התובע לא הצליח לספק הסבר לשלושה מסמכים רפואיים שנכתבו בסמוך למועד התאונה אשר ציינו כי הוא איבד את הכרתו למספר שניות ורק אז התנגש ברכב שלפניו. ביה"ד לעבודה צידד בעמדת המוסד לביטוח לאומי והבהיר: "התאונה לא אירעה עקב התרחשויות חריגות כלשהן הקשורות לעבודה"
בית הדין לעבודה בנצרת דחה את תביעתו של בוחן רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים בעת נסיעת מבחן להכיר בה כתאונת עבודה, לאחר שקבע כי הוא איבד את הכרתו לפני התאונה בשל מצבו הרפואי, ולא לאחריה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע היה מעורב בתאונת דרכים באוקטובר 2015 במהלך נסיעת מבחן לבדיקת רכב לפני קנייה. לטענתו, לאחר התרחשות התאונה הוא חש ברע וביקש כי יזמינו לו אמבולנס. הוא פונה לבית החולים רמב"ם ולאחר בדיקות נמצא כי הוא סובל מהיצרות משמעותית של המסתם האאורטלי, ובעקבות כך עבר ניתוח בלבו. התובע ביקש להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה, אולם תביעתו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בנימוק ש"התאונה הנ"ל לא אירעה עקב עבודתך, אלא עקב סחרחורת/חולשה פנימית שאינה נובעת מהעבודה".
בתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה טען התובע כי קיים קשר סיבתי הדוק בין אירוע התאונה לבין הנזק שנגרם לו, וכי הוא לא התלונן בעברו כלל ועיקר על כאבים בלב או סחרחורות.
במוסד לביטוח לאומי הדגישו כי על פי גרסתו הראשונה של התובע, כפי שתועדה במסמכים הרפואיים, הוא איבד תחילה את הכרתו ורק לאחר מכן ובעקבות כך אירעה התאונה. עוד נטען כי עלו סתירות רבות בגרסאותיו של התובע ביחס לפרטי התאונה, וכי ההליך הפלילי שבו הורשע, בשל התאונה, לא התנהל לגופו והתובע בחר להודות בעובדות כתב האישום, בשל החשש כי רישיונו יישלל לצמיתות בשל מצבו הרפואי.
נשיא בית הדין לעבודה בנצרת, השופט מירון שוורץ, ציין כי על פי הרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע – האנמנזה הראשונית מבית החולים ביום התאונה – צוין כי התובע איבד את הכרתו למספר שניות, ועקב כך התנגש ברכב שעמד לפניו ופגע בהולך רגל. מיד לאחר מכן התעורר התובע כשהוא חש קוצר נשימה וכאבים בחזה ובברך שמאל.
השופט ציין כי גרסה זו אודות איבוד הכרה שבעקבותיו התנגש ברכב חזרה על עצמה בשני מסמכים רפואיים נוספים של רופאים שונים, ואלו מדברים בעד עצמם. משכך, נקבע, יש לדחות את טענתו של התובע כי איבוד ההכרה אירע "ממש אחרי התאונה".
עוד הוסיף השופט כי נושא איבוד ההכרה עלה רק במענה לחקירתו הנגדית של התובע, וכי הסתירות שנמצאו בעדותו מלמדות על חוסר המהימנות שיש לייחס לגרסה שהציג. משנקבע כי התאונה נבעה מגורם פנימי שאירע לפני התאונה, אין לראותה כתאונת עבודה, ומכאן שאין גם רלוונטיות למכלול האירועים שבאו בעקבותיה.
השופט הבהיר כי גם אילו היה נמצא כי מדובר בתאונת דרכים המהווה תאונת עבודה, הטענה בדבר קיומו של אירוע לבבי אינה נלמדת מהמסמכים הרפואיים, אלא מדובר על אבחנה של מצב רפואי הדורש טיפול. "הנתונים העומדים לפנינו הינם ברורים ומלמדים כי התאונה לא אירעה עקב התרחשויות חריגות כלשהן הקשורות לעבודה או לתאונת הדרכים, אלא עקב סחרחורת וחולשה פנימית, וכי המדובר היה באירוע אידיופטי הקשור במצבו העצמי הפנימי של התובע", כתב השופט בפסק הדין. "התאונה התרחשה לאחר שהתובע איבד הכרה, ומכאן כי לא ניתן לראותה כתאונת עבודה".
