בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה את תביעתו של מנהל בחברה לייצור מוצרי השקיה, שפוטר בנימוק להתנהגות בלתי הולמת, לאחר שליטף את גבן של עובדות בחברה. השופטת דגית ויסמן: על אף הפגמים שנפלו בהליך הבירור שנערך לו - לא מדובר בהחלטה בלתי סבירה
התובע עבד במשך כשנה וחצי כמנהל מחלקת הנדסה גלובאלית בחברת "נטפים", שהיא חברה העוסקת בייצור מוצרי השקיה ושיווקם. בשלב מסוים פנתה אחת העובדות אל הממונה למניעת הטרדה מינית בחברה וטענה שהתובע הטריד אותה מינית. על פי תיאורה, במהלך יום העבודה העביר התובע את ידו על גבה במעין תנועת ליטוף שנחוותה על ידה כפולשנית ולא נעימה.
עוד באותו חודש נערך בירור לגבי התלונה, בו נגבו גרסאותיהם של התובע, של המתלוננת ושל מתלוננת נוספת שהוזכרה על ידי המתלוננת הראשונה בעת הגשת תלונתה. התובע טען שהניח את ידו על כתפה של המתלוננת אך הכחיש שליטף את גבה או שליטף נשים נוספות, וציין שהוא "טיפוס חם" שנוהג לנשק ולחבק נשים וגברים. במסגרת שיחה שנערכה בין שתי מנהלות משאבי אנוש בחברה, סיפרה אחת מהן על מקרה נוסף בו עובדת אחרת פנתה אליה ותיארה מקרה דומה בו התובע ליטף את גבה בליטוף שנחווה על ידה כבעל אופי מיני ולא נעים אשר גרם לה למבוכה רבה.
בעקבות האמור, הוציאה הממונה דו"ח בירור ובו סיכום והמלצות הנוגעות לתובע ולחברה. לאחר הפצת הדו"ח, נערכה שיחה רבת משתתפים בה נכחו, בין היתר, הממונה הישיר על התובע, סמנכ"ל משאבים בחברה והיועץ הפנימי של החברה. בשיחה מסרה סמנכ"ל המשאבים כי שוחחה עם מי שהיה הממונה הישיר הקודם על התובע וזה מסר לה שהמתלוננת הראשונה פנתה אליו כשנה קודם בנושא אך לא הסכימה להגיש תלונה. משכך, הוא פנה לעמיתתו של התובע וביקש שתשוחח עמו ותבקש ממנו להימנע מהתנהגותו הפוגענית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות השיחה הוקצנו ההמלצות בדו"ח והומלץ להפסיק את עבודתו של התובע. לפיכך, נמסר לידיו מכתב זימון לשימוע, בו נאמר כי הפסקת עבודתו נשקלת לאור אירועים של הטרדה מינית. התובע שטח את טענותיו בפני הממונה והגיב למעשים המיוחסים לו ביחס למתלוננת, וסירב להצעה לצאת לחופשה ללא תשלום. בסופו של יום, זומן התובע לשימוע לפני פיטורים שלאחריו נמסר לו מכתב פיטורים ושולמה לו תמורת הודעה מוקדמת בת 60 ימים.
בעקבות האמור, הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בה עתר לתשלום בגין הפגמים שנפלו בהליך בירור התלונות, לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ולפיצוי בגין הוצאת דיבה. התובע טען כי לא הטריד מינית מי מהעובדות וכי נפל פגם באופן הטיפול בתלונות שהוגשו בעניינו שכן הוא זומן לבירור מבלי שפורטו בפניו הטענות העומדות בבסיסו ומבלי שהתאפשר לו להיוועץ עם עו"ד. עוד טען כי היה על החברה לברר את התלונה האנונימית שהוגשה כשנה עובר לפיטוריו ולא להותיר "עננה" מעל ראשו. התובע טען שהוא לא הוזהר כי נפל רבב במעשיו עובר לתלונה שהגישה המתלוננת אלא עמיתתו לעבודה ציינה בפניו כי יש שמועות שהוא נוגע בנשים.
החברה מנגד, טענה כי לא נפל כל פגם בהליך בירור התלונה ובהליך פיטוריו של התובע. לשיטתה, לאחר בירור ממצה נמצא כי התובע התנהג לכל הפחות באופן בלתי הולם ונגע בעובדות הכפופות לו באופן שהסב להן אי נוחות, וכי ניתנה לו האפשרות לטעון טענותיו באופן חופשי במסגרת הבירור.
השופטת דגית ויסמן דחתה את התביעה וקבעה כי ניהול הבירור אכן לא היה חף מפגמים, אולם לא כאלה שהיה בהם לשנות את התוצאה או שיורדים לשורשו של עניין. לדברי השופטת, בין אם התובע ליטף למתלוננת את הגב ובין אם לאו, הנחת יד על כתפה או גבה של עובדת אחרת, במיוחד עובדת הכפופה לתובע, היא התנהגות שיכולה להיחשב בנסיבות מסוימות כבלתי הולמת.
