סגן מנהל פנימייה טען כי הוא פוטר לאחר שהלין על מדיניות גזענית ביחס לקשרים רומנטיים בין חניכות יהודיות וחניכים ערבים בפנימייה. ביה"ד הארצי קבע כי הפיטורים נבעו משיקולים מקצועיים, אך הבהיר כי העובדה שהוא הקליט את הממונים עליו ואת עמיתיו כדי להוכיח זאת אינה צריכה להישקל לחובתו
בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגיש סגן מנהל פנימייה על דחיית תביעתו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, והבהיר כי פיטוריו נבעו משיקולים ענייניים ולא מהשקפת עולמו על יחסים רומנטיים בין חניכים יהודים וערבים. בתוך כך, הבהיר בית הדין הארצי כי העובדה שהמערער הקליט את שיחותיו עם הממונים עליו אינה מלמדת בהכרח על חוסר תום ליבו, וכי שאלת המשקל שיש לתת להקלטות אלה צריכה להיבחן בכל מקרה לגופו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערער הועסק במשך כעשרה חודשים בתפקיד סגן מנהל פנימיית אורט נתניה, המנוהלת על ידי האגודה לקידום החינוך. לטענת המערער, הוא פוטר שלא כדין בשל השקפת עולמו השונה מזו של מנהלת הפנימיה, וכן ומפני שפעל בהתאם להשקפה זו והלין על מדיניות שלהבנתו היתה מדיניות גזענית, מפלה ולא חוקית ביחס לקיומם של קשרים רומנטיים בין חניכות יהודיות וחניכים ערבים בפנימייה. מנגד, טענה המשיבה כי הפיטורים נעשו משיקולים ענייניים ומקצועיים, כתוצאה מהתנהלותו שהובילה למשבר אמון בינו לבין מנהלת הפנימייה.
המערער טען כי בפגישת צוות הוא דיווח על הקשר הרומנטי בין חניך ערבי לבין חניכה שהיא עולה חדשה, שהגיעה ארצה במסגרת פרויקט נעל"ה (שבו מגיעים החניכים לארץ ללא הוריהם), ובתגובה המנהלת קטעה את הדיון וביקשה לדעת כיצד זה ייתכן שכן קשר רומנטי כזה אינו מקובל, והיא מצפה מהצוות "לטפל" בכך ולדאוג שהוא לא יימשך. ניסיונותיו של המערער להבין את פשר עמדתה של המנהלת נתקלו לטענתו ב"השתקה" מצדה. בעקבות כך, ולאחר התייעצות עם בני משפחה ואף עם עורך דין ושיחות בנושא עם המנהלת, החל המערער להקליט את ישיבות הצוות ופגישותיו עמה.
מתמלילי ההקלטה עולה כי המערער העלה מספר פעמים בשיחותיו עם המנהלת את נושא הקשר בין החניכים, וזו ציינה כי מדובר בנושא רגיש וכי היא רואה בצוות החינוכי בפנימייה כמעין הורים של החניכים, שכן הוריהם אינם נמצאים בארץ, ועל כן על הצוות לדאוג לרווחתם ולייעץ להם. בתוך כך, הסבירה המנהלת כי החניכים המשתייכים לפרויקט נעל"ה נמצאים פה מתוקף יהדותם וכי מטרת התוכנית היא לחזק את הזיקה היהודית. המנהלת הדגישה כי היא עצמה עוד מתלבטת בנושא, וסירבה במספר הזדמנויות לנהל דיון עקרוני על מערכת יחסים בין דתית.
חרף התנגדותה של המנהלת להביא את העניין בפני מנכ"ל האגודה לקידום החינוך, נפגש המערער עם המנכ"ל וזה הביע בפניו מספר פעמים את עמדתו כי שאלת היחסים בין בני הדתות השונות בפנימייה היא שאלה חברתית-חינוכית לגיטימית, וכי הארגון ומוסדותיו מעולם לא באו חשבון עם אדם על רקע עמדתו הערכית או הבעת עמדה כלשהי. המנכ"ל ציין כי במנותק מסוגיה זו, יחסיו של המערער עם המנהלת עלו על שרטון ויהיה צורך לקבל החלטה אם הם ימשיכו לעבוד יחד גם בשנה הבאה.
