טיסת "ארקיע" מרודוס לישראל שהייתה אמורה להמריא בספטמבר 2016 ובוטלה בגלל מחלה של אחת הדיילות הובילה לשורת פסיקות סותרות בבתי המשפט לתביעות קטנות. בעניינם של שניים מהנוסעים קבע בית המשפט שלמרות שעצם מחלתה של הדיילת לא היה בשליטת החברה - אין לומר שביטול הטיסה לא היה בשליטתה. האם חברות התעופה יחויבו כעת להחזיק דייל כונן בכל עת גם בחו"ל?
בספטמבר 2016 הייתה אמורה להמריא מרודוס לישראל טיסה מס' IZ74 של חברת "ארקיע", אך זו בוטלה בעקבות מחלה פתאומית של אחת הדיילות. בעקבות האמור, הוגשו לבתי המשפט תביעות רבות ע"י נוסעים שהובילו לפסיקות סותרות של בתי המשפט לתביעות קטנות, שחלקן קיבלו את התביעה וחלקן דחו אותה בהסכמה או בפסק דין מנומק. בעניינם של שניים מהנוסעים קיבל בית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה את התביעה וקבע כי לא נקטה צעדים מראש כדי למנוע ביטול טיסה הנובע ממחלת דייל, כגון לדאוג להימצאותו של איש צוות אוויר בעתודה. המשמעות: חיוב אפשרי של חברות התעופה להחזיק באופן קבוע איש צוות אוויר בכוננות, גם ביעדיה בחו"ל, למרות טענת ארקיע כי הדבר אינו נהוג בענף התעופה.
התובעים, רפאל והדס מושקטל, רכשו חבילת נופש ברודוס דרך חברת "השטיח המעופף", שהטיסות בה בוצעו על-ידי חברת "ארקיע". בתום החופשה הגיעו התובעים אל שדה התעופה המקומי על מנת לטוס חזרה לישראל, בטיסה שאמורה הייתה להמריא ביום שישי ב-11:30 בבוקר. בשלב מסוים נמסר לנוסעים כי הטיסה תתעכב מאחר שאחת הדיילות חשה ברע והיה צורך לפנותה לקבלת טיפול רפואי, ומאחר שהמטוס אינו יכול להמריא כשצוות האוויר בהרכב חסר. כן נמסר לנוסעים כי קיימים עיכובים בטיסות במרחב האווירי בישראל בשל אישים שהגיעו לארץ על מנת להשתתף בהלוויית נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס ז"ל, שנערכה באותו יום.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בסביבות השעה 14:30 המריא המטוס מרודוס לישראל כשכבודת כל הנוסעים מצויה עליו אולם ללא הנוסעים עצמם. לטענת התובעים, בזמן שהמתינו בשדה התעופה לא היה במקום נציג מטעם ארקיע או השטיח המעופף ולא הייתה להם כל דרך ליצור קשר עם קרוביהם בישראל מאחר שבשדה התעופה לא הייתה גישה לאינטרנט. לדבריהם, רק בסביבות השעה 4 אחה"צ ניתנה להם האפשרות לרכוש מזון ושתיה בקפיטריה במקום. ההמתנה הלכה והתארכה ולקראת כניסת השבת קבוצה של כ-30 נוסעים שומרי שבת, והתובעים ביניהם, הוסעה לבית מלון על מנת שישהו בו עד צאת השבת. התובעים טוענים כי פתרון זה לנוסעים שומרי השבת נמצא לאחר פנייה שנעשתה מטעם אחד הנוסעים ולא ביוזמת ארקיע, וכי מאחר שהיו ללא כבודתם היה עליהם לרכוש ביגוד, מוצרי היגיינה ומזון שישמשו אותם בסוף השבוע. הנוסעים שאינם שומרי שבת, המריאו חזרה לישראל באותו יום בשעה 21:00 ואילו התובעים ויתר הנוסעים שומרי השבת המריאו חזרה לישראל במוצאי שבת בשעה 01:30.
