מורה לחינוך מיוחד שבדירתה נתפסו כ-70 גרם חשיש טענה כי הסם שייך לבן זוגה שהשתמש בו כדי להקל על כאביו, וכי היחס בחברה הישראלית לסמים מסוג קנאביס השתנה בשנים האחרונות באופן השולל את הקלון מעבירה של אחזקה או שימוש בסם זה
עבירה של שימוש בסמים המתבצעת על ידי עובד הוראה מהווה עבירה שיש עמה קלון, כך קבע בית המשפט העליון שדחה בקשת רשות ערעור שהגישה מורה שהורשעה בעבירת משמעת לאחר שנתפס בדירתה סם מסוג חשיש.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המבקשת, מורה בבתי ספר בשירות המדינה, הורשעה בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בהחזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, לאחר שנתפס בדירתה סם מסוג חשיש במשקל כולל של כ-70 גרם נטו. בעקבות ההרשעה, שבגינה נדונה לחודש מאסר על תנאי, קנס ופסילה על תנאי, הוגשה נגדה "תובענה לאחר הליך פלילי" בבית הדין למשמעת, שבה יוחסו לה שורה של עבירות משמעת, בהן התנהגות שאינה הולמת את תפקידה כעובדת מדינה.
המבקשת טענה כי אין בהתנהגותה משום קלון, וכי היחס הציבורי לסמים מסוג קנאביס השתנה בשנים האחרונות באופן השולל את הקלון מעבירה של אחזקה או שימוש בסם זה. עוד טענה המבקשת כי היא עצמה לא משתמשת בסמים, והסם שנתפס בביתה היה שייך לבן זוגה לשעבר, שנפגע בתאונת דרכים והשתמש בסם כדי להקל על סבלו.
נציבות שירות המדינה טענה מנגד כי העובדה שמדובר במורה, האמורה לשמש דוגמא ומופת לתלמידיה, דורשת הטלת קלון, וכי על אף ההתפתחויות הציבוריות, המעשה עדיין מהווה עבירה על פי ספר החוקים.
בית הדין למשמעת עמד על נורמות ההתנהגות הנדרשות מעובד הוראה ועל הציפיות הגבוהות שהחברה מציבה לנושאי משרה זו, ועל כן קיבל את עמדת הנציבות. עם זאת, מתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות של המבקשת, לרבות מצבה הכלכלי-משפחתי, הטיל עליה נזיפה חמורה, הפקעת מחצית משכורת קובעת אחת והורדה בדרגה אחת למשך שנה.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת על ההחלטה שלא לבטל את הרשעתה בעבירה שיש עמה קלון, והיא עתרה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון. המבקשת עמדה על השינוי ביחס החברה הישראלית לשימוש בקנביס, ובכלל זה הצעות החקיקה לאי הפללה חלקית של משתמשי קנאביס, וכן טענה כי העבירה לא נעשתה בעת מילוי תפקידה וממילא לא היא זו שהשתמשה בסם. המבקשת הוסיפה כי למסקנה כי אין בעבירה זו קלון יש להגיע גם נוכח מהות תפקידה כמורה לילדים עם צרכים מיוחדים, שלטענתה "חלקם אף אוטיסטים (שמקבלים או יקבלו טיפול באמצעות קנאביס)". נוכח האמור, ולאור נסיבותיה האישיות ונסיבות העבירה, עתרה המבקשת להקל בעונשה ולהמיר אותו לענישה מותנית.
השופט מני מזוז דחה את בקשת רשות הערעור ואישר את פסיקת בית המשפט המחוזי, אשר לדברי מזוז הקיש בצדק גם מהגישה הננקטת בבתי הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין בנוגע לעבירות סמים של עורכי דין. "איני סבור כי נפלה שגגה במסקנתם של בית הדין למשמעת ובית המשפט המחוזי, ואיני סבור גם כי שאלה זו מצדיקה מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי'", כתב השופט מזוז. "'המגמות החדשות' ביחס החברה הישראלית לשימוש בקנביס הנטענות בבקשה טרם בשלו לכלל שינוי נורמטיבי, ולא ברור אם יבשילו וכיצד, ועל כן מוקדם לבחון השלכות של שינויים כאלה, ככל שיארעו, על ההתייחסות לעבירה הנדונה. הדגש בענייננו הושם כאמור על תפקידה של המבקשת כמורה לילדים, וכמודל חיקוי לתלמידיה".
השופט הבהיר עוד כי אמצעי המשמעת שהוטלו על המבקשת היו מתונים ופחותים משמעותית מאלה שהתבקשו על ידי התביעה, מתוך התחשבות בנסיבותיה האישיות, ועל כן די היה לכאורה בהרשעתה בעבירות המשמעת האחרות שבהן הורשעה, גם ללא עבירה שיש עמה קלון, כדי להצדיקם. לזאת יש להוסיף את כמות הסם – כ-70 גרם – בעוד שעל פי החוק החזקת סם מסוג קנבוס בכמות העולה על 15 גרם מקימה חזקה שהסם הוחזק שלא לצורך צריכתו העצמית. במקרה זה, הבהיר מזוז, סעיף האישום הומר להחזקה לשימוש עצמי, אולם אין להתעלם מהכמות הגדולה של הסם שנתפס.