בחודש מאי 2013 נשלח למערער זימון לשימוע מאת מנהלת משאבי אנוש, עם פירוט הטעמים המקצועיים שבגינם נשקלת הפסקת העסקתו. המערער פנה למנכ"ל והלין על כך שנושא המחלוקת לגבי קשרים בין חניכים מדתות שונות אינו נכלל בעילות השימוע, ונענה כי חוסר שביעות הרצון מתפקודו כסגן מנהל הפנימיה אינו נובע מהמחלוקת האידיאולוגית הלגיטימית אלא מסיבות אחרות, ובראשן מערכת היחסים העכורה בינו לבין הממונה עליו.
התובע פוטר לאחר שיחת השימוע, ועתר לבית הדין לעבודה, אשר דחה את תביעתו, תוך שהוא קובע קביעות קשות ביחס לפרקטיקה של הקלטה במקום העבודה ולאפשרות השימוש בה כראיה. בין היתר נקבע ששיחות מוקלטות מנותבות תמיד על ידי המקליט לנושאים שנוחים לו, ושככל שהוקלטו דברים התומכים בעמדת המקליט, יש לתת להם תמיד משקל נמוך, אם בכלל. בית הדין הסתמך על דברי השופט אליקים רובינשטיין בבר"ש 4550/15, שם נאמר שהקלטת אדם ללא ידיעתו נגועה ככלל בפגם מוסרי.
הואיל וקביעה זו, לצד קביעות נוספות של בתי הדין האזוריים לעבודה שהסתמכו על הערה זו, פוגעות בעיקר בעובדים וביכולתם להוכיח עילות עם קושי ראייתי כגון אפליה, הטרדה מינית, התעמרות ופגיעה בהתארגנות עובדים, הוחלט להגיש ערעור על פסק הדין באמצעות עו"ד עידית צימרמן מהקליניקה לזכויות עובדים באוניברסיטת תל אביב.
בית הדין הארצי דחה את טענות המערער ביחס לנסיבות שהובילו לפיטוריו, אך קיבל במלואן את טענותיו בסוגיית ההקלטה וקבע כי עצם הקלטתו של מעסיק או עמית לעבודה אינם מלמדים, בהכרח, על חוסר תום ליבו של המקליט, וכי שאלת המשקל שיש לתת להקלטות היא שאלה נפרדת, שלגביה יש לבחון כל מקרה לגופו.
השופטים לאה גליקסמן, אילן איטח וחני אופק גנדלר ציינו כי על תום ליבו של מקליט ניתן ללמוד מהנסיבות האופפות את ההקלטה, אך גם מנסיבות מאוחרות, ובכלל זה התנהלותו ביחס להקלטות במהלך הדיון. "בעל דין אשר ערך הקלטות מצופה להגיש, או למצער להצהיר בפני הצד שכנגד, אודות כל ההקלטות שערך, בין שהן מחזקות את טענותיו ובין שהן מחלישות אותה. זאת, הן משום חובת תום הלב והן משום שבעל דין המבקש לבסס באמצעות קלטות שערך בזמן אמת טענת 'אמת שיקפתי' מצופה למסור מידע אודות את כל ההקלטות שביצע גם אם אלה לטעמו אינן רלוונטיות", ציינו השופטים בפסק הדין. "שאלה נפרדת היא שאלת משקל ההקלטות, ואולם בכך לא ניתן לקבוע מסמרות אלא יש לבחון, בין היתר, את תוכן הדברים בכללותם, הקשרם, אופן הדיאלוג, קרי האם המוקלט משיח לפי תומו ומיוזמתו או שמא טמונה בשיח הובלת המוקלט למחוזות אליהם לא בהכרח היה מגיע אלמלא הובלה זו, ועוד".
במקרה זה, השופטים ייחסו לאמור בהקלטות משקל רב, אך הבהירו כי שאלת הפיטורים היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית, ואין להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי שפסיקתו היתה ברורה, מנומקת ומבוססת על התרשמותו מהראיות והעדים. עוד צוין כי התלונות כנגד תפקודו המקצועי של המערער הצטברו עוד בטרם התעורר נושא הקשרים הרומנטיים בין חניכים מדתות שונות, והמחלוקת האידיאולוגית לא הוזכרה בשום שלב בין השיקולים לפיטוריו של המערער. ההיפך הוא הנכון – מהתמלילים שהגיש המערער עולה תמונה הפוכה, לפיה המנהלת ביקשה להסיר את עמדתם השונה מהשיח המקצועי ביניהם ואילו המערער שב והציף זאת. משהמערער לא עמד בנטל להוכיח כי ההחלטה על פיטוריו נשענה גם על שיקול זו ופסול לצד השיקול הענייני והמוצדק, אין מקום בנסיבות העניין להחלת מודל ההכתמה.
