שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > כתבה בפייסבוק שהפיצה היא "איכס" ו"בעעע" - ותפצה ב-15,000 שקל

חדשות

כתבה בפייסבוק שהפיצה היא "איכס" ו"בעעע" - ותפצה ב-15,000 שקל
כתבה בפייסבוק שהפיצה היא "איכס" ו"בעעע" - ותפצה ב-15,000 שקל
27/12/2017, עו"ד רונן שיכמן

יכול להיות שזו הפיצה היקרה בעולם: בית משפט השלום בנצרת קיבל תביעת לשון הרע שהגיש בעל פיצרייה במגדל העמק נגד לקוחה שפרסמה בפייסבוק שהפיצה שקיבלה הייתה רטובה, "איכס" ו"בעעע". השופט: "השימוש במונחים אלו מהווה הבעת גועל ודחיה, מעצים את לשון הרע שיש בדברים ועלול לפגוע במשלח ידו של התובע ועסקו"

בית משפט השלום בנצרת פסק פיצוי של 15,000 שקל לבעל פיצרייה ממגדל העמק, לאחר שאחת הלקוחות פרסמה בפייסבוק שהפיצה שהזמינה הייתה "רטובה", "איכס" ו"בעעע". נקבע, כי הנאמר בפרסום עלול, על פי מבחן האדם הסביר, לפגוע במשלח ידו של התובע  ובעסקו ויש בו לשון הרע. נוסף לסכום הפיצוי, קבע השופט כי כפי שפרסמה את הפוסטים מושא התביעה – על הלקוחה לפרסם בדף הפייסבוק שלה את דבר קיומו של פסק הדין ואת תוצאתו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע, טל חמו, היה הבעלים של פיצרייה במגדל העמק בשם "האיטלקיה". הנתבעת, סבטלנה פוגרבנוי, צלצלה למקום והזמינה פיצה עם מספר תוספות ביניהן עגבנייה, בצל וזיתים, בעלות של 50 שקלים. בתביעה שהגיש חמו לבית משפט השלום בנצרת, טען כי זמן קצר לאחר שהלקוחה אספה את הפיצה התקשרה והתלוננה על כך שהפיצה רטובה באזור בו יש עגבנייה, ודרשה פיצה חדשה.

בתגובה ענה לה התובע כי תוספת של עגבניות מרטיבה באופן טבעי את הפיצה שכן העגבניות מפרישות נוזלים, וביקש ממנה לבוא עם הפיצה לפיצרייה כשכוונתו הייתה להכין עבורה פיצה חדשה או להשיב לה את כספה. הלקוחה בתגובה, שלחה לדף הפייסבוק של הפיצרייה הודעה פרטית לפיה הפיצה רטובה לגמרי ולא אכילה ולצידה תמונות של הפיצה. התובע בתשובתו הביע את צערו תוך שציין כי רק בצד בו הייתה העגבנייה הקרטון רטוב, בשל המיצים שניגרו מהעגבנייה. במענה לכך השיבה הלקוחה כי חבריה תמיד הזמינו בפיצריות אחרות וכי מדובר בפעם האחרונה שהיא קנתה בפיצרייה הזו תוך שסיימה במשפט: "לפחות החתולים ייהנו".

מיד לאחר מכן, לגרסת התובע, העלתה הלקוחה פוסט לדף הפייסבוק שלה בו כתבה: "כשאת חושבת על הדרך הביתה על הפיצה שבא לך...מזמינה ומקבלת את הדבר הזה...ספוג בנוזלים ברמה לא אכילה, בצל עם הקליפה מלמעלה ולקינוח שערה על הזיתים...תענוג!!". בפוסט תייגה הלקוחה את חבריה בפייסבוק ואת דף הפייסבוק העסקי של הפיצרייה, וכן צירפה את התגיות: "#האיטלקיה" ו-"#איכס", דבר שהגדיל את התפוצה של הפרסום. הפוסט גרר תגובות וזכה ללייקים רבים.

