אילן אשד נהג להתחזות לפסיכולוגית ולאדם בעל לקות הזקוק לטיפול חריג כדי לבצע מעשיים מיניים במרמה במתלוננות שהציעו טיפולים אלטרנטיביים ושיעורים פרטיים. ביהמ"ש העליון דחה את טענותיו כי המעשים בוצעו בהסכמה והבהיר: "הסכמתו של קרבן העבירה אינה מגשימה בפועל את רצונו החופשי"
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש אילן אשד, עורך דין לשעבר, שהורשע בשורה של עבירות מרמה ועבירות מין שביצע ב-12 מתלוננות, לאחר שהתחזה לפסיכולוגית ולאדם בעל לקות הזקוק לטיפול חריג.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד אשד הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות של התחזות ומעשה מגונה במרמה, שבוצעו בשיטה דומה: הוא פנה לצעירות שפרסמו מודעות לגבי מתן שיעורים פרטיים או טיפולים אלטרנטיביים, הציג עצמו במרמה כפסיכולוגית בשם "נעמה", והציע להן לטפל בנפגע פוסט טראומה שעבר פגיעה מינית בילדותו בשיטה ייחודית המכונה "הצפה". בשיחותיו עם המתלוננות חתר אשד לכך שהן יבצעו בו מעשים מגונים, תוך שהוא מציג בפניהן מצג כוזב לפיו מדובר בטיפול מקצועי ומוכר.
בין היתר, צוין בכתב האישום כי אשד, שהתחזה לאותו מטופל, נפגש עם כמה מהמתלוננות, והתנהג כמי שנכנס למצב היפנוטי, נגע בעצמו למטרת סיפוק מיני או גרם להן לבצע מעשים מיניים בעצמן כחלק מאותו "טיפול".
אשד הורשע בבית משפט השלום ונידון לשלש שנות מאסר בפועל, למאסר על תנאי ולפיצוי כספי. הוא ערער לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו, הן לעניין הרשעתו והן לעניין חומרת העונש שהוטל עליו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מדובר בהצגת זהות בדויה בלבד, אלא במכלול נתונים ומצגים המשתלבים לכלל דמות פיקטיבית הזקוקה לסיוע טיפולי מיוחד, וכי אף לא אחת מהמתלוננות היתה מסכימה להכניס את אשד לביתה ולהעניק לו את "הטיפול" המבוקש בנסיבות רגילות, אילו ידעה את זהותו האמיתית ואת מטרותיו.
כתב אישום נוסף שהוגש נגד אשד במרץ 2007 בגין עבירות אינוס במרמה, מעשה סדום ומעשה מגונה, שבוצעו בשיטה דומה, הסתיים בהרשעה ובמאסר בפועל של 8 שנים, וערעורו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.
בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון חזר אשד על טענותיו כי למתלוננות היתה חופש בחירה אם לבצע אקט כלשהו בעצמן או בו, וכי הוא לא כפה עליהן מגע. לטענתו, יש לקבוע מבחן מחמיר יותר, לפיו על מעשה המרמה להיות "מובהק ובוטה באופן השולל לחלוטין את יכולת הבחירה של המתלוננות להימנע מן המעשים". במקרה זה, טען אשד, שגה בית המשפט כשהרשיעו במעשה מגונה במרמה, שכן לא הוכחה קיומה של מרמה, הן באשר למיהות העושה והן באשר למיהות המעשה.
עוד טען אשד כי לא היה מקום לנהל נגדו שני הליכים נפרדים, דבר שגרם לכך שהוטל עליו עונש קיצוני בחומרתו של כ-11 שנות מאסר במצטבר. לפיכך, עתר אשד להקלה בעונשו או לחילופין לבטל את הרשעתו ולהחזיר את הדיון לערכאה הדיונית לצורך שמיעת ההוכחות מבראשית.
השופט אורי שהם דחה את הבקשה וקבע כי מדובר בניסיון לערוך "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור ולא בבקשה המעלה שאלה משפטית עקרונית שאינה עוסקת רק בו במערער עצמו, ועל כן אין לתת רשות לדון בעניין בגלגול שלישי.
לגופו של עניין ציין השופט שהם כי חוק העונשין אינו מבחין לעניין הוכחת יסוד המרמה אם הנאשם עשה את המעשה בעצמו או גרם שזה ייעשה בו או באדם אחר. "סעיף זה חל בעניינו של המבקש, גם בהינתן 'היפוכי תפקידים', כלשונו, שעה שהמְרַמֵה הוא ה'מטופל' והמְרוּמַה היא ה'מטפלת'", קבע השופט שהם. "צדקו הערכאות הקודמות, עת קבעו כי אין משמעות משפטית לקיומה של יכולת בחירה האם לבצע את המעשים אם לאו, שעה שהסכמתו של קרבן העבירה, אינה מגשימה בפועל את רצונו החופשי, עקב המרמה". במקרה זה, קבע השופט, הסכמתן של המתלוננות לביצוע המעשים המיניים הושגה בעקבות מצגים שקריים, אשר גרמו להן לטעות לגבי מהות המעשה ומיהות העושה. המתלוננות ראו עצמן כממלאות תפקיד טיפולי, והן האמינו, באמת ובתמים, כי המעשים שבוצעו על ידן, במהלך הפגישות אינם מעשים מיניים, אף אם ניתן לראותם ככאלה באופן אובייקטיבי. "ההטעיה שביצע המבקש, על דרך של יצירת דמויות פיקטיביות, תוך ביצוע עבודת הכנה יסודית, לביסוס הסיפור שבדה בהקשר לאותן דמויות, הייתה קריטית בהנעת המתלוננות להסכים לביצוע המעשים המיניים, תחת אמתלה של טיפול מקצועי", הבהיר השופט שהם.
