שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ה"גיליוטינה" בהפגנת השמאל בת"א – הסתה לרצח או מחאה "בטעם רע"?

חדשות

ה"גיליוטינה" בהפגנת השמאל בת"א – הסתה לרצח או מחאה "בטעם רע"?
ה"גיליוטינה" בהפגנת השמאל בת"א – הסתה לרצח או מחאה "בטעם רע"?
24/12/2017, עו"ד לילך דניאל

מיצג בדמות גיליוטינה שהונף במהלך הפגנת השמאל שהתקיימה אמש בת"א כבר עורר גינויים רבים מצד פוליטיקאים ואנשי ציבור בטענה כי מדובר בהסתה לרצח נגד ראש הממשלה. המפגין מצדו טען כי הוא פציפיסט וכי לא הייתה לו כל כוונה לקרוא לאלימות. האם אמנם מדובר בהסתה או במחאה שנעשתה אמנם "בטעם רע" אך חוסה תחת חופש הביטוי? דעה

תמונה שהופצה אמש, שבה נראה אדם מניף מיצג דמוי גיליוטינה בהפגנת השמאל שנערכה בת"א, מעוררת סערה וגוררת שורת גינויים מצד פוליטיקאים ואנשי ציבור רבים ובהם שר החינוך נפתלי בנט, יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי, נשיא המדינה ראובן ריבלין ואחד ממובילי ההפגנות, אלדד יניב. המפגין מצדו, הגיב לדברים בעמוד הפייסבוק שלו וטען כי הוא פציפיסט וכי לא הייתה לו כל כוונה לקרוא לאלימות. האם אמנם מדובר ב"הסתה" ראויה לגינוי או במיצג החוסה תחת חופש הביטוי, הביקורת והמחאה כלפי השלטון? עיון בפסיקה ובמדיניות האכיפה מראה שלא מדובר בהכרח בעניין שהוא "שחור ולבן".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות התמונות מההפגנה הגיבה תנועת הליכוד כי "הגיליוטינה הערב ברוטשילד היא הסתה לרצח ראש הממשלה נתניהו, בצד קריאות גנאי נגד הציונות. הפגנת השמאל ברוטשילד חצתה את כל הקווים האדומים". השר נפתלי בנט אמר: "ההפגנות כשלעצמן - לגיטימיות, אבל את הטירוף הזה צריך לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי". יו"ר 'המחנה הציוני' אבי גבאי התייחס אף הוא למיצג ואמר "גיליוטינה היא הסתה שאסור שתהיה ורק מסיטה את הדיון מהנושא המרכזי - שחיתות".

גם הנשיא ראובן (רובי) ריבלין הגיב לדברים וכתב בעמוד הפייסבוק שלו "מיצג כמו זה שחזינו בו אמש של גיליוטינה בהפגנה בתל אביב, חוטא לכל מפגיניה ולזכות הדמוקרטית למחות. זוהי הסתה ברורה החוצה את גבולות חופש הביטוי והמחאה ואני מגנה ומוקיע את האמירות הברורות המשתמעות מהנפת מיצג שכזה". התמונות זכו לגינוי גם מצד אחד ממובילי ההפגנות, אלדד יניב, שאמר "היו בהפגנה עשרות אלפי ישראלים פטריוטים עם דגלי ישראל. כשמסבים את תשומת ליבנו לשלט אידיוטי אנחנו אומרים: זה שלט אידיוטי. ואם היינו רואים אותו היינו שוברים אותו. ולא צועדים אחריו כמו ביבי ברעננה".

המפגין מצדו, התייחס לביקורת נגדו וכתב בעמוד הפייסבוק האישי שלו כי לא הייתה לו כוונה לקרוא לאלימות: "אני פציפיסט ומתנגד לכל סוג של אלימות, אני מבקש ממי שפירש דברים שאמרתי או עשיתי כקריאה לאלימות לעצור ולא לעשות זאת. מי שהבין מדברי או ממעשי שאני קורא לו/לה לנהוג באלימות – הוטעה".

