שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביהמ"ש: בנק לא רשאי לקזז חוב מכספים שקיבל חייב לאחר צו כינוס

חדשות

ביהמ"ש: בנק לא רשאי לקזז חוב מכספים שקיבל חייב לאחר צו כינוס
ביהמ"ש: בנק לא רשאי לקזז חוב מכספים שקיבל חייב לאחר צו כינוס
22/01/2018, עו"ד רונן שיכמן

בית המשפט המחוזי דחה בקשת מנהל מיוחד להורות לבנק לאומי להעביר לקופת כינוס כספים שנטל מחשבונו של חייב בגין הלוואה שנטל לפני צו הכינוס. מדובר בכספי פיצויים שהועברו לחייב לאחר מתן הצו בגין תאונת עבודה שעבר. נקבע, כי לבנק לא קמה זכות הקיזוז אולם חתימת החייב על הסכם מול הבנק מקימה לבנק זכות עכבון על הכספים

במאי 2014 פתח החייב חשבון בבנק לאומי. במסגרת מסמכי פתיחת החשבון חתם החייב על הסכמתו לאמור בחוברת התנאים הכלליים לניהול חשבון. בהמשך, נטל החייב הלוואה מהבנק. בשלב מסוים נפגע החייב בתאונת עבודה ובשל כך הפסיק לעבוד. לבקשת החייב, ניתן לו צו כינוס בסוף 2016 ומונה לו מנהל מיוחד.

סמוך לאחר מתן צו הכינוס, העביר המוסד לביטוח לאומי לחשבונו של החייב סך של 33,350 שקל בגין הפסד השתכרות לתקופה של 90 ימי עבודה. מכספים אלו משך החייב סך של 20 אלף שקל וגם הבנק ניכה מחשבונו כספים לצורך פירעון ההלוואה, בסך כולל של כ-30,404 שקל בשתי פעימות. עם זאת, שהכסף בחשבון לא הספיק, גבה הבנק בפועל סך של 13,350 שקל והחשבון נותר ביתרת חובה. בעקבות הדברים, דרש המנהל המיוחד מהבנק להעביר לקופת הכינוס את התשלומים שגבה מהחייב לאחר יום מתן צו הכינוס בסך של 13,350 שקל וכן הורה לחייב להשיב לקופת הכינוס את הסך של 20,000 שקל שמשך.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת המנהל, כספים אלה מוקנים לקופת הכינוס ובהתאם להוראות סעיף 74(ב) לפקודת פשיטת הרגל, רק כספים להם היה זכאי החייב מהבנק עד מועד מתן צו הכינוס ניתנים לקיזוז. כפועל יוצא, כספים אשר נכנסו לחשבון הבנק של החייב לאחר מתן צו הכינוס אינם יכולים לשמש לתשלום חובות לבנק, שהם חובות עבר.  עוד הוסיף המנהל המיוחד כי הבנק אינו רשאי להתנות על סעיפי הפקודה במסגרת הסכמים שהוא עורך עם לקוחותיו וכי עם מתן צו הכינוס חלים דיני פשיטת הרגל, אלא אם רשם הבנק שעבוד או משכון על הכספים העתידיים. משלא עשה כן, הוא אינו נושה מובטח ועליו להשיב את הכספים שקיזז.

החייב מצדו, טען כי הכספים שהועברו לחשבונו היו כספים שנתקבלו מהמל"ל בגין הפסד השתכרות עקב תאונת העבודה שעבר, ולכן לא מדובר בכסף שניתן למימוש או לקיזוז. לטענתו, פיצוי עבור אובדן הכנסה הוא פיצוי המהווה זכות אישית שאינה מוקנית לקופת הפש"ר ולכן על הבנק להשיב לו את הכספים שקיזז. בתגובה לטענותיו החדשות של החייב, טען המנהל המיוחד כי בהתאם לפסיקה, פיצוי בגין אובדן כושר עבודה כמוהו כשכר ולפיכך מאחר שעל חייב בהליך פשיטת רגל להעמיד את כל הכנסתו השיורית לטובת נושיו, פיצויים בגין אובדן כושר עבודה הם כספים המוקנים לקופת הכינוס.

