בית הדין הארצי לעבודה דן במספר ערעורים שהוגשו סביב החלטת בית הדין האזורי בבאר-שבע לבטל את מינויה של היועצת המשפטית של נמל אשדוד. נפסק, כי פגמים שנפלו בהליך מצדיקים את ביטול המכרז שבמסגרתו נבחרה וכי על הנמל לפתוח בהליך איתור חדש בפני הרכב חדש של ועדת האיתור
במהלך שנת 2013 פרסמה חברת נמל אשדוד מודעת דרושים בעיתונות לפיה דרוש יועץ משפטי לחברה. למודעה נענו מספר מועמדים וביניהם עורכי הדין ענבר טור שלום, עמוס טיבי, שהיה בעל ניסיון רב בייעוץ לחברות ממשלתיות וראובן וולף, שעבד בחברה ממשלתית למעלה מעשור.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתום מספר הליכי מיון וראיונות נבחרה לתפקיד עו"ד טור שלום. לאחר בחירתה, הגיש עו"ד וולף תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע, בגדרה ביקש לבטל את זכייתה ולהכריז עליו כזוכה במקומה. במסגרת פסק הדין, הורה בית הדין לכנס את ועדת האיתור של הנמל על מנת שתבדוק מחדש את הניקוד הקשיח שניתן למועמדים בכל הקשור לניסיון המעשי שלהם בהתאם לחברה בה עבד או נתן לה שירותים. עם זאת, לאחר מספר הליכים משפטיים וערעורים שהוגשו בעניין לבסוף נותרה הבחירה בעו"ד טור שלום על כנה.
בעקבות האמור הגיש עו"ד וולף תובענה נוספת, בה קבע בית הדין האזורי כי התהליך שאותו אמורה הייתה הוועדה לקיים בעקבות פסק הדין הראשון בהקשר לניקוד הקריטריונים הקשיחים לא קוים כהלכה ביחס למועמדים השונים. לפיכך, ביטל בית הדין את החלטת הועדה בכל הקשור להמלצה על עו"ד טור שלום לתפקיד, וכפועל יוצא בוטל מינויה של זו.
בערעור שהגיש הנמל טען כי בית הדין האזורי שגה בכך שהחליף את שיקול דעת ועדת האיתור בשיקול דעתו ביחס לניקוד שניתן עבור הניסיון המקצועי והמשמעותי שצברה טור שלום בחמש השנים בהן הועסקה במשרד עורכי דין פרטי ועסקה בתחום מסחרי כלכלי. טור שלום מצדה הלינה על כך שבית הדין האזורי ביטל את מינויה חרף העובדה שקבע כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה.
עו"ד וולף הגיש ערעור שכנגד בו טען כי בית הדין האזורי שגה משנמנע לקבוע בעצמו כי יש למנותו לתפקיד היועמ"ש. לשיטתו, קביעת זוכה בידי בית דין היא אפשרות מוכרת וידועה וטובת הציבור מחייבת שההחלטה לא תימסר בשלישית לידי הנמל ולוועדת האיתור מטעמו.
עו"ד טיבי טען במענה לערעורים כי נכון יהיה להותיר את פסק הדין על כנו תוך תיקונו במספר נקודות, כגון הרכבת ועדת האיתור מחברים בלתי תלויים; תיחום זמן ביצוע פסק הדין; העדר פניה נוספת ללקוחות המועמדים או מעסיקיהם ועוד. לחילופין, טען טיבי כי אף אם בית הדין יבצע את הניקוד בעצמו אזי יש להכריז עליו כזוכה.
השופטת חני אופק-גנדלר פסקה כי על הנמל לבצע מחדש הליך איתור חלף ההליך הנוכחי שדינו בטלות. לשיטתה, קיים פער בין ההליך שנדרשה ועדת האיתור לבצע בעקבות פסק דינו הראשון של בית הדין האזורי לבין ההליך שקוים בפועל, וכי משילוב פסקי הדין האמורים עולה בבירור כי ועדת האיתור נדרשה לבחון את רלבנטיות ניסיונו התעסוקתי של כל מועמד ו"מידת היותו משמעותי בתחום המסחרי כלכלי". עוד הוסיפה כי לצורך בחינת מידת הרלבנטיות ומשמעותיות ניסיונו של המועמד היה מקום וצורך למקד את הזרקורים גם בתכני פעילותו של המועמד וטיב השירותים המקצועיים שהעניק וזאת בראי תכלית דרישת הרלבנטיות.
לגופם של דברים קבעה השופטת גנדלר כי קביעתן של הערכאות השיפוטיות בדבר הצורך לשקול את רלבנטיות הניסיון המקצועי והיותו משמעותי ביחס לכלל המועמדים – לא יושמה כהלכה. לשיטתה, הדרישה לניסיון מקצועי בתחום מסחרי-כלכלי הרלבנטי ומשמעותי לתפקיד היועמ"ש לחברה, נועדה להבטיח כי ניסיונו המקצועי של המועמד הוא כזה המקנה לו כלים מסוימים – גם אם לא מלאים - להתמודד עם האתגרים הכרוכים בתפקיד זה. זאת, במיוחד כאשר מדובר בחברה מורכבת וגדולה כדוגמת נמל אשדוד.
עוד הוסיפה השופטת כי מונחי השסתום "רלבנטי" ו"משמעותי" ניתנים אמנם לפרשנויות שונות, אולם גם פרשנות צרה ומצומצמת צריכה להיות בעל גרעין תוכני מסוים ולא ניתן לרוקן את הדרישה להיות הניסיון "רלבנטי ומשמעותי" מגרעין תוכן בסיסי בחסות פרשנות מצומצמת.
נוכח האמור, קבע בית הדין כי בנסיבות העניין הסעד המתאים הוא ביטול המכרז. לדעת השופטת, אינטרס ההסתמכות של עו"ד טור שלום כמעט ולא נפגע, שכן סמוך לזכייתה נפתחו ההליכים המשפטיים בגדרם ביקש עו"ד וולף להשיג על זכייתה. בעניינו של וולף נקבע כי נקודת המוצא היא שבית הדין ממעט להכריז על זוכה אחר מזה שקבעה הוועדה, ואפשרות זו שמורה למקרים בהם זכייתו של הטוען לכך ודאית בעוד שבמקרה זה לא הוכח כלל ועיקר כי זכייתו הייתה ודאית.
לבסוף נקבע כי מטעמי מראית פני הדברים בלבד, ומבלי שיהא בכך להטיל דופי במקצועיותם או יושרתם של חברי ועדת האיתור הנוכחית, ייערך ההליך החדש בפני הרכב שונה של ועדת האיתור.
