בית משפט השלום בכפר סבא דן בתביעת רשלנות רפואית שהגישו הורים שבנם בן ה-19 נפטר לאחר שאובחנה אצלו מחלת הסרטן נגד קופת חולים "מכבי". נקבע, כי למרות אשם שנמצא בהתנהלות הרופא האורתופד שטיפל במנוח, לא נמצא קשר סיבתי בין ההתרשלות לתוצאה הטרגית. למרות האמור, בשל התנהלות האורתופד, שלא פעל לאישור בדיקת סי.טי עליה הורה בעצמו, ההורים יפוצו בסך 70,000 שקל
התובעים הם הוריו של נער שהלך לעולמו בגיל 19, כשנה לאחר שאובחנה אצלו מחלת הסרטן מסוג סרקומה ע"ש יואינג. המנוח טופל במרפאת קופת חולים מכבי עקב תלונות שונות, בין היתר בשל אנמיה וחוסר ברזל. בשלב מסוים בוצעה למנוח בדיקת סי.טי בה התגלה אצלו גוש אגרסיבי גדול. לאחר גילוי הממצא, אושפז המנוח בבית החולים איכילוב ואובחן כסובל מיואינג סרקומה גרורתית עם מעורבות של האגן, הריאות והעצמות. לאחר טיפולים שכללו כימותרפיה, קרינה והשתלת מח עצם נצפתה הפוגה במחלה, אך הטיפול בה חודש עד לפטירת המנוח.
בעקבות האמור, הגישו ההורים תביעת רשלנות רפואית נגד קופת החולים לבית משפט השלום בכפר סבא. המחלוקת העובדתית בין הצדדים צומצמה לתקופה שמאמצע חודש אוגוסט 2010 שאז נטען כי המנוח פנה למרפאת הנתבעת בגלל כאבי גב תחתון, ועד לאבחון בסוף חודש דצמבר 2010, במסגרתו התגלה הגוש.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת ההורים, התרשלות קופת החולים קיבלה ביטויים שונים כמו אי הפניית בנם לרופא אורתופד לאחר שפנה לרופאת המשפחה עם תלונות בדבר כאבי גב, אי קבלת מידע קודם ע"י האורתופד מנתוני תיקו של המנוח, הפנייה חסרה לבדיקת סי.טי, סירוב הקופה לאשר בדיקה כאמור ואי מסירת הודעה על אישורה המאוחר. עוד טענו ההורים כי נאלצו לפנות באופן פרטי לביצוע בדיקת סי.טי וכי התנהלותו של האורתופד אצלו ביקר המנוח לא הלמה התנהגות של רופא סביר. לכך, לפי הנטען, הצטרף מחדלו של מרכז הדימות בקופת החולים, שסירב לאשר את ביצוע הבדיקה. לשיטת ההורים, בעטיה של התנהלות זו נגרם להם נזק ראייתי, הן משום העדר רישום נכון של הרשומה הרפואית בנוגע לנוכחות המנוח במרפאה והן בהעדר הפנייתו לבדיקת ה-סי. טי – דבר שהביא למצב של אי ידיעה בדבר גודלו של הגידול אצל המנוח כשלושה וחצי חודשים או למצער שישה שבועות בטרם אובחן.
מכבי מצדה, טענה כי לא רק שלא הייתה התרשלות במעשי הרופאים מטעמה אלא שאין מקום כלל להפעלת דוקטרינת הנזק הראייתי. לשיטתה, לא הוכח כי המנוח שהה במרפאה בחודש אוגוסט 2010 ולא הוכח כי התלונן בפני רופאת המשפחה על כאבים בתחום האורתופדי. עוד הוסיפה קופת החולים כי הדרישה על פיה רופא משפחה יחויב על כל תלונה בודדת לשלוח לרופא מקצועי היא חסרת יסוד ואינה סבירה כשלעצמה. בנוסף טענה כי לא עלה בידי ההורים להצביע על קשר סיבתי בין מעשה או מחדל של מי מהרופאים לתוצאה הקשה.
השופט רחל קרלינסקי קיבלה את התביעה ברכיב של "פגיעה באוטונומיה" ופסקה להורים פיצוי בגובה 70 אלף שקל. לדבריה, אין חולק שלפי רישומי הקופה נעשתה פניה לרופאת המשפחה מצד המנוח באמצע חודש אוגוסט 2010 בגין כאבי גב. לאחר שההורים פנו טלפונית למרפאה, הפנתה רופאת המשפחה את המנוח למכון רפלקסולוגיה מבלי שהוא נכח מולה. עוד נקבע כי מחודש אוגוסט ועד לתחילת חודש נובמבר לא הגיע המנוח למרפאה בתלונה על כאבי גב והעלה את התלונה בעניין כאבי הגב בפני אורתופד אצלו ביקר. משכך, נקבע כי המועד המוקדם ביותר להעלאת תלונה פרונטלית בדבר כאבי גב על ידו היה בנובמבר 2010.
בעניין הטענה להתרשלות רופאת המשפחה, קבעה השופטת כי בפני הרופאה עמדה תלונה ראשונה על כאב גב מבלי שההורים הגיעו עם בנם למרפאה, ומשכך לא הייתה חריגה מנורמת התנהגות סבירה במתן ההפניה לרפלקסולוגיה. בנוסף נקבע כי גרסת רופאת המשפחה בדבר ההתוויה הטיפולית בכאבי גב ופרק הזמן הסביר להפניית מטופל לבירור מעמיק הייתה אמינה. לפיכך, נקבע כי לא הוכחו יסודות ההתרשלות בהתנהלותה של רופאה זו.