הבנק טען כי יש לדחות את הבקשה שכן בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין החייב, קיימת לו זכות קיזוז ועכבון על סכום של 13,350 שקל. נטען, כי זכות הקיזוז נובעת הן מתנאי הסכם והן מסעיף 74 לפקודה, הקובע שניתן לקזז חובות הדדיים. כמו כן, בעניין זכות הקיזוז על פי סעיף 74 לפקודה - גם חוב על תנאי במועד הכינוס אשר מתגבש לאחר מכן, הוא חוב בר קיזוז. בהליך נשמעה גם עמדתו של הכונס הרשמי, שסבר שיש לקבל את בקשת המנהל המיוחד על שני רכיביה – הן באשר להשבת הכספים מהבנק והן באשר להשבת הכספים מהחייב.

השופט נפתלי שילה דחה את בקשת המנהל המיוחד וקבע כי הכספים שמשכו החייב והבנק לא יושבו לקופת הכינוס. צוין, כי אמנם סכום הפיצויים שהעביר המל"ל נכנס לחשבונו של החייב לאחר מתן צו הכינוס, אולם הוא בגין תקופה שקדמה להליכי פשיטת הרגל. בהתאם להלכה, כספים אלה אינם מוקנים לקופת הפש"ר ולכן החייב לא צריך להשיב לקופת הכינוס את הסכום שמשך מחשבונו בסך של 20,000 שקל.

יחד עם זאת, סבר השופט כי משקיבל לידיו החייב סכום כסף משמעותי יש בידיו יותר הכנסה פנויה ולפיכך רשאי המנהל המיוחד להגיש בקשה להגדלה רטרואקטיבית או מכאן ולהבא של התשלום החודשי. בעניין זה העיר השופט כי יש לראות בחומרה את התנהלות החייב בכל הנוגע למשיכת הכספים שביצע, כיוון שלא דיווח למנהל המיוחד אודות קבלת הכספים ואף בתגובה הראשונה שהגיש לבקשה זו לא חשף את העובדה שמשך כספים מהחשבון. לדעת השופט שילה, מצופה מחייב לנהוג בתום לב ולקיים את חובותיו להליך בדווקנות, והתנהלות פגומה וחסרת תום לב זו מתווספת לטענות הכנ"ר לפיהן החייב אינו מגיש דו"חות כדבעי.

אשר לשאלה האם קמה לבנק זכות קיזוז או שהוא נושה מובטח, קבע השופט כי במועד מתן צו הכינוס היה חשבון החייב ביתרת חובה ולא היה לבנק ממה לקזז את החוב. לדברי השופט, זכות הקיזוז קמה לבנק רק כאשר חשבון החייב נמצא ביתרת זכות, המבטאת הלוואה שבה מלווה הלקוח כסף לבנק. במקרה זה, במועד צו הכינוס לא היו חובות הדדיים הניתנים לקיזוז. לפיכך, ומשהבנק לא רשם את השעבוד על הכספים שיגיעו לחייב, הוא אינו בגדר נושה מובטח ולא קמה לו זכות הקיזוז, לא מכוח סעיף 74 לפקודה והוא אף לא בגדר נושה מובטח.

עוד ציין השופט כי החייב חתם על הסכמתו למפורט ב"חוברת התנאים" במעמד פתיחת החשבון, שבאחד הסעיפים בה עוגנה זכות העיכבון של הבנק. בעניין זה, הן המנהל המיוחד והן הכנ"ר לא הביאו נימוק מדוע לא קמה לבנק זכות עכבון על הכספים ולכן חתימת החייב על ההסכם מול הבנק מקימה לבנק זכות עכבון גם על כספים שנתקבלו לחשבון החייב לאחר מועד צו הכינוס. זאת, בכפוף לכך שהבנק לא רשאי לממש את הכספים בפועל אלא להחזיקם ולעכבם בידיו.

לסיכום, החייב לא מחויב להשיב את הכספים שמשך מחשבונו לקופת הכינוס, אולם המנהל המיוחד רשאי להגיש בקשה להעלאת צו התשלומים עקב הכספים שהחייב קיבל מהמל"ל. כפועל יוצא, הסך של 13,350 שקל אשר עוכבו בידי הבנק יוותר בידיו לעת עתה מכוח זכות העיכבון ולא יוקנה בשלב זה לקופת הכינוס.

 

פש"ר 55539-09-16

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
152 | S:150