שהות כפי שהוצעו, בהחלט יאפשר לה להגדיל את היקף משרתה וכפועל יוצא את הכנסתה, ולכן מן הראוי שאקח בחשבון לצורך ההכנסה הכוללת גם את פוטנציאל השתכרותה של האם".
נוכח האמור, נקבע כי עד הגיעו של הקטין לגיל 6 יישא האב במלוא צרכיו ההכרחיים של הקטין בגובה 3,300 שקל לחודש, וממועד זה ישלם 900 שקל לחודש, כשהצרכים ההכרחיים יתחלקו בין ההורים ביחס להכנסותיהם ולזמני השהות של כל אחד מהם עמו. "חלוקת הזמנים הכמעט שווה בין ההורים, מאפשרת ותאפשר לכל אחד מהם להמשיך ולתפקד כהורה משמעותי ונוכח בחייו של הקטין, ומאידך בזמן שהקטין נמצא עם ההורה האחר, להתפתח מבחינה מקצועית, דבר אשר יאפשר גידול בהכנסה ורווחה כלכלית עם השנים, התמקדות בסכסוך בצורה פחותה והתמקדות ברווחתו ובטובתו הרגשית והנפשית של הקטין".
השופט העיר כי הוא ער לכך שהאב הסכים לשיעור מזונות גבוה יותר מזה שפסק, אך הבהיר כי "אי קיבול הצעת פשרה, אינו לוכד את אף אחד מן הצדדים בהצעתו לפשרה בבחינת רף מקסימלי. מדיניות שיפוטית ראויה קובעת נורמה, ולפיה צד צריך לדעת כי אם לא יקבל את הצעת הצד שכנגד, יכול והתוצאה תהיה רעה מההצעה מבחינתו".
