בית משפט השלום בת"א קיבל תביעה שהגיש עורך דין פלשתיני שנפגע בתאונת דרכים נגד עורך הדין שייצג אותו בתביעת הפיצויים בגין התאונה, בטענה כי בעקבות התרשלותו בטיפול בעניינו התביעה נמחקה והתיישנה. בית המשפט: "שעה שתביעה נמחקת ומתיישנת בה בעת שעורך הדין מייצג את הלקוח, עלול עורך הדין בדיעבד לתת את הדין על התנהלות זו"
התובע, א.נ, עבד במועדים הרלוונטיים כפקיד במשרד עורכי דין. בשנת 2000 נפגע התובע בתאונת דרכים שארעה ברמאללה בעת שנהג ברכב של מעסיקו ונותרה לו נכות צמיתה. לטענתו, סמוך לאחר התרחשות התאונה פנה לנתבע, עו"ד במקצועו וידיד קרוב של המשפחה, על מנת שיגיש עבורו תביעה בגין אותה תאונת דרכים.
עורך הדין הגיש לבית המשפט שתי תביעות בשם התובע, אולם שתיהן נמחקו בסופו של יום בשל חוסר מעש, ולנוכח חלוף הזמן לבסוף התיישנו, דבר שמנע את האפשרות לברר את התביעה לגופה ומנע את קבלת הפיצוי לו היה התובע זוכה. נוכח האמור, הגיש התובע תביעת רשלנות נגד עורך הדין לבית משפט השלום בת"א.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע טען בתצהירו כי לאחר שמסר את הטיפול לעוה"ד הודיע לו זה מדי פעם על ההתפתחויות בעניין לאורך השנים, כאשר בדרך כלל היו אלה שיחות טלפוניות קצרות בהן נהג עוה"ד להודיע שלא היו התפתחויות ושלא חלה התקדמות בטיפול בתיק. התובע הוסיף כי פעמיים סיפר לו עורך הדין כי הוא עומד לקבל חוות דעת רפואית על סמך התיעוד הרפואי ומנהל שיחות עם עורכי הדין של חברת הביטוח. לדברי התובע, באופן עקרוני סמך על עורך הדין שטיפל בעניין ולא העלה על דעתו שדרושה ביקורת או מעורבות מצדו בהמשך לאותן שיחות באקראי.
התובע הדגיש שלא ידע ולא יכל להעריך את התפקוד של עורך הדין ואת טיב הפעולות שהוא נקט, אך הדגיש לזכותו כי תמיד נהג בו בסבלנות רבה וגילה אמפטיה ומסיבה זו נתן בו אמון מלא. כן הוסיף כי זכור לו היטב שבשנת 2006 נדרש לחתום על ייפוי כוח חדש, בטענה שיפוי הכוח הקודם הלך לאיבוד ועשה כפי שנדרש. לטענת התובע, במהלך השנים 2010-2013 אמר לו עוה"ד מספר פעמים שהוא עומד לסיים את התיק ושהוא עומד לקבל פיצויים בקרוב. לבסוף החליט התובע לערוך בירור בבית המשפט ולאחר שצילם את התיק נודע לו שהתובענה שהוגשה בחודש נובמבר 2007 נמחקה בחודש פברואר 2009 ללא חידוש. בעקבות השתלשלות זו פנה לבא-כוחו הנוכחי לטיפול.
עורך הדין מצדו הכחיש את הטענות וטען כי לא התרשל כלל אלא העביר את התביעה לטיפולו של התובע עצמו, הרשום כעו"ד ברשות הפלשתינית. עוה"ד הוסיף וטען כי לאחר שהתביעה נמחקה בשנית פגש את התובע, העביר לו את כל המסמכים, כולל את צילומי הרנטגן המקוריים, ואמר לו לגשת לעו"ד אחר.
השופטת אורלי מור-אל קיבלה את התביעה ופסקה כי אכן הוכח שעוה"ד התרשל באופן טיפולו בתיק ולולא התרשלות זו היה לתובע סיכוי לברר את התביעה לגופה ולזכות בפיצוי. תחילה ציינה השופטת כי בחינת וניתוח העדויות והמסמכים שהובאו על ידי כל אחד מהצדדים מעלה שהן עדות התובע והן עדות עוה"ד נותרו בבחינת עדות יחידה של בעל דין, כאשר לכל אחד מהם אינטרס ברור שגרסתו תתקבל. עוד התרשמה השופטת כי בכל אחת מן העדויות נפלו פגמים וסתירות המקשות על מתן אמון בה, אולם המסמכים שהוגשו מזמן אמת ושניכר שהם מסמכים אותנטיים, מאפשרים לשקף ולתקף את התנהלות הצדדים.