בכל הנוגע להתנהלותם של הרופא האורתופד, קבעה השופטת כי יש לבחון את התנהלותו בשני מקטעי זמן - הראשון מאז בדיקת המנוח לראשונה בתחילת חודש נובמבר 2010 ועד ההפניה הראשונה לבדיקת ה-סי.טי, והשני לאחר סירוב מרכז הדימות ועד לקבלת תוצאות הבדיקה. בעניין מקטע הזמן הראשון, ציינה השופטת כי האורתופד הפנה את המנוח לצילום שנראה לו תקין וכי גם לו היה מעיין בתיקו הרפואי, לא היה במסמך ההפניה לרפלקסולוגיה כדי לקבוע דבר נחיצותו של מהלך אחר מזה שננקט הואיל והמסמך אינו מפרט ממצאי בדיקה של התלונה בדבר כאבי גב.
בעניין מקטע הזמן השני, נקבע כי ההורים ביקשו להפנות את המנוח לבדיקת סי.טי וסורבו. בעניין זה, סברה השופטת כי אין ספק שהאורתופד לא הפגין הכלה יתרה לפנייתם וספק אם התנהלות זו מתיישבת עם התנהלות של רופא סביר. זאת ועוד, גם לאחר שהאורתופד הפנה לבסוף את המנוח לבדיקה, מרכז הדימות סירב לבצעה בהעדר ממצא נוירולוגי. לדעת השופטת, משעה שביקש להרחיב את הטיפול במנוח, היה עליו לדבוק בו ולא להחריש שעה שהתבקש ע"י מרכז הדימות לתת הסבר. לאור האמור, נקבע כי האורתופד התרשל בכך שלא פעל לאישור הבדיקה שהוא הורה עליה בעצמו. בנוסף, הדבר מעביר את נטל השכנוע אל קופת החולים, שכן מקום שהוכחה רשלנות שגרמה לכך שנפגעת אפשרות התובע להוכיח את עילת תביעתו, כמו המקרה של אי קיומן של בדיקות רפואיות אשר לו בוצעו היו יכולות להצביע על הגורם לנזק, יש בכך כדי להעביר את נטל השכנוע אל שכמו של הנתבע. עם זאת, ספק אם עלה בידי התובעים להצביע על קיומו של חסר בתשתית הראייתית בנוגע לקשר הסיבתי, קרי הנזק הראייתי המובנה.
מלבד האמור, נקבע כי לא הוכח בנסיבות המקרה רכיב הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק. בעניין זה, שוכנעה השופטת במידה גבוהה יותר מזו של ההורים כי מחלת הסרטן שהתגלתה אצל המנוח לא הייתה קשורה סיבתית לאיחור באישור ביצוע בדיקת הסי.טי והפניית המנוח לביצועה. הוכח, כי לולא האיחור באבחון, ככל שהיה כזה, לא הייתה משתנה התוצאה המצערת, שהרי המנוח חלה בסרטן אלים ללא קשר למחדלי קופת החולים. כמו כן, הופרכה טענת התביעה בדבר האפשרות למניעתו של הנזק בדרך של אבחון מוקדם וגילוי גידול קטן בהיקפו. בנוסף, לא ניתן לקבע על פי מאזן ההסתברויות כי כתוצאה מהתרשלות הקופה התממש הסיכון, שאמצעי זהירות שלא ננקטו במועד המתאים היו אמורים למנעו.
על אף המסקנה כי לא הוכח קשר סיבתי בין הטיפול כמתואר לבין מצבו של המנוח, סברה השופטת כי התובעים זכאים לפיצוי על "פגיעה באוטונומיה". בעניין זה, נקבע בפסיקה כי גם אם לא הוכחה רשלנות בטיפול הרפואי, על בית המשפט לבחון את העילה של הפרת חובת הגילוי והיעדר הסכמה מדעת ומשלא הוכחה עילה של היעדר הסכמה מדעת, או-אז נדרש בית המשפט לבחון קיומה של פגיעה באוטונומיה. עוד נקבע בפסיקה כי בגדרו של "הגרעין הקשה" של הפגיעה באוטונומיה עשויים להימנות גם מקרים בהם הפגיעה באוטונומיה של המטופל הובילה לכך שלא בוצעה בו פרוצדורה מסוימת או שלא ניתנה לו האפשרות לבחור אם לבצעה.
לדעת השופטת, במקרה זה לא רק שלא נפגע חופש הבחירה אלא שהתובעים עשו בו שימוש מושכל ופנו לביצוע הבדיקה באופן פרטי. עם זאת, תיאורם באשר לתסכול שחוו כתוצאה מהיענותו הנמוכה של האורתופד לסבלו של בנם בכל הנוגע להפניה לסי.טי לא נסתר גם כשלא לווה בדרמטיות יתר בעדותם. לפיכך, סברה השופטת כי יש לפסוק להם פיצוי בגין כאב וסבל שנגרמו להם כתוצאה מהתעלמות ומחדל האורתופד לפעול לאישור הבדיקה שהוא הורה עליה בעצמו. סך הפיצוי שנפסק: 70,000 שקל.
