שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > השופט ג'ובראן בראיון פרישה: "האוכלוסייה הערבית אינה נטל אלא נכס"

חדשות

השופט ג'ובראן בראיון פרישה: "האוכלוסייה הערבית אינה נטל אלא נכס", צילום: השופט בדימ סלים גובראן. צילום: משה מילנר, לע"מ
השופט ג'ובראן בראיון פרישה: "האוכלוסייה הערבית אינה נטל אלא נכס"
31/01/2018, עו"ד לילך דניאל

כחצי שנה לאחר שפרש בתום 35 שנות שפיטה, העניק המשנה היוצא לנשיאת העליון, השופט סלים ג'ובראן, ריאיון פרידה לביטאון לשכת עורכי הדין. בין היתר התייחס ג'ובראן למעמדו של ביהמ"ש העליון, למקומו של המיעוט הערבי במדינה ולסירובו לשיר את ההמנון: "כרגע איני יכול לשיר המנון שכולל את המילים 'נפש יהודי הומייה'"

"דמוקרטיה אמיתית אינה נמדדת רק בשלטון הרוב, אלא ביחס שלה למיעוט, ולצערי הרב, המיעוט בישראל מקופח". כך אומר השופט (בדימ') סלים ג'ובראן בראיון מיוחד שהעניק לביטאון לשכת עורכי הדין, כחצי שנה לאחר שפרש מכס השיפוט בתום 35 שנות כהונה, 15 מתוכן בבית המשפט העליון כשופט הערבי הראשון שקיבל מינוי קבע בבית המשפט. בריאיון, שיתפרסם בגיליון ינואר של כתב העת "עורך הדין", מדבר ג'ובראן בין היתר על מעמדו של בית המשפט העליון, על תופעת ה-"metoo" ועל היבטים שונים הנוגעים לעבודתו רבת השנים כשופט, אך מתייחס בעיקר לחברה הערבית, ליחס כלפי המיעוט הערבי במדינה ומדבר גם על הסערה שהתעוררה לאחר שסירב לשיר את ההמנון: "אני לא קובע אילו מילים צריך להוסיף להמנון הלאומי, אבל בהחלט חושב שצריך לצרף מילים שיתאימו גם לאזרח הערבי בישראל".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט סלים ג'ובראן נולד בשנת 1947 בחיפה ובשנת 1982, בגיל 35 בלבד, עלה לראשונה על כס השיפוט – תחילה בבית משפט השלום בחיפה ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי בעיר. באפריל 2003 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון ובהמשך הפך לשופט הערבי-הנוצרי הראשון שמונה לכהן בבית המשפט העליון במינוי קבע. "גדלתי בבית שבו אבי אסעד עליו השלום שימש מזכיר בית משפט השלום בעכו, כך שגדלתי בבית ששררה בו אווירה של בית משפט", אמר ג'ובראן בראיון. "גם במהלך החופשות מהלימודים התלוויתי אליו לבית המשפט, ראיתי ונשמתי את התחום מקרוב, והיה לי ברור שאמשיך בדרכו".

עוד אומר ג'ובראן במבט לאחור על שנות כהונתו כשופט: "לפני היותי שופט אני קודם כול בן אדם. מאז ומתמיד העברתי את המסר שלהיות בן אדם זו תכונה חשובה מאוד, בוודאי לשופט. לדעת לכבד את כולם, להתייחס לאדם החשוב כמו לאדם הפשוט, ואם תשאל אותי, אני בכלל תמיד העדפתי שלא יפנו אליי כאל כבוד השופט, למעט בבית המשפט, שם הכללים מחייבים. בחיי הפרטיים ביקשתי ואני מבקש שיקראו לי אבו אסעד, כמו שמקובל אצלנו במגזר". בשאלה כיצד היה רוצה שיזכרו את "אופי השיפוט" שלו הוא אומר " איני רוצה לתייג את עצמי כמו שנוהגים למשל השופטים בארצות הברית. אני לעתים, בעיקר כשישבתי בהרכב פשעים חמורים בבית המשפט המחוזי בחיפה, נתתי פסקי דין חמורים ביותר, בעיקר בעבירות מין, ולכן יצא לי שם של שופט מחמיר, אבל בעת הצורך נהגתי גם לפי בית הלל, זה תלוי בנסיבות".