כך לדוגמא, ציינה השופטת כי עצם העובדה שהתובע חתם על ייפוי כוח בשנת 2006 על סף הגשת התביעה השנייה מאפשרת לקבוע כי עוה"ד היה נכון לטפל בתביעה על כל המשתמע בכך. לדעת השופטת, החתמת התובע על ייפוי הכוח היא פעולה מקצועית משמעותית שיש עמה אחריות מצד עורך הדין לטפל בעניין כפי שעורך דין מיומן אמור לטפל בו. עוד הוסיפה כי עוה"ד לא סייג כהוא זה את ייפוי הכוח אף שלטענתו באותה עת עשה טובה לתובע והיה נכון לטפל בתביעה על מנת שלא תתיישן, ולא תיעד כי הביא לידיעת התובע בד בבד את מצבה של התביעה, את חובתו לשתף פעולה ואת הנחייתו הנטענת, כי ראוי שימשיך את הטיפול על ידי עורך-דין אחר לאחר שתביעה אחת כבר נמחקה לשיטתו בשל חוסר שיתוף פעולה של התובע.
בכל הנוגע לתביעה השנייה שהגיש עורך הדין, קבעה השופטת כי הוא אכן טיפל בתיק וניהל תכתובות ארוכות וענייניות עם חברת הביטוח, כמקובל בתיקי תאונות דרכים, תוך ניסיון להגיע להסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. במקביל פעל עוה"ד מול בית המשפט על מנת לעדכן ולקבל ארכות שיאפשרו את קידום התיק. עם זאת, סברה השופטת כי גם כאן עורך הדין השתהה מאוד בטיפול. כך לדוגמא, המענה שלו לחברת הביטוח אודות מינוי מומחה מוסכם ניתן באיחור רב ולאחר מחיקת התביעה, ככל הנראה בניסיון להציל את ההליך, כאשר ניכר שבפרק הזמן שחלף קודם לכן לא נעשה דבר על ידו.
עוד סברה השופטת כי למרות שמגעיו של עוה"ד מול בית המשפט וחברת הביטוח משתקפים מן המסמכים – הרי שמגעיו מול התובע לא הוכחו. כך, למעט "דף לקוח" מודפס שלא ניתן לדעת כלל מתי נכתב ושכולל תאריך של שנת 2017, לא הוגשה כל תכתובת או ראיה שיכולה להניח את הדעת שהוא אכן הודיע לתובע את המצב בתיק לאשורו. כל זאת, בניגוד לחובותיו בדין של עורך דין מיומן. הלכה למעשה, לא יכולה להיות מחלוקת לדעת השופטת כי עורך הדין לא כתב לתובע ולו מכתב אחד ולא דיווח לבית המשפט או לחברת הביטוח ולו פעם אחת על קשיים מול הלקוח מסיבה כלשהי אלא המשיך לייצג את התובע לכל אורך הדרך כאילו הכל עומד על מכונו.
נוכח האמור, סברה השופטת כי גם אם תתקבל גרסת עוה"ד עד תומה הרי שהמסקנה היא שהוא כשל באופן טיפולו בתיק ולא ביצע חובותיו כעורך דין למול הלקוח ולמול בית המשפט: "עורך דין המטפל בלקוח שלשיטתו אינו משתף פעולה ומכשיל את הטיפול בתיק עד כדי התיישנות התביעה, חייב לכל הפחות לזמן את הלקוח למשרד להעמידו על העובדות, להחתימו על מסמך מתאים או להודיעו בכתב את מצב התיק ולוודא קבלת ההודעה והבנתה וכן להודיע את הדברים במקביל לבית המשפט", כתבה השופטת. "שעה שתביעה נמחקת ומתיישנת בה בעת שעורך הדין מייצג את הלקוח, עלול עורך הדין בדיעבד לתת את הדין על התנהלות זו, גם אם הדבר נבע, בין היתר, בשל התנהלות הלקוח וחוסר שיתוף פעולה מצדו".
עוד הוסיפה השופטת כי משהגיע עורך דין למסקנה שאין בידו לטפל בתביעה מחמת כך שהוא סבור שאין לתובע עילת תביעה או כי חוסר שיתוף פעולה מצדו עשוי להזיק לניהול התביעה, ובהיות עורך-הדין מודע או היה עליו להיות מודע לתקופת ההתיישנות - עליו לזמן את לקוחו, למסור לו בחזרה את כל החומר, לידע אותו בנוגע למצב המשפטי בעניין תקופת ההתיישנות, לתעד את הדברים ואף ליידע את בית המשפט. משלא עשה כן - התרשל. בנוסף, בפסיקה הוטלה על עורך הדין אחריות כלפי הלקוח גם אם הסיבה לאי הגשת התביעה או התיישנותה נעוצה בהתנהגות הלקוח, מקום בו עורך הדין לא העמיד את הלקוח באופן מפורש על המועד שבו תחלוף תקופת ההתיישנות.
לבסוף קבעה השופטת כי מתקיים גם הקשר הסיבתי בין התרשלות עורך הדין לנזק שנגרם לתובע, שכן שוכנעה שהיה לתובע סיכוי לנהל את תביעתו לולא התרשלות עוה"ד וכי היה לתביעה סיכוי להתקבל. לצד זאת, סברה כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 30%, בשים לב לאשם המוסרי שדבק בו בנסיבות והתמיהות שנפלו בגרסתו.
נוכח האמור, יפצה עורך הדין את התובע בסך של 60 אלף שקל, בתוספת שכר טרחה בשיעור 23.4% והחזר האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום.
