חדשות

בית משפט השלום בבאר שבע קיבל תביעת לשון הרע שהגיש ראש עיריית אשדוד, ד"ר יחיאל לסרי, בגין פרסומים שפורסמו על רקע סכסוך בינו לבין בעל מקומון "השבוע באשדוד", מנחם גלילי. התביעה התקבלה ביחס לכתבה במקומון שייחסה ללסרי מינוי מאות מקורבים ולכינויו "עבריין" ע"י גלילי בראיון ל"רדיו דרום". הפיצוי שנפסק: כ-274 אלף שקלים

התובע, ד"ר יחיאל לסרי, מכהן כראש עיריית אשדוד מאז שנת 2008. זמן קצר לאחר זכייתו בבחירות באותה שנה פרץ סכסוך בין לסרי למנחם גלילי, העורך הראשי של מקומון "השבוע באשדוד", בהקשר לאופי הסיקור העיתונאי של המקומון. לגרסתו של לסרי, הסיקור שלו עבר מסיקור אוהד למבקר ממטרות זרות, הכולל ביקורת קשה ועל פני הדברים לא ראויה. כל זאת, לגרסת לסרי, במטרה לסחוט ממנו תפקידים לבניו של גלילי. 

במסגרת תביעה שהגיש לבית משפט השלום בבאר שבע נגד המקומון, עתר לסרי לפסוק לו פיצוי על שלושה פרסומי לשון הרע שבינם לבין עצמם קיים חוט מקשר. הפרסום הראשון הוא כתבה שפורסמה במקומון באוקטובר 2011, שבמרכזה טענה להפרת הקוד האתי החל על ראשי רשויות מקומיות ע"י לסרי, באופן של מינוי מקורבים שתמכו בו בבחירות של 2008. בכתבה ישנן התייחסויות לריבוי המינויים סמוך לאחר הבחירות, ולהשלמה ציין הכתב כי בגלל ההפרה אנשי אופוזיציה מפנים את הנושא לאנשי חוק גם בגלל שהייתה הפרה של הקוד האתי וגם בגלל "חשד לכאורה לעבירות חמורות יותר". בין היתר נכתב בעניין זה כי "ברגע שפועלים בצורה כל כך שקופה ובולטת לעין, כולל מכרזים שחלקם נתפרים בדיוק למידותיהם של אנשי שלומם של הדמויות המובילות בעירייה, זה גורם לתחושה קשה ביותר של מינהל לא תקין".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הפרסום הוא של דברים שאמר גלילי בראיון לרדיו דרום בפברואר 2012. מדובר בשידור שהיה המשך ישיר לעדות התובע בתיק שנוהל נגד גלילי והמקומון על פרסומים נגד מתמודד בבחירות למועצת העיר ב-2008. במסגרת עדותו, תיאר לסרי את הסכסוך בינו לבין המקומון מנקודת המבט שלו, תוך האשמת מנחם גלילי במסע רדיפה הכולל "סחיטה איומים" שלו ושל משפחתו. יומיים אחרי העדות, רואיין לסרי ברדיו דרום ואמר מלל פוגעני כנגד גלילי ובכלל זה שיש לו שיטות להבהיל אנשים. בהמשך הועלה גלילי לשידור חי ובשיחה עם הכתבת אמר בין היתר על לסרי "הוא מימן סוללה של מאבטחים על חשבון הציבור", "הוא עבריין ממדרגה ראשונה", "הוא משמש דוגמא רעה", "נסחטתי על ידו", "שפל", "שקרן, עבריין וסחטן", "רוב הדברים שהוא עשה בעיר הזאת זה בזבוז כספי ציבור" ועוד.

הפרסום השלישי הוא דברים שאמר בנו של גלילי, שרון, ברדיו דרום בהמשך לדיון מקדמי בתביעה של גלילי נגד לסרי והעירייה. במסגרת הריאיון טען שרון גלילי כי לסרי ניסה "לפתות" או "לשחד" אותו ואת אחיו נאור ב"ג'ובים" וכן ביקש מהם להתערב כך שאביהם יפסיק לבקר אותו.

השופטת מיכל וולפסון קיבלה את התביעה בגין שניים מהפרסומים ופסקה ללסרי פיצוי בסך של למעלה מ-274 אלף שקלים. בפתח הדברים ציינה השופטת כי שמו הטוב של איש ציבור הוא יושרו, ניקיון כפיו, היותו נורמטיבי, מקיים כללים ודיני מנהל תקינים. לפיכך, הצגתו של לסרי בכתבה מושא הפרסום הראשון כמי שהפר את הקוד האתי ואולי גם ביצע עבירות חמורות באותו הקשר - מהווה לשון הרע.

בכל הנוגע לטענת האמת בפרסום, קבעה השופטת כי הקוד האתי האמור כלל לא היה בתוקף במועד הפרסום וגם לפני כן, אחרי הבחירות. גם תוכן האיסור על פי הקוד האתי לא צוטט נכון ולא הוכח כי הועברה תלונה לאנשי חוק בגין הפרתו. כמו כן, לא בוססה האמת בקיומו של חשד לעבירות חמורות יותר בהקשר זה. לדעת השופטת, האמת היא שלסרי פעל "לרענן את השורות" ושינוי דפוסים במנגנון כבן 40 שנה, וכי היה ריבוי של כניסת עובדים חדשים שחלק קטן מהם תמך ועזר לו בבחירות, כפי שהודה. עם זאת, לא הוכח מינוי של "מאות" מקורבים וגם אם האמירה "זה גורם לתחושה קשה ביותר של מנהל לא תקין" היא נכונה, אין בכך כדי להרים את נטל הבאת הראיות לאמת בפרסום. עוד הוסיפה השופטת כי גם הטענות ל"תפירת מכרזים" לא הוכחו כדבעי.