למרות שישב ברבים מהתיקים הגדולים שנדונו בבית המשפט, כשהוא נשאל על התיקים שהשאירו בו חותם במהלך שנות כהונתו חוזר ג'ובראן דווקא לתיקי האימוץ שבהם דן: "אל תצפה שאתן לך תיק מיוחד שעסק ברצח או באונס. התיקים שהדירו ממני שינה יותר מכול הם דווקא תיקי האימוץ. כאשר אתה צריך להכריע באשר לעתידו של תינוק בין הוריו הביולוגיים לבין משפחתו המאמצת, זה נורא כואב. ההתלבטות היא עצומה".

"אסור למנוע מאף אישה שחוותה הטרדה מינית לבוא ולספר על כך מתי שתמצא לנכון"

"לא קל כלל ועיקר לכהן כשופט בעניינים פליליים", אומר ג'ובראן, שישב במהלך השנים בתיקי פשע חמורים. "קשה לעסוק בתיקים הללו, אבל מישהו הרי צריך לעשות את המלאכה הזאת. לא אחת דנתי בתיקים שבהם אמרתי לעצמי, אני לא מאמין שזה אמיתי. יותר מכול הדאיגה אותי תופעת גילוי עריות ועבירות מין בתוך המשפחה. הרבה אנשים אינם יודעים עד כמה תופעה זו נפוצה מאחר שרבים מהתיקים הללו נמצאים תחת צו איסור פרסום...אני מקווה שעם הגברת המודעות לנושא תופעה זאת תצטמצם, אבל לצערי אני שומע בכל שני וחמישי על מקרים נוספים". על ריבוי הסדרי הטיעון בהליך הפלילי אומר ג'ובראן: "אי אפשר לנהל מערכת משפט פלילי ללא הסדרי טיעון. אם יצטרכו לשמוע כאן את כל התיקים בלעדיהם, יצטרכו למנות כאן עוד 700 שופטים".

"חברה מתורבתת חייבת לתת כבוד לאישה, וכבוד לאישה בא לידי ביטוי בהמון מישורים", אומר ג'ובראן כשהוא נשאל לדעתו על גל ה-"metoo" שסחף את העולם. "למה, למשל, הנשים מקבלות שכר נמוך יותר מגברים? למה נשים לא יכולות להיות משובצות בתפקידי מפתח כמו כל הגברים? אין שום סיבה שבעולם שנשים תיפגענה אך ורק בשל היותן נשים. פגיעה מטרידה לא פחות היא תופעת ההטרדות המיניות, והיא חמורה שבעתיים כאשר היא נעשית לכאורה כמובן על ידי אנשים חשובים ובעלי תפקידים בכירים במשק, בפוליטיקה, באמנות, בקולנוע, בכול. אני דוחה על הסף את התהייה מדוע נשים נזכרות לדווח על מקרה שקרה לכאורה אחרי עשר, עשרים ושלושים שנה. אי אפשר ואסור למנוע מאף אישה שחוותה הטרדה מינית לבוא ולספר על כך מתי שתמצא לנכון. זה בהחלט לגיטימי לשמוע ממנה את מה שחוותה".

בהמשך, מתייחס ג'ובראן גם למעמדו של בית המשפט העליון, שחווה פגיעה ניכרת בשנים האחרונות. "בית המשפט העליון אינו אויב העם", הוא אומר. "בית המשפט העליון לא צריך להתערב בכול ולא הכול שפיט, כמו למשל יחסי החוץ והביטחון של המדינה, אבל אם בית המשפט העליון חושב שחוק מסוים פוגע בעקרונותיו של חוק יסוד מסוים, מחובתו לבוא ולומר 'החוק הזה לא טוב'. זו לא זכותם של שופטי בית המשפט העליון להתערב במקרים הללו, אלא מחובתם. צריך להבין שפגיעה בבית המשפט העליון היא פגיעה בדמוקרטיה, ופגיעה בדמוקרטיה היא פגיעה באוכלוסיות מוחלשות". בנוגע לרעיון של חוק "עוקף בג"ץ" אומר ג'ובראן "אני חושב שהוא חייב להיות ברוב של 80 חברי כנסת ולא של 61 בלבד. רוב זעום כזה פוגע ביסודות הדמוקרטיה של מדינת ישראל".