נוכח האמור, הגישו התובעים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, בה עתרו לקבלת הפיצוי הסטטוטורי על-פי חוק שירותי תעופה, בסך 1,290 שקל לכל אחד, החזר הוצאות בגין רכישות שביצעו לאחר שהיה עליהם לשהות זמן נוסף ברודוס ללא הכבודה בסך 5,500 שקל לכל אחד ופיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם וחוסר הוודאות שבו היו שרויים, בסך 3,000 שקל לכל אחד.
ארקיע מנגד, טענה כי מדובר היה באירוע פתאומי ולא צפוי כאשר על פי הרגולציה החלה על חברות התעופה לא ניתן היה להטיס את המטוס כשצוות הדיילים חסר. עוד הוסיפה ארקיע כי אין אף חברת תעופה שדואגת מראש לקיומו של דייל בעתודה למקרה שבו אחד הדיילים לא יוכל לטוס מסיבה כלשהי וכי מדובר בדרישה שעלותה גבוהה מאוד ושתטיל נטל שאינו סביר ושאינו ריאלי על חברות התעופה. עיקר טענתה של ארקיע היה כי היא זכאית לפטור הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק שירותי תעופה, שלפיו אין מפעיל הטיסה חב בתשלום הפיצוי אם ביטול הטיסה היה שלא בשליטתו.
השופט אמיר ויצנבליט קיבל את התביעה ופסק לתובעים פיצוי בסך 1,290 שקל לכל אחד. תחילה ציין השופט כי הטיסה הספציפית הזו העסיקה רבות את בתי המשפט בישראל וכי עיון בפסיקה מלמד כי קיים חוסר אחידות לגבי תוצאת התביעות שהוגשו על-ידי נוסעיה. כך, באחד מהמקרים התביעה נדחתה ונקבע כי נסיבות המקרה הן כוח עליון שאינו בשליטת ארקיע. מנגד, בחלק מן המקרים הדיון הסתיים בהסדר מוסכם בערכים נמוכים או שהתביעה נדחתה בהסכמה ובשני מקרים התביעה התקבלה ונקבע שהתובעים זכאים לפיצוי הסטטוטורי לפי חוק שירותי תעופה. לאחר עיון בפסיקה, בחר השופט ויצנבליט "לצרף את קולו" לאלו שהורו על קבלת התביעה.
לגופו של עניין נקבע כי הטיסה מושא התביעה היא "טיסה שבוטלה" בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק שירותי תעופה. משכך, זכאים הנוסעים לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה לחוק, שבהתאם למרחק בין ישראל לרודוס עמד במועד הרלוונטי על סך של 1,290 שקלים. לפיכך, יש לבחון האם חל במקרה זה הפטור הקבוע בחוק, שלפיו אין מפעיל הטיסה חב בתשלום הפיצוי אם ביטול הטיסה היה שלא בשליטתו. בעניין זה קבע השופט כי מלשון החוק מדובר בפטור מצומצם וכי משטר האחריות הקבוע בו קובע אחריות שניתן לכנותה כמוגברת-מאוד, המתקרבת בספקטרום לאחריות חמורה למדי על גבול אחריות קפידה.
עוד הוסיף השופט כי גם מההיסטוריה החקיקתית של חוק שירותי תעופה ניתן ללמוד על רצונו של המחוקק לצמצם את הסייג ולהחמיר את משטר האחריות שיוחל על מפעיל הטיסה. זאת ועוד, העמדה האמורה עולה בקנה אחד עם פסיקה ענפה שעסקה בביטול טיסה בשל תקלה טכנית במטוס. בעניין זה, יישמו בתי המשפט קו מחמיר למדי לשם מתן הפטור מפיצוי הנוסעים, ובכלל זאת נאמר בפסיקה כי היה על חברת התעופה לנקוט אמצעים שעלותם ודאי עצומה ואף לא ריאלית, כגון לדאוג לזמינותם של מטוסים חלופיים, לרכוש מראש חלקי חילוף ואף לרכוש מטוסים חדישים יותר.
