בית משפט השלום בירושלים זיכה שני נאשמים מעבירה של הסתה לאי ציות, לאחר שנטען כי שיבחו והציעו גמול כספי לחיילים המסרבים פקודה לפינוי מאחזים ומניפים שלטים שלא לפנות התנחלויות. השופטת: "קריאה לחיילי צה"ל לסרב לפקודה חוקית של מפקדיהם היא מכעיסה ומקוממת, אולם חופש הביטוי אינו חל רק על ביטויים המצויים בלב ההסכמה ומבחנה של הדמוקרטיה הוא בתחולתו של חופש הביטוי גם על ביטויים מרגיזים ואפילו פוגעים דוגמת קריאה שכזו"
הנאשמים, שלום דב וולפא ושבתאי ויינטראוב, הועמדו לדין בכתב אישום שכלל שני אישומים, שהראשון בהם הוא הסתה לאי ציות. עפ"י האמור באישום זה, במהלך טקס השבעה של טירונים מגדוד "שמשון" שנערך ברחבת הכותל המערבי בירושלים באוקטובר 2009, הניפו שני חיילים שלט שעליו נכתב "גדוד שמשון לא מפנה בחומש". בעקבות האמור, נשפטו החיילים ונידונו לעשרים ימי מחבוש.
חודש אחרי כן, התקיים בירושלים כנס להצלת העם והארץ בנוכחות מאות אנשים ובהם גם הנאשמים. הנאשמים ישבו לצד שולחן הנואמים ומאחוריהם נתלתה כרזה גדולה עליה נכתב "טקס הענקת צל"ש לאסירי ציון". במהלך הכנס נשאו הנאשמים נאומים, חילקו תעודות "גיבור ישראל" לקרובי משפחות שני החיילים שהניפו את השלט בטקס הטירונים ומסרו להם מעטפה עם כסף עבור ימי המחבוש. ויינטראוב הנחה את הטקס והכריז בפני הקהל "תדע כל אם עבריה שאם בנה יניף את הדגל 'גדוד שמשון לא מפנה בחומש' על כל יום יקבל 1,100 שקל". כתבה אודות הכנס שודרה בערוץ 2 ובאמצעי תקשורת אחרים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
באישום השני, בו יוחסה לוולפא בלבד עבירה של הסתה לאי ציות, נטען כי בחודש אוגוסט 2011 סירב חייל לפקודה ולא יצא עם יחידתו לביצוע משימה הקשורה בפינוי מאחז רמת מגרון. החייל נשפט ונדון לעשרים ימי מחבוש. חודש אחר כך התקיים בישוב נופים בשומרון כנס להכרזה על הקמת הרשות היהודית ביהודה ושומרון, בו נכחו עשרות אנשים וביניהם וולפא. וולפא נשא דברים והתייחס לזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל ועל החשש מפני החלטות ממשלה עתידיות למסירת שטחים. בהמשך, הזמין את הורי החייל הסרבן לקדמת הבמה ומסר להם מעטפה עם כסף מזומן בסך 20,000 שקל.
סניגורו של ויינטראוב לא חלק על תוכן הדברים המיוחסים למרשו אך טען כי עידוד חיילים להניף שלטים אינו מהווה עבירה של הסתה לאי ציות. עוד טען כי הכסף לא שולם בפועל והכל היה בבחינת גימיק. בנוסף, טען ויינטראוב כי מאחר שלא קיימת הגנה על דיווח נכון והוגן על ביצוע העבירה של הסתה לאי ציות, היה מקום להעמיד לדין את העיתונאים שהפכו את הפרסום מכזה שפורסם בקרב כמה עשרות אנשים לפרסום בקרב מיליוני צופים. סניגורו של וולפא הצטרף לטענות אלו ולא חלק על אמירת הדברים המיוחסים למרשו, אך הדגיש כי לא נמסר כסף.
השופטת ג'ויה סקפה שפירא מבית משפט השלום בירושלים זיכתה את הנאשמים וקבעה כי לא הוכחה הסתברות ברמה הנדרשת להתממשות התוצאה של אי ציות חיילים לפקודות חוקיות בצבא. צוין, כי העבירה שבה מואשמים הנאשמים קובעת מגבלה על ביטוי מילולי, המוגן ככלל במסגרת חופש הביטוי. בשל מעמדו המיוחד של חופש הביטוי, נקבע בהלכה הפסוקה ביחס לעבירות מסוג זה כי יש לפרשן באופן המצמצם את הפגיעה בזכות למינימום ההכרחי לצורך הגשמת הערך המוגן על ידי העבירה.