בעניין בירור התלונה קבעה השופטת כי אין ממש בטענת התובע לפיה על החברה היה לפרט בפניו מראש וטרם הזמנתו לבירור מהן הטענות העומדות נגדו או שלא התאפשר לו להגיע מלווה בעו"ד. לשיטתה, מסירת פרטים מרובים בעניין התלונה ומתן אפשרות להיערכות מראש תסכל את מטרות הבירור, שהוא הליך שתכליתו בירור ממצה ומהיר על מנת לאפשר המשך עבודה תקינה וסביבה בטוחה במקום העבודה.
בעניין העדויות האנונימיות נגד התובע, שהיו חיזוק לטענותיה של המתלוננת הראשונה ועמדו בפני הממונה עובר להוצאת הדו"ח, קבעה השופטת כי אין חולק שלא התאפשר לו לטעון כנגדן שתי העדויות הללו. עם זאת, לדעת השופטת, לא היה מקום לגלות לתובע את זהות המתלוננות שביקשו לשמור על פרטיותן בזמן אמת או בדיעבד וכי אלמלא הובטח לאותן מתלוננות שזהותן לא תיחשף, לא היו פונות ומתלוננות על התנהגות התובע. עוד סברה השופטת כי אפשרותו של התובע להציג את גרסתו באופן מלא לא נפגעה מהותית גם ללא חשיפת שמות המתלוננות, שכן הוצג בפניו שהגיעו עדויות נוספות לגבי ליטוף של הגב וכי מדובר בדפוס שחוזר על עצמו. משאלה הם פני הדברים, גם אם נפל פגם בכך שלא נערך בירור כשנה עובר לפיטורי התובע, הוא אינו מצדיק פסיקת פיצויים.
בעניין הדו"ח המתקן בו הומלץ על פיטוריו, קבעה השופטת כי לא נפל פסול בקיום הישיבה שנערכה לאחר שהדו"ח הראשון הופץ, על מנת לברר את המשך הצעדים מטעם המעסיק. לשיטתה, תיקון הדו"ח נעשה על פי שיקול דעתה העצמאי של הממונה וכי הנהלת החברה לא נטלה חלק בקביעת המסקנות וההמלצות. עם זאת, ציינה כי החמרת המסקנות בדו"ח הממונה באה לאחר עובדות חדשות שהוצגו לה ושביחס אליהן לתובע לא התאפשר לטעון. נקבע, כי היה על הממונה לאפשר לתובע להתייחס לעדויות חדשות אלה או להבנה שהתגבשה בישיבה המשותפת, לפיה התובע גם הועמד בעבר על התנהגותו הבלתי לגיטימית וכי למעשה מדובר באותה פרשה. מבחינה זו, נקבע, נפל פגם בהתנהלות החברה והממונה. עם זאת, מקום בו התאפשר לתובע לשוב ולטעון בפני הממונה, פגם זה נרפא וממילא לא מדובר לדעת השופטת בפגם המעיד על פגיעה מהותית בזכויותיו במסגרת הבירור.
בעניין ההחלטה על פיטורי התובע קבעה השופטת כי אין מדובר במצב בו החברה גמרה אומר לפטרו וכי מהתנהלות נציגי החברה, נראה שההחלטה על פיטורי התובע התקבלה לאחר השימוע ולאחר שהתובע סירב להצעתו של הממונה הישיר עליו לצאת לחופשה ללא תשלום. לסיכום נקודה זו קבעה השופטת כי מהראיות עולה שהחברה שקלה לפטר את התובע אך לא הוכח שמדובר בהחלטה מוגמרת ואף הוצע לו לשקול חלופה טיפולית. בהמשך, עם זימונו לשימוע, החברה אפשרה לו לטעון את טענותיו בהרחבה והוא אכן עשה זאת במכתב מפורט ששלחו באי כוחו. לפיכך, התרשמה השופטת כי נראה שההחלטה על פיטורי התובע התקבלה לאחר השימוע ולאחר שהוא סירב להצעה לצאת לחל"ת.
לבסוף דחתה השופטת את טענת התובע בדבר לשון הרע, ונקבע כי טענותיו לעניין חרושת השמועות בעניין נסיבות פיטוריו ודברים שמסרו לו עובדי החברה נטענו בעלמא והוא לא זימן לעדות מי מעובדים אלה.
לאור האמור, דחה בית הדין את התביעה אך קבע כי כל צד ישא בהוצאותיו, בשים לב לכך שנמצא כי ניהול הבירור לא היה חף מפגמים. לצד זאת, ישלם התובע הוצאות משפט בסך 5,000 שקל לממונה, שאף היא נתבעה בהליך, היות שמהראיות עלה שהיא פעלה במסגרת הסמכויות שהוקנה לה ופעלה לקיים בירור מהיר וממצה, תוך צמצום הפגיעה האפשרית במתלוננות הפוטנציאליות ובתובע.