זוכו מהסתה לאחר שריססו כתובות "מוות לשרון" ו"לחסל את שרון"

אחת לכמה זמן עולה הנושא של "הסתה פוליטית – כן או לא", והגבול הדק בין הסתה אסורה לבין חופש הביטוי. מן המפורסמות הוא שחופש הביטוי הוא עיקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי, כאשר לאורך השנים הבהירו בתי המשפט כי לא מדובר רק בחופש לבטא או לשמוע דברים המקובלים על הכל אלא גם בחופש לבטא דעות "מסוכנות, מרגיזות וסוטות, אשר הציבור סולד מהן ושונא אותן".

לצד זאת, שבו בתי המשפט וחזרו על ההלכה לפיה חופש הביטוי אינו זכות אבסולוטית וכי עליו לסגת בנסיבות מסוימות מפני אינטרסים חשובים יותר. כך לדוגמה, מוגבל חופש הביטוי במישור האזרחי ע"י עוולת לשון הרע, ובמישור הפלילי ע"י עבירות שונות, בהן העבירה של "הסתה לאלימות", המעוגנת בסעיף 144ד2 לחוק העונשין. כדי לקיים את יסודות העבירה אין צורך להוכיח כי ההסתה הובילה לאלימות בפועל, אלא די ב"אפשרות ממשית" שהפרסום יביא לעשיית מעשה אלימות. היסוד הנפשי הקבוע בעבירת ההסתה לאלימות הוא מודעות בלבד וגם היסוד ההסתברותי "אפשרות ממשית" הועמד במפורש על רף נמוך יותר מזה של עבירת הסתה לגזענות – "ודאות קרובה". הגשת כתב אישום בעבירות ההסתה כפופה להסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה, ובכל מקרה על בית המשפט לבחון לצד תוכן הפרסום המסית גם את נסיבותיו, לרבות האווירה הציבורית, מהות המפרסם, קהל היעד, הקשר הפרסום, המדיום בו נעשה השימוש ועוד. כפועל יוצא, ייתכנו פרסומים שאכן מהווים קריאה לאלימות, אולם מפאת נסיבותיהם אינם עולים בגדר "הסתה" במובנה הפלילי.

ברמה הפרקטית, אין ספק שהמתח בין ביטוי מותר לבין פרסום מסית מעורר הרבה מחלוקות, הן בשאלה מתי יש מקום להעמיד לדין והן בשאלה האם יש להרשיע אדם בעבירות הללו. עיון בפסיקה מגלה שקשה למתוח קו גבול ברור ושלא מדובר בסוגיה שהיא "שחור ולבן", גם במקרים שנראים כהסתה מובהקת, וזאת כאמור בעיקר בשל הצורך לבחון הן את הביטוי עצמו והן את הנסיבות שאפפו אותו.

כך לדוגמה, השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, הורשע בשלוש ערכאות בהסתה לאלימות בעקבות נאום שנשא בשכונת ואדי ג'וז בירושלים, באזני כאלף אנשים וכלי תקשורת רבים שנכחו במקום, במסגרתו קרא קריאות נגד ישראל. עם זאת, בין השופטים לבין עצמם התעוררה מחלוקת האם כאשר קרא ל"אינתיפאדה כוונתו של סלאח הייתה למשמעות המילולית של המילה (התעוררות) או שמא לפעולה אלימה, כשחלק מהשופטים סברו שיש לזכותו מהסתה לאלימות.

מלבד סלאח, הורשע איש דת שנשא נאום במסגד "אל-קבאלי" בהר הבית בפני כמאה מתפללים, בו קרא להרג יהודים. מנגד, זוכה איש דת אחר מהסתה לאלימות שיוחסו לו בגין דברים שאמר בשיעורי דת שהעביר במסגד "אל-אקצא", בגין מחלוקת בנוגע לתרגום דבריו (להבדיל מעמדתו האידאולוגית והגזענית שבגינה הורשע דווקא בהסתה לגזענות).

מן העבר השני, הורשע בשנת 2009 פעיל הימין נועם פדרמן בעבירות הסתה בגין דברים שאמר בשנת 2005 בערוץ 10 שכללו התבטאויות נגד ערבים. מנגד, זוכה פדרמן מ-24 אישומים אחרים באותן עבירות. במקרה אחר, זוכו מהסתה לאלימות שני נאשמים שריססו כתובות "מוות לשרון" ו-"לחסל את שרון" על קירות בירושלים, וגם מחברי הספר "תורת המלך", שעל פי הנטען כלל תכנים מסיתים כלפי גויים, לא הועמדו לדין ובג"ץ דחה עתירה שקראה להתערב בהחלטה זו.