אשר לתכליתו של האיסור המעוגן בעבירה, ציינה השופטת כי מדובר בשמירת כוחו של הצבא בדרך של מניעת פגיעה בהיררכיה הצבאית, שהיא תשתית הכרחית לקיומו של כוח צבאי יעיל הפועל במדינה דמוקרטית. היסוד ההתנהגותי בעבירת ההסתה לאי ציות כולל שתי חלופות- "הסית" ו"שידל", אלא שלדעת השופטת, בכתב האישום ובסיכומיה לא הבחינה המאשימה בין שתי החלופות אלא התייחסה אל שתיהן כאל תיבה אחת.
מכל מקום, נקבע, דבריהם של הנאשמים הופנו לכלל חיילי צה"ל - קבוצה המונה רבבות בני אדם. לפיכך, משעה שהפניה היא לקהל בלתי מסוים ובהעדרו של משודל ספציפי, אין מתקיימת לגבי הנאשמים החלופה ההתנהגותית "שידל". ביחס לחלופה "הסית", קבעה השופטת כי הדברים שנשאו הנאשמים מתייחסים לסוגיה המצויה במחלוקת פוליטית נוקבת ולעיתים גם במחלוקת משפטית. בעניין זה, ההלכה הפסוקה לא שללה באופן מוחלט את האפשרות להחיל איסורים פליליים הנוגעים לחופש הביטוי גם על ביטוי פוליטי, ומשכך אין די בעובדת היותם של הדברים בגדר משנה פוליטית כדי להוציאם מתחולת העבירה ויש לבחון את הסתברות התממשות התוצאה של סירוב פקודה ע"י החיילים.
נקבע, כי דבריהם ומעשיהם של הנאשמים באירוע מושא האישום הראשון (הנפת השלט), כמו גם הדברים שאמר וולפא באירוע מושא האישום השני, הם קריאה מפורשת לחיילי צה"ל לסרב לפקודת פינוי ישובים יהודים. בבחינת קיומה של הסתברות התממשות התוצאה, יש לדעת השופטת להתייחס למספר מדדים, ובהם זהותם ומעמדם של הנאשמים, זהותו של קהל היעד, מידת התפוצה שלה זכו דבריהם של הנאשמים והאמצעים שבהם עשו שימוש לצורך מימוש מטרתם.
לדעת השופטת, על אף שהאירועים פורסמו באמצעי התקשורת, הנאשמים אינם בעלי מעמד ציבורי מיוחד שיש בו כדי להעניק לדבריהם משנה תוקף. נתון נוסף המחייב התייחסות מיוחדת בבחינת היסוד ההסתברותי הוא נושא הפרסים הכספיים שחולקו לחיילים שכבר סירבו פקודה או נקטו בפעולה בעלת אופי סרבני, והבטחת תגמול כספי למי שיעשה כן בעתיד. נקבע, כי משעה שסירוב פקודה חוקית בנושא שאליו התייחסו דברי ההסתה של הנאשמים הוא עבירה המתבצעת על רקע אידיאולוגי, השפעתו של התגמול הכספי בנסיבות המקרה היא שולית ואין בה כשלעצמה כדי לבסס את ההסתברות הנדרשת לכך שדבריהם של הנאשמים יובילו אמנם לסירוב פקודה חוקית.
"קריאה לחיילי צה"ל לסרב לפקודה חוקית של מפקדיהם היא מכעיסה ומקוממת", קבעה השופטת, "ואולם, חופש הביטוי, הוא בעל מעמד חוקתי מיוחד, ומהווה תנאי חיוני לקיומה של דמוקרטיה ולשמירה על זכויות היסוד האחרות. חופש הביטוי אינו חל רק על ביטויים המצויים בלב ההסכמה, ומבחנה של הדמוקרטיה הוא בתחולתו של חופש הביטוי גם על ביטויים מרגיזים ואפילו פוגעים, דוגמת קריאה שכזו".
לאור האמור, קבעה השופטת כי אף על פי הפרשנות המרחיבה שאינה דורשת פנייה לנמען מסוים, משעה שלא הוכחה הסתברות ברמה הנדרשת להתממשות התוצאה של אי ציות חיילים לפקודות חוקיות בצבא - לא ניתן להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם. המדינה יוצגה בהליך ע"י עו"ד אפרת פילזר- ביזמן. הנאשם וולפא יוצג ע"י עו"ד איתן להמן ואילו הנאשם ויינטראוב יוצג ע"י עו"ד יצחק בם.