"הגיע הזמן להבין שהאוכלוסייה הערבית כבר אינה נטל על המדינה אלא נכס"

חלק ניכר מהריאיון מוקדש לדעותיו של ג'ובראן בנוגע למקומה של החברה הערבית בישראל: השפה, ההמנון, החינוך והיחסים בין יהודים לערבים. "אנחנו חיים במדינה שבה ישנם יהודים וערבים, והעובדה שאנחנו כמעט ולא רבים האחד עם השני היא כבר הישג בפני עצמו", הוא אומר. "צריך ליישם שני עקרונות בסיסיים בחיי היומיום – כבוד הדדי וסובלנות. אם ניישם אותם הלכה למעשה בשטח, במציאות ולא רק בהפרחת סיסמאות, נוכל לחיות בשלום זה לצד זה עוד שנים רבות. בעיניי אחד המרכיבים החשובים ביותר ביצירת דו-קיום צריך לבוא לידי ביטוי בלימוד השפה הערבית בבתי הספר היהודיים, אלא שלצערי הרב, המחדל בנושא זה הוא גדול מנשוא לאורך כל השנים... ברגע שאתה מכיר את שפת האחר זה פותח דלתות להכיר את מנהגי האחר ומסורתו".

ומה לגבי חוק הלאום השנוי במחלוקת? "אני חושב שחוק הלאום הוא חוק מיותר לגמרי ואיני מבין מדוע בכלל צריך אותו", אומר ג'ובראן. "כיהנו כאן בעבר ממשלות ימין, עוד מימי מנחם בגין עליו השלום, ואף אחד מראשי הממשלה לא חשב שצריך חוק כזה בכלל. מדוע נזכרו בו בכלל, ואם נזכרו, מדוע לפגוע בשפה הערבית? בהצעת החוק מוצע להגדיר את השפה הערבית כשפה עם מעמד מיוחד. הגדרה זו אינה מובנת לי כלל וכלל. מה ההבדל בינה לבין הגדרת השפה הערבית כשפה רשמית כפי שהיא כיום? בדרך הזאת זה פשוט לפגוע בלב ליבו של הציבור הערבי בישראל כאשר אתה לוקח ממנו את רשמיות השפה שלו. אני סמוך ובטוח שבכנסת הנוכחית ישנם מספיק חברי כנסת נבונים שלא יאפשרו להצעת החוק הזאת לעבור".

"אי אפשר לדבר על זכויות אדם ללא שוויון", הוא ממשיך. "כולנו הרי יודעים מהי דמוקרטיה, אבל דמוקרטיה אמיתית אינה נמדדת רק בשלטון הרוב, אלא ביחס שלה למיעוט, ולצערי הרב, המיעוט בישראל מקופח... יש המון כשלים בכל נוגע לאופן הטיפול באוכלוסייה הערבית בישראל, כשלים שהמדינה חייבת לתת עליהם את הדעת ולטפל בהם. מערכת החינוך במגזר הערבי סובלת ממחסור בכיתות לימוד, מאחוז נשירה גבוה ומתוכניות לימוד מיושנות. מדינת ישראל צריכה לראות במשימה זו אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. מדינת ישראל צריכה להבין שאם היום היא מקפחת את התלמיד הערבי היא עלולה למצוא אותו במסגרות הפחות נעימות של החברה הישראלית. אם הם לא ימצאו את עצמם היום במסגרות החינוך, מחר הם עלולים להידרדר לעולם הפשע ולמצוא עצמם בבתי הכלא, ואת הכסף שהמדינה הייתה אמורה להשקיע בחינוך שלהם היא תיאלץ להוציא עליהם בטיפול בבתי הכלא". בנוסף מתייחס ג'ובראן גם לקושי שחווים אזרחים מהמגזר בהשתלבות בחברה, בשוק התעסוקה ולעובדה שגם תכניות מתאר לבנייה במגזר הערבי לא מאושרות במשך שנים. "כאשר אוסרים על שני עובדים ערבים במסעדה לדבר בשפה הערבית, כאשר טוענים שערך הדירות בבניין מגורים יֵרד אם משפחה ערבית תרכוש בו דירה, וכאשר בבאר שבע לא רוצים שהכרוז באוטובוס יכריז על תחנות הנסיעה בשפה הערבית, אי אפשר לראות את זה אחרת. זה גם מעיד על בורות. תראה גם את השילוט בשפה הערבית בכבישי ישראל. יש בשלטים שגיאות מביכות, שגיאות שמבזות את השפה הערבית. כל התופעות הגזעניות הללו חייבות להיפסק וצריך לתת את הכבוד לאזרח הערבי הישראלי באשר הוא".