את תביעתו העמיד חמו על סך של 100 אלף שקלים, כשלטענתו החשיפה הרחבה של הפוסט גרם לו נזק וירידה בהכנסות באופן ניכר, עד שנאלץ למכור את העסק בהפסד כספי. לדבריו, הלקוחה הוסיפה תלונות על מנת לנפח את הסיפור ופעלה במטרה לפגוע בתדמיתה של הפיצרייה בכוונה ובחוסר תום לב. לפי הנטען, הלקוחה הוסיפה תלונות חדשות אותן לא הזכירה כלל בשיחת הטלפון עם חמו ובהודעה האישית ששלחה לו, כגון שעל הפיצה היו גם בצל עם קליפה מלמעלה ושערה על הזיתים.

הלקוחה מצדה לא חלקה על הפרסום, אולם טענה כי אין בו משום לשון הרע. כן טענה כי הפרסום לא כוון לפגוע בחמו וכי היא פרסמה את הפוסט בדף הפייסבוק האישי שלה ותייגה 8 חברים בלבד. בהמשך לפוסט אותו העלתה רשמה #האיטלקיה ו-#איכס מבלי שציינה היכן מצויה המסעדה בשם זה, דבר שלשיטתה מעיד כי לא הייתה לה כוונה לפגוע או להעליב.

עוד הוסיפה הלקוחה כי עומדת לה הגנת האמת בפרסום וכן הגנת תום הלב שבחוק איסור לשון הרע, היות שהיא האמינה באמת ובתמים באמיתות הפרסום, הפרסום יועד לציבור מצומצם בלבד ומאחר שדובר בהבעת דעה על התנהגות התובע. לדבריה, לא הייתה לה כל כוונה לפגוע במשלח ידו, לבזותו או להשפילו אלא לפרוס את העובדות כפי שחוותה כלקוחה.

השופט אלעד טל קיבל את התביעה וחייב את הלקוחה לפצות את התובע ב-15 אלף שקל. בהתאם לפסיקה קבע השופט שאין כל מניעה עקרונית שפרסומים באינטרנט המוציאים דיבתו של אדם יקימו אחריות בגין לשון הרע. למקרא הפרסום במקרה זה ועיון במונחים בהם עשתה הלקוחה שימוש בפוסטים שפרסמה, סבר השופט כי ניתן ללמוד שלשיטתה הסובייקטיבית יש להימנע מלקנות בפיצרייה של התובע משום שהיא בלתי ראויה למאכל. לדברי השופט, השימוש במונח "איכס" ו "בעעע" מהווים הבעת גועל ודחיה ומעצימים את לשון הרע שיש בדברים, כאשר הנאמר בפרסום עלול, על פי מבחן האדם הסביר, לפגוע במשלח ידו של התובע  ובעסקו ויש בו לשון הרע.

עוד הוסיף השופט כי יש בהתנהלותה של הלקוחה, אשר מחקה את הפרסום של הפוסט, כדי  להעיד כי היא עצמה סברה כי הדברים עשויים לשמש לשון הרע ופגיעה בעסקו של התובע. בהתבסס על האמור, הגיע השופט למסקנה כי במקרה זה הפרסום מושא הדיון אכן מהווה לשון הרע כמשמעותו בחוק.

לצד האמור העיר השופט כי יש צדק מסוים בטענותיה של הלקוחה, שכן התובע הגיב לפוסט יחד עם חברו בטענות לא פחות קשות בהן כונתה הלקוחה בין היתר "ליצנית", "טיפשה", "מוח ריק" ו"צרת עין". לדעת השופט, כינויים אלו כשלעצמם עשויים להוות לשון הרע, אולם תגובתו של התובע חוסה תחת סעיף 15(10) לחוק, המקנה הגנה לפרסום שנעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". כפועל יוצא, יש להחריג גם את הביטוי "יצאת טמבל" שאותו הטיחה הלקוחה בתובע במסגרת ויכוח זה, מהדיון בלשון הרע מושא התביעה.

אשר לטענת הלקוחה לפיה שמה של הפיצרייה שהפעיל התובע אינו ייחודי ולכן הדברים שכתבה אינם מהווים לשון הרע, קבע השופט כי הלקוחה התגוררה ביום המקרה במגדל העמק ויש להניח שגם חבריה לפייסבוק ידעו זאת. על כן, ברור כי יקשרו בין הפיצרייה שהפעיל התובע במגדל העמק לבין הפרסום ולא יטעו לבדוק קשר לפיצרייה או מסעדה אחרת בעיר אחרת.

