בית המשפט העניק לחברה בפירוק שטענה כי קופתה ריקה פטור מותנה מתשלום אגרה, אשר תשולם רק אם ינצח המפרק בתביעתו. העליון אישר את מתן הפטור הזמני והבהיר כי העובדה שהפטור הזמני ניתן רק למי שהוכיח היעדר יכולת כלכלית שולל את החשש מגל של תביעות סרק מנופחות
בית המשפט העליון הרחיב לראשונה את סמכויות רשם בית המשפט וקבע בהחלטה תקדימית כי בידי הרשם הסמכות להתנות תשלום אגרה בתוצאות ההליך, בנסיבות בהן ניתן היה להעניק פטור מלא באגרה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה שהגיש עו"ד איתן ארז, מפרק חברת קלרין טבריה, נגד מפרק החברה הקודם, עו"ד יעקב כהן, בגין ניהול כספי לקוי של קופת הפירוק במשך תקופת כהונתו. בצד התביעה, שהוגשה באמצעות משרד עורכי הדין טלבי ושות', הגיש המפרק בקשה לפטור מאגרה בפניה לערכאות השיפוטיות, בטענה שלקופת הפירוק הוסבו נזקים כה גדולים עד כי אין לה ממון לתשלום האגרה עבור הגשת התביעה.
רשם בית המשפט המחוזי נתן פטור "זמני" מאגרת בית המשפט וקבע כי התביעה תתנהל ובסופה, אם ינצח התובע, יהיה עליו לשלם את האגרה. הרשם ציין כי במקרה זה יש להקל עם נושי החברה, שעסקה במיזם נדל"ן שייעודו היה הקמת דירות נופש בטבריה. זאת, שכן מדובר במאות נושים, רובים ככולם אנשים פרטיים, חלקם מכרו את זכויותיהם בדירות במיזם וחלקם נפטרו, אשר נאלצו לאורך השנים להוציא מכיסם סכומים נוספים לצורך השלמת המיזם. נוכח האמור, קבע הרשם, הפטור מתשלום האגרה יינתן בכפוף לתוצאות ההליך.
בית המשפט דחה את הערעור שהגיש עו"ד כהן על ההחלטה והעניין הגיע לפתחו של בית המשפט העליון. בערעור שהגיש טען עו"ד כהן כי הכרה בפטור מותנה עלולה להוביל ל"פרץ של תביעות מנופחות" שבסופו של דבר יתבררו כתביעות סרק מצד תובעים שיטענו לחיסרון כיס. עוד נטען כי כלל לא ברור אם המפרק אכן פנה לכל נושה החברה בדרישה למימון האגרה, וממילא לא הוכחה זהותם או היותם נעדרי יכולת כלכלית.
בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי תקנות האגרות מסמיכות את בית המשפט להעניק פטור מאגרה המותנה בתוצאות ההליך, אך זו מוגבלת לנסיבות שבהן ניתן היה לפטור את התובע באופן מלא מתשלום אגרה.
השופט עוזי פוגלמן, שאליו הצטרפו השופטים חנן מלצר וג'ורג' קרא, ציין כי בתקנות האגרות ביקש מחוקק המשנה להותיר את שאלת פרק הזמן שבגדרו ניתן לדחות את תשלום האגרה לשיקול דעת בית המשפט, מבלי לקבוע לוחות זמנים נוקשים.
עוד צוין כי המנגנון שבו נעשה שימוש בהליך זה, של פטור מאגרה המותנה בתוצאת הליך, עשוי דווקא להביא להעשרת הקופה הציבורית ולהשתתפות בעלויות ההליך השיפוטי באותם מקרים שבהם לו היה ניתן פטור מלא היתה יוצאת הקופה הציבורית בהפסד. וזאת, מבלי לפגוע בזכות הגישה לערכאות של המתדיינים, שיוכלו לכלכל את צעדיהם ולהכריע טרם הפנייה לבית המשפט בשאלת הכדאיות של ניהול ההליך. העובדה כי הפטור הזמני ניתן ממילא רק למי שעומד במבחנים להוכחת היעדר יכולת כלכלית שוללת, לדעתו של פוגלמן, את החשש מהצפת בית המשפט מתביעות סרק.
השופט פוגלמן נמנע אף מלהתערב בקביעת הרשם בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לפנייה המוקדמת לנושים, וציין כי שאלת חובתם של נושי חברה בפירוק שקופתה ריקה לשאת בתשלום האגרה טרם זכתה למענה מקיף בפסיקת בית המשפט העליון. על רקע זה, סבר הרשם כי נסיבותיו ומאפייניו הפרטניים של המקרה מצדיקים את מתן הפטור, ואין מקום להתערב בהחלטה זו "בגלגול שלישי".
לדברי עו"ד נועה טלבי, בעלת משרד טלבי ושות', שייצגה את עו"ד איתן ארז, "החלטה זו משנה לראשונה מאז שנת 1987 מצב משפטי קיים, שיצר בעיה עבור חברות שנמצאות בקשיים, כדוגמת חברות בפירוק או בחדלות פירעון, ולא יכלו לגייס מכיסן את האגרה. אם עד כה האפשרויות היו לגייס את הכסף בתנאים לא תנאים או לקבל פטור, החלטה זו מאפשרת גמישות ופותרת דילמה הן לבית המשפט והן לתובעים. החלטת בית המשפט יצרה גמישות במערכת שפותחת להן דלת לערכאות שיפוטיות. היא פותחת דלת לערכאות שיפוטיות למי שנטול יכולת לעמוד באגרה, ובד בד מוודאת שמי שמקבל את הפטור הינו בעל עילת תביעה צודקת, על מנת לא ליצור עומס מיותר על המערכת המשפטית. גדולה נוספת שעולה מתוך הלכה זו נגזרת מתוך הכפפתו לתנאי הפטור, בהיותה מאפשרת למדינה לגבות לקופה הציבורית את סכום האגרה בסיומו של ההליך, ככל שהתביעה מתקבלת".