בכל הנוגע לפרסום השני, הריאיון שהעניק גלילי לרדיו דרום, קבעה השופטת כי הביטויים "שפל", "עבריין" ו"סחטן" הם ביטויים העונים על ההגדרה של לשון הרע. מנגד, האמירה כי ראש עיר משלם למקומונים לכיסוי חיובי היא אמירה של ביקורת ציבורית לגיטימית ואין בכך לשון הרע. גם לגבי "מימון סוללה של מאבטחים" סברה השופטת כי לא מדובר בלשון הרע בפני עצמו ומהפרסום גם לא ברור ההקשר, למעט אולי הטענה של הכבדת חובות על התושבים.  לבסוף, לגבי הטענה שלסרי מינה מינויים פיקטיביים, גם בעניין זה סברה השופטת כי ההקשר לא ברור אך בפני עצמו זו פגיעה בשמו של ראש העיר.

אשר להגנת "אמת בפרסום", קבעה השופטת כי לא הונחה תשתית ראייתית שראש העיר הורשע בפלילים וכי לאור המשמעות של הביטוי עבריין לקורא הסביר לא ניתן להשתמש בביטוי במובן של "מי שאינו פונה למשטרה כשהוא נסחט הוא עבריין". לגבי הפעולה האקטיבית של סחיטת גלילי, ההקשר מבחינתו הוא שהעירייה חדלה לפרסם במקומון כדי להשיג שינוי סיקור. עם זאת, בעדותו בשנת 2012 השיב ראש העיר כי הוא לא שולט על חלוקת התקציב של הפרסום וגם לפי עדותו של שרון גלילי הבעיה נפתרה לאחר הגשת עתירה מנהלית בשנת 2013. בהתייחס לביטוי "שפל", הוכח כי בעבר העירייה פרסמה גם באמצעות המקומון למרות הסגנון של הסיקור העיתונאי וגם בתקופות של סכסוך עם ראש העיר, אך הפרסום חדל בתקופת הכהונה של לסרי. עם זאת, בהקשר שהנושא עלה בפרסום, האמת בביטוי "שפל" לא הוכחה.

לצד האמור, קיבלה השופטת את הגנת תום הלב בחלופה "הגנה על עניין אישי כשר" בכל הנוגע לביטויים "שפל" ו"סחטן", שכן כעולה מהשתלשלות הסכסוך, הראשון שהשתמש בביטוי "סחטן" בסכסוך בינו לבין מנחם גלילי היה לסרי בעצמו באמצעות באת כוחו וגם בדבריו בשידור באותו יום לפני שגלילי הועלה על קו. לאור ההקשר של המילה "שפל", החילה השופטת את ההגנה מאותם טעמים כי הם עולים מהשידור. מנגד, לא התקבלה ההגנה לגבי הכינוי "עבריין" שכן מחילופי דברים לא מכובדים בהם השימוש ההדדי של סחיטה וסחטן משמש לשני הצדדים, לא ניתן לגזור הגנה על עניין אישי כשר בכינוי אחד הצדדים "עבריין". בנוסף לא נמצאה הגנה לאמירה על "מינויים פיקטיביים".

לבסוף, בנוגע לפרסום השלישי, סברה השופטת כי התשתית הראייתית מצביעה על כך שיש גרעין של אמת חלקי בפרסום בכללותו והוא כי הצדדים נסחפו בגלל הקושי להפריד בין האישי לציבורי, בהיבט ראיית כתיבת העיתונאי כמבצע תפקיד ציבורי. מעבר לצורך שוכנעה השופטת כי ממילא חלה על פרסום זה הגנת תום הלב, שכן מדובר ב"הגנה על עניין אישי כשר", וכי שרון גלילי לא נזהר מספיק בלשונו אך הוא רצה לומר כי הסכסוך הגיע לרמות לא סבירות ומיותרות. 

טרם הדיון על גובה הפיצוי, ציינה השופטת כי אף היא עצמה כשופטת בוקרה קשות במקומון "השבוע באשדוד", גרה בעיר מספר שנים וכשופטת מכהנת בבית משפט השלום באשדוד יצא לה לפגוש את ראש העיר לשעבר מעבר לאולם. עם זאת, הבהירה כי הדבר גולה לבאי כוח הצדדים וכי היא עזבה את העיר לעיר אחרת לפני הבחירות בשנת 2008 ולא הכירה את לסרי באופן אישי. לגופו של עניין, קיבלה השופטת את טענת הפרסום בזדון וחייבה את המקומון ואת גלילי בפיצוי של 137,460 שקל על הפרסום הראשון. לדבריה, אין מחלוקת כי זה מתפקידה של עיתונות חוקרת להציף שחיתויות, אולם המחלוקת היא על האופן, על אי עמידה בסטנדרטים של האתיקה המקצועית ועל אי דיוק שעל פניו נועד להשיג פגיעה.

גם בכל הנוגע ללשון הרע בפרסום השני, בביטוי כי לסרי הוא עבריין, חייבה השופטת את גלילי בפיצוי זהה. בעניין זה הדגישה כי ביטוי זה משמש בשפת היום יום בדיוק כמו שהוא משמש בלשון המשפטית - אדם שהורשע בפלילים ועבר על החוק, ואין כל הסבר לשימוש בביטוי אלא כדי לפגוע.

בסיכומו של יום, יפוצה לסרי בסך של 274,920 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 שקל. לסרי יוצג בהליך ע"י עו"ד עמוס ון-אמדן. הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד שלומי הדר ואח' ו/או עו"ד דורית דגן אולקיניצקי.

ת"א 48704-06-12