בית משפט השלום בירושלים גזר את דינו של איש מחשבים שהורשע בפריצה למשרדי החברה בה עבד זמן קצר לאחר פיטוריו, וגנב משרתי המחשבים 8 כוננים קשיחים שהכילו את מאגר המידע של החברה. השופטת: העובדה שהחברה נותרה חייבת לנאשם כסף על שכר עבודה אינה מצדיקה את ביצוע העבירות
הנאשם, אלכסנדר קמנקו, עבד כאיש מחשבים בחברה עד לפיטוריו בשנת 2010. לאחר פיטוריו, עדיין נותר בידו כרטיס כניסה למשרדי החברה והוא ידע את קוד הפתיחה של דלת הכניסה. באחד מימי השבת באפריל 2011, נכנס הנאשם למשרדי החברה בשעות הערב באמצעות הקשת קוד הכניסה, ללא קבלת רשות מבעלי החברה או הסכמתם. בשלב זה גנב הנאשם ארבעה כוננים קשיחים מתוך כל אחד משרתי המחשבים של החברה, ובסך הכל שמונה כוננים שעליהם הוטבע מאגר המידע של החברה. לאחר שנתפס, השיב הנאשם לחברה ארבעה מתוך הכוננים שגנב.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות האמור הורשע הנאשם לאחר שמיעת ראיות בעבירה של פריצה לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה וגניבה בנסיבות מיוחדות. במסגרת הטיעונים לעונש, עתרה המאשימה לגזור עליו 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לבעלי החברה, תוך שהדגישה את הנזק שנגרם לחברה ואת קשייו של הנאשם לקבל אחריות על מעשיו.
השופטת ג'ויה סקפה שפירא גזרה על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי לחברה. במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין, ציינה השופטת כי מעשיו של הנאשם בוצעו מתוך מחשבה, ולא ניתן לומר כי מדובר באירוע שאינו מתוכנן. כך, הנאשם הגיע למשרדי החברה ביום שבת, שאינו יום עבודה, עשה שימוש בקוד הסודי לפתיחת הדלת שהיה ידוע לו מתקופת עבודתו, נכנס למשרדי החברה וגנב רכוש שידע כי הוא בעל חשיבות רבה לפעילות החברה.
עוד ציינה השופטת כי אכן אין מדובר בהתפרצות לדירת מגורים, עבירה שמקימה סכנה לציבור בשל היתכנות למפגש אלים עם יושבי הבית, אולם מעשיו של הנאשם גרמו לנזק משמעותי לחברה ולבעליה. כפי שנקבע בהכרעת הדין, לא הוכח שוויו של הרכוש שנגנב מהחברה אך המידע שהיה אצור על אותם כוננים קשיחים היה כלי עבודה מרכזי שלה וגניבתו חיבלה בעבודתה למשך מספר ימים.
בנוסף ציינה השופטת, החברה נותרה חייבת לנאשם סכום כסף של כ- 1,000 שקל עבור שכר עבודה, אך מובן שהדבר לא היווה הצדקה לבצע עבירות. לצד האמור, ציינה כי בקביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בתסכול שחווה הנאשם על אי פירעונו של חוב זה, שהיה אחד הגורמים לביצוע העבירה. בנוסף, סברה כי יש להתחשב בכך שהנאשם לא ניסה להפיק רווח כלכלי ממאגר המידע או לעשות שימוש אחר בו, הגם ששוויו הכלכלי היה גדול.
נוכח האמור, העמידה השופטת את מתחם העונש ההולם בנסיבות המקרה בין שישה חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות עד לשמונה עשר חודשי מאסר בפועל, ולצדם מאסר מותנה, קנס ופיצוי לקורבנות העבירה.
בגזירת העונש בתוך המתחם שנקבע, קבע בית המשפט כי למרות שלא ניתן לזקוף לחובת הנאשם את ניהול הליך ההוכחות - אין הוא זכאי להקלות שלהן זוכה מי שמודה ונוטל אחריות על מעשיו. מלבד האמור, מתוך תסקיר המבחן שהוכן עלה כי הנאשם מתקשה לראות את הבעייתיות שבהתנהלותו, ועובדה זו מגבירה את החשש שישוב לבצע מעשי עבירה.
עוד עלה מתוך התסקיר כי ישנם גורמים נוספים המעלים את הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצד הנאשם, ובכלל זה קיומו של דפוס תוקפני מופנם וקושי לשלוט בדחפים. בעניין זה, ציינה השופטת כי הגם שלאורך השנים מודעותו של הנאשם לדפוסיו הבעייתיים גברה, הוא עצמו שולל צורך בטיפול. משכך, ובהעדר טיפול, החשש לביצוע עבירות נוספות מוסיף להתקיים ומצדיק שקילת שיקולים של הרתעה אישית, שיבואו לביטוי בתוך מתחם העונש ההולם.
מנגד שקלה השופטת לזכותו של הנאשם את ניסיונותיו לשמור על יציבות בתחום התעסוקה ובתחום הזוגיות והיחסים עם ילדיו. מנגד, החשיבות שיש לשמירה על רצף תעסוקתי אינה יכולה להיות שיקול מכריע, ואף לא כזה המצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש ההולם. עוד צוין כי הנאשם ביצע את העבירות בחודש אפריל 2011 וכתב האישום נגדו הוגש בחלוף כשלוש וחצי שנים, ללא שצוינה הסיבה לכך. זאת ועוד, מאז הגשת כתב האישום ועד גזר הדין חלפו עוד כשלוש שנים ולכן יש לזקוף את חלוף הזמן לזכות הנאשם.
נוכח האמור, גזר בית המשפט על הנאשם עשרה חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי לחברה בסך 3,000 שקל.
