בית משפט השלום גזר את דינה של צעירה שהודתה בהגשת תלונת שווא למשטרה, בה טענה כי בחור שהכירה במסיבה באילת אנס אותה. זאת, על רקע חששה מתגובת משפחתה לאחר שהתגלה כי קיימה יחסים אינטימיים. השופט: אין מקום לבטל את ההרשעה ולדחוק את שיקולי הענישה השונים ואת האינטרס הציבורי מפני האינטרס הפרטי של הנאשמת
הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת. מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשמת הכירה בחור במהלך מסיבה באילת. לאחר המסיבה התכתבו השניים ביניהם בווטסאפ וסיכמו להיפגש במלון "קלאב הוטל" בו התארח הבחור, שם קיימו בהסכמה מגעים אינטימיים הדדים, ללא קיום יחסי מין מלאים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
מספר ימים לאחר מכן הגיעה הנאשמת לתחנת המשטרה וטענה כי הצעיר אנס אותה תוך שימוש בכח. בעקבות כך, נעצר הצעיר למשך יומיים. יום קודם למסירת התלונה סיפרה הנאשמת לאחותה הגדולה כי הייתה לה 'סיטואציה לא נעימה' עם גבר, מבלי לפרט בפניה את שהתרחש. האחות סיפרה לאמן של השתיים שהנאשמת נאנסה והאם בתגובה שוחחה עם הנאשמת ולחצה עליה לספר את שאירע. הנאשמת הראתה לאמה את ההודעות במכשיר הטלפון שלה תוך שהיא בוכה, ובשל החשש מתגובתה של האם סיפרה לה סיפור בדוי כי נאנסה. על פי תסקירו של שירות המבחן, סברה משפחתה של הנאשמת כי היחסים היו בלא הסכמתה ולאחר שהפצירו בה והפעילו עליה לחץ רב להגיש תלונה, עשתה כן.
כעבור מספר ימים, ולאחר שהבינה כי פגעה בצעיר ובשל תחושותיה הקשות עקב כך, חזרה בה הנאשמת מתלונתה. במסגרת הטיעונים לעונש, עמד ב"כ הנאשמת על הלחץ בו הייתה נתונה בשל החשש לאכזב את משפחתה והדגיש את "מחול השדים", כדברו, שהיה סביבה מצד משפחתה ואנשים נוספים אשר סברו כי נאנסה. ב"כ הנאשמת הסכים למתחם הענישה לו עתרה המאשימה, אולם טען כי בנסיבות העניין יש מקום לבטל את ההרשעה אף בלא קיומו של נזק קונקרטי, כאשר לשיטתו התיקון לנזק אינו בדרך של הותרת ההרשעה על כנה, אלא בפיצוי.
השופט גל שלמה טייב מבית משפט השלום באילת גזר על הנאשמת עונש של מאסר על תנאי, של"צ ופיצוי. לדבריו, יש בביצוע העבירה כדי לפגוע בכלל הציבור, שכן היא מביאה לבזבוז משאבים וזמן של גורמי השיטור והחקירה לשווא ובכך לפגיעה ביכולת משטרת ישראל לבצע משימותיה ולהגן על הציבור מפני עבירות אחרות.
יתרה מכך, לדעת השופט, במקרה זה הפגיעה הייתה קשה וקונקרטית אף לנפגע עצמו, אשר בשל תלונת השווא נעצר למשך יומיים ובעקבות המקרה נפגע קשות במישור הנפשי ואף התפקודי. לפיכך, נקבע, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית ומחייבת תגובה הרתעתית משמעותית מצד בתי המשפט שכן היכולת להעליל עלילת שווא על אדם אחר היא קלה עד מאוד.
אשר לנסיבות ביצוע העבירה, קבע בית המשפט כי אין להתעלם מהעובדה שתלונת השווא שהוגשה הייתה מפורטת עד מאוד וכללה תיאור מלא של כל ההתרחשות לכאורה. בכך יש לדעת השופט כדי ללמד שהנאשמת תכננה את המעשה. לצד זאת, התכנון היה בסמוך למסירת התלונה ומטרתו לא הייתה לפגוע בערכים המוגנים ואף לא בנפגע עצמו, אלא נבע מתוך הלחץ בו הייתה נתונה.
באשר לנסיבות שקדמו להגשת התלונה, סבר השופט כי יש להביא בחשבון את סערת הרגשות בה הייתה הנאשמת נתונה בעקבות האירוע, כאשר הרגישה שבמעשיה פגעה בערכים עליהם התחנכה. לצד זאת, אין במצב אליו הכניסה עצמה כדי להצדיק או להוות סיבה לביצוע המעשה, מה גם שאין חולק כי חזרתה מהתלונה לא באה מיוזמתה אלא רק לאחר שנחקרה תחת אזהרה. היבט נוסף עליו יש לעמוד הוא הנזק שנגרם לנפגע והנזק שעלול היה להיגרם.
בכל הנוגע לבקשתו של ב"כ הנאשמת לביטול ההרשעה, סבר בית המשפט כי אין מקום לעשות כן ולדחוק את שיקולי הענישה השונים בדמות גמול והרתעה ואת האינטרס הציבורי מפני האינטרס הפרטי של הנאשמת. נקבע, כי בכל הקשור לחומרת העבירה ונסיבותיה הקונקרטיות הרי שמדובר בעבירה אשר בתי המשפט צריכים להיות זהירים עד מאוד בשקלם את אפשרות ביטול ההרשעה בגינה, וגם התוצאות שנגרמו כתוצאה מביצוע העבירה מחייבים זהירות יתרה, כאשר למול האינטרס של הנאשמת עומדת האינטרס הציבורי שבהעברת מסר מרתיע לנאשמת ולאחרים שכמותה לבל יבצעו עבירות דומות. עוד הוסיף השופט כי גם אם ניתן היה להצביע על פגיעה כלשהי בעתידה של הנאשמת, אין מדובר בפגיעה חמורה הפוגעת בכל אפשרות תעסוקתית עתידית.
בגזירת העונש לגופו, קבע בית המשפט כי עניינה של הנאשמת נמצא ברף התחתון של מתחם הענישה שעליו הסכימו הצדדים בכל הקשור לרכיב המאסר. בשים לב לפגיעה החמורה שנגרמה לנפגע, ומנגד לגילה הצעיר של הנאשמת, העדר מעורבות בפלילים, הסיכון הנמוך להישנות עבירות דומות, שאיפותיה הנורמטיביות ובעיקר החרטה הכנה והאמתית אותה הביעה לאורך כל הדרך - נקבע כי בהטלת מאסר מותנה לצד ענישה שיקומית-חינוכית ורכיב פיצוי משמעותי יהיה כדי לאזן נכונה בין כל שיקולי הענישה הנצרכים לעניין.
לאור האמור, הוחלט לגזור על הנאשמת 3 חודשי מאסר על תנאי, של"צ בהיקף 180 שעות ופיצוי בסך 10,000 שקל לנפגע.