עוד התייחס השופט להוראה המקבילה והדומה הקבועה בדירקטיבה האירופאית, שהשפיעה רבות על חוק שירותי תעופה הישראלי. בית הדין האירופי לצדק נדרש לפרשנות ההוראה וניכרת מפסיקותיו גישה מצמצמת ביותר להיקף הפטור ותפיסה שלפיה על הנסיבות שהובילו לביטול הטיסה להיות "חיצוניות" ולא "פנימיות" לאופן ניהול חברת התעופה. בין הדוגמאות השונות לתחולת הפטור שניתנו בדין האירופי ניתן למצוא אי-יציבות פוליטית, תנאי מזג-אוויר, סיכונים ביטחוניים ומעשי חבלה או טרור.
לכלל האמור הוסיף השופט כי הטלת אחריות חמורה על מפעיל הטיסה מוצדקת גם לאור שיקולים של מדיניות משפטית ראויה. לשיטתו, מפעיל הטיסה הוא מפזר נזק טוב יותר מהנוסעים וכלל שלפיו הפטור מתשלום הפיצוי הוא מצומצם מקטין את עלויות ההתדיינות, ואף עשוי לייתר את ההתדיינות מלכתחילה. בנוסף, היחסים בין הנוסע למפעיל הטיסה אינם נזיקיים טהורים, שכן בבסיסם ניצב חוזה וכידוע בדיני החוזים האחריות המוטלת היא מוחלטת. עוד ציין השופט כי המידע בדבר הנסיבות שהובילו לביטול הטיסה ועלות האמצעים למניעתן מצויות ככלל בידי מפעיל הטיסה, כך שלכל הפחות מוצדק להטיל את נטל השכנוע על כתפיו. לבסוף, יש בתקרת הפיצוי תחת משטר האחריות החמורה כדי לאזן ולמתן את ההשלכה של ההסדר בחוק על מפעיל הטיסה. לצד האמור ציין השופט כי למרות שלדעתו יש לתת פרשנות מצמצמת לפטור מאחריות הקבוע בחוק, אין לומר שיש להותיר הוראה זו ריקה מתוכן. לפיכך, הגם שהמשקל שיינתן לעלות האמצעים למניעת הנזק הוא פחוּת, אין הכוונה שניתן לדרוש ממפעיל הטיסה לנקוט צעדים לא ריאליים בעליל.
מן הכלל אל הפרט קבע השופט כי עצם המחלה של הדיילת אכן לא הייתה בשליטת ארקיע, אולם אין לומר שביטול הטיסה לא היה בשליטת החברה. לדעת השופט, ארקיע הייתה יכולה לנקוט צעדים מראש כדי למנוע ביטול טיסה הנובע ממחלת דייל, כגון לדאוג להימצאותו של איש צוות אוויר בעתודה, ומשלא נהגה כך - הרי שלא עשתה כל שביכולתה, כפי שמורה המחוקק. בעניין זה ציין השופט כי לא הוצגו בפניו ראיות באשר לעלות אותו אמצעי או סבירותו, למעט טענה כללית שהדבר אינו נהוג בענף התעופה, ואף באשר לנוהג נטען זה לא הובאו ראיות. זאת ועוד, מחלה של עובד היא אירוע הקורה מפעם לפעם בהתנהלותו של כל עסק, וספק רב, לדעת השופט, האם מחלת עובד היא "נסיבה מיוחדת" בלשון החוק.
בהמשך דחה בית המשפט את טענת ארקיע כי יש להתחשב בכך שמדובר בטיסת שכר, שכידוע נתונה לשינויים באופן שכיח יותר מטיסה סדירה. בעניין זה הבהיר השופט כי חובת תשלום הפיצוי הסטוטורי לפי חוק שירותי תעופה חלה גם על טיסות שכר והדבר גם עולה מהוראות החוק, המחילות את חובת הפיצוי גם על "מארגן".
נוכח האמור, פסק בית המשפט לתובעים פיצוי בסך של 1,290 שקלים לכל אחד (וביחד 2,580 שקלים), בתוספת הוצאות משפט בסכום כולל לשני התובעים יחדיו בסך 750 שקל. התביעה לפיצוי על עוגמת נפש - נדחתה.