מלבד הבעיה להכריע באשמה, נראה שקיימות גם בעיות בכל הנוגע להתנהלות רשויות התביעה עם תיקי הסתה. עד רצח רבין תיקים פליליים על הסתה היו נדירים מאד ולא הייתה מדיניות מכוונת, ונראה שגם בציבוריות הישראלית לא הייתה הפנמה שמילים הן מסוכנות ועלולות להוביל לדברים איומים. לאחר הרצח, הקימה הממשלה צוות משולב בין-משרדי שנועד לטפל בעבירות הסתה, המרדה ועבירות על רקע אידאולוגי ולעשות סדר בדברים.

עם זאת, גם כיום נראה ששורר אי סדר, כפי שהשתקף למשל בעניינו של אדם שהורשע בהסתה לאלימות לאחר שהעלה לאינטרנט סרטון בו קרא לרצח המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן ואוכלוסיות נוספות. באותו מקרה העלה הנאשם טענת "אכיפה בררנית", לפיה הופלה לרעה בהעמדתו לדין לעומת אחרים, כשבין הדוגמאות שהעלה היה מופע התרמה למען פעילות האנרכיסטים בישראל בו נשמעו קריאות להרג חיילים, הפגנה בה הונף שלט "לסרס מתנחלים" לצד ציור מספריים נוטפי דם, סרטון ששודר בערוץ 1 בו אישה קראה "מוות ליהודים", ותערוכה בה הוצג שר החוץ ליברמן באופן דמוני. בית המשפט קבע כי ההגנה הציגה ראיות המשקפות "התייחסות תמוהה" של רשות האכיפה שיש בהן כדי להוביל להקלה בעונשו של הנאשם: "דווקא העדר התייחסות חד משמעית כלפי מסיתים אלה- הוא שיוצר מדרון חלקלק של הסתה מסלימה ומתגברת שלא נעצרת או מואטת בחקירה או העמדה לדין של העבריין, ובצד זאת- גם מתעצמות תחושות שמנגד -על הפליה פסולה כנגד המחזיקים בדעה מנוגדת (פוליטית, אידיאולוגית)- וזאת כתוצאה מהתנהגות שערורייתית של הרשות הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית".

להיזהר מפני השלכת הטראומה של רצח רבין על כל ביקורת כלפי ראש הממשלה

לסיכום, ישנם כינויים מסוימים שמופנים כל הזמן כלפי ראשי ממשלה, חלקם בוטים וחלקם בוטים מאד, אך נראה שבמקרה של ה"גיליוטינה" (או "קוצץ הסיגרים" לפי מספר גרסאות) מדובר בסופו של יום בכרזה "בטעם רע", גם אם הקונוטציה שהדבר מעלה היא שלילית וכואבת. האם מישהו סבור שלמראה הכרזה האמורה ישנה "אפשרות ממשית" שמישהו יפעל באלימות נגד נתניהו? האם הדברים דומים להמון משולהב המניף כרזות של ראש הממשלה במדי אס.אס וקורא "רבין רוצח" "רבין בוגד"?

בנוסף, חשוב לזכור שלעומת עובדי ציבור הכפופים בד"כ לתקנון שירות המדינה, נבחר ציבור העמיד את עצמו להיות אישיות שנויה במחלוקת. תמיד יהיה מי שיבקר אותו, יתנגד לו ולא יחלוק אתו את השקפת העולם שלו, אך לצד זאת יש לו גם ציבור שתומך בו ויכול לתת לו הגנה ציבורית. כמו כן לנבחר ציבור יש נגישות מאד גבוהה לכלי תקשורת ויכול להגן על עצמו בצורה מאד אפקטיבית והוא נמצא במקום אחר לחלוטין מאדם פשוט. חשוב להיזהר מפני השלכת הטראומה הלאומית של רצח רבין על כל ביקורת המופנית כלפי ראש הממשלה, בוטה ככל שתהיה.

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
152 | S:150