שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הודיעה שהיא בהריון שבועיים לאחר תחילת עבודתה, פוטרה ותבעה

חדשות

הודיעה שהיא בהריון שבועיים לאחר תחילת עבודתה, פוטרה ותבעה, צילום: צילום: pixabay
הודיעה שהיא בהריון שבועיים לאחר תחילת עבודתה, פוטרה ותבעה
31/12/2017, עו"ד גל גומא אביטל

בית הדין האזורי לעבודה קיבל באופן חלקי תביעה שהגישה מוכרת ברשת הביגוד "סער", שפוטרה במהלך הריונה לאחר שהודיעה על כך לממונה עליה שבועיים לאחר תחילת עבודתה. השופטת קבעה כי למרות שהיו גם שיקולים לגיטימיים בהחלטת הפיטורים, עצם נוכחותו של שיקול ההיריון בהליך קבלת ההחלטה מכתים אותה כהחלטה מפלה

הנתבעת, חברת "סער א.ת יזמות ומסחר", היא יבואנית ויצרנית של ציוד וביגוד למטיילים, רוכבי אופניים וחיילים. החברה מפעילה את רשת חנויות "סער" ברחבי הארץ, המוכרת בין היתר את מוצריה של חברת "קולומביה". התובעת התקבלה לעבודה כמוכרת באחד מסניפי הרשת הממוקם ברמת אביב. בין הצדדים לא נחתם הסכם עבודה, אולם אין מחלוקת כי סוכם שהעובדת תעבוד 6 משמרות בשבוע. העבודה בחנות נעשתה במשמרות בוקר וערב שארכן היה כ-6-7 שעות עבודה ועל עובדי החנות נאסר לשבת במהלך העבודה, למעט בזמן ההפסקה.

כשבועיים לאחר תחילת עבודתה, הודיעה העובדת למנהל החנות כי היא נמצאת בחודש הרביעי להריונה וזה הודיע למנהל הרשת. סידור העבודה בחנות נעשה על ידי מנהל החנות מדי שבוע, בהתאם לצרכי העבודה ועל פי בקשות העובדים. חודשיים לאחר מכן שובצה העובדת ל-5 משמרות בשבוע לפי בקשתה ואף אותן משמרות שעבדה לא היו משמרות מלאות. נוכח האמור, העסיקה החברה עובדת נוספת בחנות על מנת להשלים את המשמרות החסרות. זמן קצר לאחר מכן, ולאחר ששובצה התובעת ל-3 למשמרות בשבוע, ביקשה ממנהל החנות לשוב ולעבוד 6 משמרות בשבוע אך זה לא נענה לבקשתה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בהמשך לכך, ומאחר שהמנהל סירב לחזור ולשבץ אותה ל-6 משמרות בשבוע, ביקשה העובדת להתלונן על כך בפני מנהלי הרשת. לפיכך, התקיימה עמה שיחה במעמד מנהל הרשת ומנהל החנות. בשיחה זו נאמר לה כי היא מפוטרת לאלתר ובסיומה נמסר לה מכתב פיטורים. לאור האמור, הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בת"א, בה עתרה לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות, פיצוי בגין הפסד שכר עבודה והפרשי דמי לידה, הפסד דמי הבראה, אובדן הפרשות פנסיוניות וזכויות סוציאליות נוספות.

לטענתה, הגורם שהביא לפיטוריה הוא דבר הריונה או אי גילויו בקבלתה לעבודה. לפי גרסתה, נעדרה מספר פעמים לצורך בדיקות מעקב היריון והייתה נכונה להשלים את השעות החסרות, אולם מנהליה לא אפשרו זאת. עוד הוסיפה כי בשיחת השימוע הביעו מנהל החנות ומנהל הרשת אי שביעות רצון מכך שהיא צפויה לצאת לחופשת לידה. בנוסף טענה כי הרשת מנעה מעובדי החנות לשבת במהלך העבודה וזאת בניגוד לחוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, ואיסור זה הקשה עליה לנוכח הריונה.