מכאן, פנה השופט לדון בתחולתן של הגנות החוק. ביחס להגנת "אמת בפרסום", קבע השופט כי לא הוכח שעל הפיצה הונחה חתיכת בצל עם קליפה וזית עליו שערה. בנוסף, נסתרה טענת הלקוחה שהנוזלים שהרטיבו את בצק הפיצה הביאו לכך שהפיצה הייתה במצב "בלתי אכיל" וכי ציפייתה שהתובע ישלח אליה פיצה חדשה באמצעות שליח לאור טענותיה אינה הגיונית.

עוד ציין השופט כי חקירתה הנגדית של הלקוחה הותירה עליו רושם שלילי והיא אינה אמינה. תחילה, טענה כי העלתה את הפוסט לאור היותה של הפיצה בלתי אכילה, לא אסתטית ולא נקיה. לאחר מכן, טענה כי העלתה את הפוסט לאור השירות הגרוע שקיבלה. ולבסוף, הודתה כי העלתה את הפוסט משום שלא קיבלה פיצה חלופית.  לאור האמור, נקבע כי יש לדחות את טענתה להחלת ההגנה אמת בפרסום.

בכל הנוגע להגנת תום הלב נקבע כי הלקוחה נקטה באימפולסיביות ולא "דקדקה בקטנות", כגון סבירות פעולותיה. לדעת השופט, בין אם עילת הפרסום הייתה רמתה של הפיצה שקיבלה, חוסר שביעות רצונה מהשירות שקיבלה או "ההשפלה" שחשה עת התובע לא מיהר לשלוח לה פיצה חלופית, מיד לאחר ששוחחה עם התובע ולא קיבלה את רצונה - הפיצה לחבריה תיאור מאוד לא מחמיא של הפיצרייה ואף תיבלה אותו במילה "איכס" ועוד מספר ביטויים כגון זה להעצמת תחושות הקורא. עוד התרשם השופט כי הלקוחה לא עצרה לרגע ובדקה האם ייתכן שהפרסום בוטה מידי, מנוסח באופן לא ראוי או בלתי סביר ולא גילתה ערנות מספקת לזכותם של התובע ועסקו לשם טוב. לפיכך, סבר השופט כי מיותר לציין שמעשיה חרגו מתחום הסביר ומכאן שהיא אינה עומדת בדרישת הסבירות שבסעיף 16(א) לחוק וממילא אינה עומדת בדרישת תום הלב לשם הקניית אחת מן הגנות בסעיף 15 לחוק.

באשר לפיצוי, נקבע כי התובע לא הוכיח פגיעה במוניטין או ירידה בהכנסות המצדיקה את סכום הפיצוי שתבע, והיה עליו להביא לשם כך ראיות ממשיות בדמות מחזור העסק או ראיות אובייקטיביות אחרות לגיבוי טענתו. כמו כן, חרף ביקורת השופט על התנהגותה של הלקוחה, הוא לא התרשם כי פעולתה הייתה מכוונת על מנת לפגוע בעסקו של התובע, אלא המדובר בתגובה אימפולסיבית ב"עידנא דריתחא" ולא מעבר לכך. עם זאת, מאחר שהפרסום נעשה, ניתן להניח כי אכן נגרם נזק מסוים לתובע, הגם שיש קושי לאמוד אותו במדויק. לפיכך, נקבע כי יש לפסוק לו פיצוי על דרך האומדנה באופן מתון.

סיכומם של דברים - התביעה התקבלה בחלקה, הלקוחה תפצה את בעל הפיצרייה ב-15 אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,000 שקל. נוסף לאמור, חייב השופט את הלקוחה לפרסם בדף הפייסבוק שלה את דבר קיומו של פסק הדין ותוצאתו, כפי שפרסמה את הפוסטים מושא התביעה.

 

ת"א 33865-03-16

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
152 | S:150