עם זאת הוא מוסיף כי לשיטתו יש גם דוגמאות טובות כמו הטכניון ש-25 אחוז מהסטודנטים בו הם ערבים ובית הספר לרפואת שיניים בהדסה שבו כמעט מחצית מהסטודנטים הם ערבים. "הנתונים הללו מעודדים אותי", הוא אומר. "כאשר אתה רואה ששלושים אחוז מהרופאים בישראל הם ערביים ו-15 ממנהלי המחלקות בבית החולים רמב"ם בחיפה הם ערבים, אתה יוצא מעודד ומאמין שיש עוד סיכוי לשנות ולשפר את המצב. הגיע הזמן לשנות החשיבה ולהבין שהאוכלוסייה הערבית היא כבר אינה נטל על המדינה אלא נכס".

עוד מתייחס ג'ובראן למינוי שופט ערבי נוסף לבית המשפט העליון ואומר כי הוא שמח שמינויו פתח את הדרך לאחרים: "בעקבותיי מונה שופט נוסף מהמגזר, חברי הטוב כבוד השופט ג'ורג' קרא. יתרה מכך, אני מקווה שכבר בקרוב נתבשר על מינויו של כבוד השופט חאלד כבוב לשופט בית המשפט העליון. הוא ראוי לחלוטין, שופט אדם, מכבד ומקצוען. אם אכן יכהנו שני שופטים ערבים בבית המשפט העליון זה גם יביא כבוד רב למדינת ישראל וגם יגביר את אמון האוכלוסייה הערבית במערכת המשפט בישראל".

"אם ישנו את מילות ההמנון הלאומי אני חושב שלא תהיה לי כל בעיה לשיר אותו"

לקראת סיום הראיון מתייחס ג'ובראן גם לסערה שהתעוררה לאחר שצולם כשאינו שר את המנון המדינה בטקס השבעתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אשר גרוניס. "בכל האירועים הרשמיים, גם בימים שבהם כיהנתי כנשיא ארגון רוטרי בישראל, תמיד כיבדתי את ההמנון הלאומי בעת נגינתו בעמידה וללא כל שירה, ומעולם אף אחד לא עשה מזה עניין", הוא אומר. "אם יום אחד ישנו את מילות ההמנון הלאומי אני חושב שלא תהיה לי כל בעיה לשיר אותו. אני לא קובע אילו מילים צריך להוסיף להמנון הלאומי, אבל בהחלט חושב שצריך לצרף מילים שיתאימו גם לאזרח הערבי בישראל. אם המדינה מצפה שכל אזרחיה, כולל הערבים, יכבדו את ההמנון הלאומי שלה היא צריכה שהוא יכבד אותם ואת זכויותיהם. כרגע איני יכול לשיר המנון שכולל את המילים 'נפש יהודי הומייה'".

ומה הוא מתכנן לעתיד שאחרי השפיטה? "ראשית, אוכל סוף-סוף להקדיש זמן למשפחתי ואוכל להתפנות לקריאת ספרים", אומר ג'ובראן. "ארצה לעסוק במתן הרצאות, כולל באקדמיה וכולל בארצות הברית ובאירופה. לאחרונה גם מוניתי לנשיא העמותה למשפט הציבורי, ואני מקווה לתרום גם בה מניסיוני הרב. מטרה חשובה ונעלה שבה אני מתכוון להתמקד היא מציאת פתרונות תעסוקה לאקדמאים ערבים במסגרת תפקידי החדש כיו"ר עמותת 'קו משווה'".

הראיון המלא עם כבוד השופט ג'ובראן יפורסם בגליון ינואר של כתב העת "עורך הדין".

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:69
קומיט וכל טופס במתנה