הרשת מאידך, טענה כי דבר הריונה של העובדת או אי גילויו לא היו הסיבה לפיטוריה וכי היא פוטרה על רקע חוסר התאמתה לעבודה וחוסר זמינותה. לטענת הרשת, למרות התחייבותה של העובדת לעבוד משרה מלאה, היא לא אפשרה את שיבוצה בסידורי העבודה באופן שיענה על התחייבות זו. באשר לזכות לישיבה בזמן העבודה בחנות נטען כי עבודת מוכר בחנות הרשת אינה יכולה להתבצע בישיבה שכן תפקידו של המוכר הוא לגשת אל לקוחות החנות, לעזור להם במידת הצורך וללוות את תהליך הקנייה מתחילתו ועד סיומו.

השופטת מיכל נעים דיבנר קיבלה את התביעה ופסקה לעובדת פיצוי בסך 18,350 שקל. תחילה קבעה השופטת כי במוקד המחלוקת העיקרית שבין הצדדים מונחת השאלה האם העובדת פוטרה מעבודתה מחמת הריונה, ולמצער האם הריונה היווה שיקול בהחלטה להפסיק את עבודתה. נקבע, כי יחסי העבודה בין הצדדים לא נמשכו שישה חודשים ולכן העובדת לא יכולה ליהנות מהגנת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, המתנה פיטורי עובדת בהריון בקבלת היתר ממשרד התמ"ת.

בשאלה האם הריונה של העובדת היווה שיקול בהחלטה לפטרה, סברה השופטת כי ההיריון היווה שיקול, גם אם עקיף, בהחלטת המעסיקים. בעניין זה הזכירה השופטת כי לנוכח הקושי בהוכחת ההפליה, קבעה הפסיקה את "מודל ההכתמה", לפיו בעצם נוכחותו של שיקול פסול בהליך קבלת ההחלטה לפיטורים יש די כדי להכתימה כהחלטה מפלה. במקרה זה, נקבע, היו שני גורמים עיקריים שהיוו שיקול מרכזי בפיטורי העובדת: האחד, אי זמינותה לעבודה והשני, בעיית אמינות שבסיסה באי גילוי דבר ההיריון במועד הקבלה לעבודה.

בשאלה האם עמדו ביסוד ההחלטה לפטר את העובדת שיקולים נוספים קבעה השופטת כי אין חולק שבראיון הקבלה לעבודה הוסכם כי היא תבצע 6 משמרות בשבוע אולם היא לא עמדה בסיכום זה. בנוסף, אין גם מחלוקת כי בשלב מסוים גייסה הרשת עובדים נוספים לאור הצורך שעלה מזמינותה המוגבלת של העובדת. לאור האמור, נקבע כי בפיטורי העובדת שקלה החברה גם שיקולים לגיטימיים אשר מצויים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה ואשר יש בהם בכדי להשפיע על גובה הפיצוי שייפסק לעובדת מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

אשר לסוגיית השימוע, קבעה השופטת כי לעובדת לא נערך שימוע כדין. נקבע, כי השיחה שנערכה לה עם מנהל החנות ומנהל הרשת הייתה בהתאם לבקשתה, משמע שהיא לא זומנה מראש לשיחת שימוע כדין ולא ניתנה לה האפשרות להתכונן אליה או לאפשרות כי עבודתה תסתיים בעקבותיה. בעניין הטענה בדבר אי מסירת מידע אודות תנאי העסקתה של העובדת, קבעה השופטת כי אין חולק שלא נמסרה לה הודעה לעובד, אולם הייתה קיימת הסכמה לעניין היקף משרתה הנדרש ותלושי שכרה כללו את זכויותיה הסוציאליות ותאמו בפועל את שעות עבודתה בהתאם לדיווח הנוכחות בחנות.

נוכח האמור, התביעה התקבלה בחלקה. החברה תשלם לעובדת סך של 15,000 שקלים בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, סך של 3,000 שקלים בגין העדר שימוע כדין ו-350 שקלים נוספים בגין העדר הודעה לעובד. סך הפיצוי שנפסק: 18,350 שקלים. לצד זאת, מאחר שהתביעה נדחתה ברובה, חייבה השופטת את העובדת לשאת בהוצאות ושכר טרחת החברה, בסך כולל של 5,000 שקלים.

התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אורי שאבי. הנתבעת יוצגה ע"י עוה"ד צחי פלג וטל גוטמן.

 

סע"ש 49221-09-14

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:194
קומיט וכל טופס במתנה