בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אדם שפרץ לדירה בבת-ים וביצע עבירות מין בדיירת, שנידון ל-11 שנות מאסר בפועל. בין היתר, טען בערעורו כי המתלוננת חוותה פגיעה מינית בילדותה ולכן היא מצויה במצב פוסט טראומטי באופן התומך בסברה לפיה עבירות המין לא התרחשו במציאות אלא מדובר בחלום שחלמה
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אדם שהורשע בעבירות מין באישה שלדירתה פרץ באישון לילה, ונידון ל-11 שנות מאסר. במסגרת ערעורו טען המורשע כי אכן פרץ לדירתה של המתלוננת אך לא ביצע בה עבירות מין, וכי היא "חלמה" את האירוע. נפסק, כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לפיהן גרסתה של המתלוננת מהימנה ומוצקה ועולים ממנה "אותות אמת" רבים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערער, ששמו לא הותר לפרסום, הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות התפרצות למקום מגורים כדי לבצע גניבה, מעשה סדום ומעשה מגונה. לפי כתב האישום, התפרץ המערער לדירה בבת ים באישון לילה, נטל חפצים אישיים של בני זוג שהתגוררו בה וביצע מעשים מגונים ומעשה סדום באישה, שישנה באותה עת במיטתה. בגין האמור, נידון המערער ל-11 שנות מאסר וחודש, וכן נגזרו עליו מאסר על תנאי ופיצוי בסך 50,000 שקל למתלוננת.
המערער, שלא השלים עם הרשעתו, ערער לבית המשפט העליון באמצעות באת כוחו, עו"ד טלי גוטליב. בערעורו חזר המערער על הטענה שהעלה בפני בית המשפט המחוזי, לפיה אכן התפרץ לדירתם של בני הזוג אולם עבירות המין לא התרחשו במציאות אלא מדובר בחלום שחלמה המתלוננת שבדיעבד תורגם על ידה למציאות. לביסוס טענה זו הגיש המערער לבית המשפט המחוזי שתי חוות דעת רפואיות, אולם אלו נדחו ע"י בית המשפט. במסגרת ערעורו, התייחס המערער בנוסף לפרטי תסקיר נפגעת העבירה, שמהם עולה כי המתלוננת חוותה פגיעה מינית בילדותה, ועל רקע זה טען כי היא מצויה במצב פוסט טראומטי, עניין שתומך בסברה לפיה זו חלמה על התרחשות אירוע העבירה.
בנוסף לאמור הגיש המערער ערעור על גזר דינו וטען כי גם עונש המאסר שהוטל עליו חמור בנסיבות העניין וזאת לנוכח גילו הצעיר, היעדר הרשעות קודמות בביצוע עבירות מין ומצבו האישי והמשפחתי הקשה.
השופט עוזי פוגלמן דחה את הערעור על שני חלקיו, ואליו הצטרפו גם שני שופטי ההרכב הנוספים – דנציגר ומינץ. תחילה, הזכיר השופט פוגלמן כי הלכה היא שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אלא באותם מקרים שבהם נפלה טעות ברורה בפסק הדין או שהמסכת העובדתית שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות. בעניין זה הזכיר השופט כי כלל זה הוחל בפסיקה גם בבחינת עדות של נפגע עבירות מין, שכן במקרה כזה, מעצם טיבו, עוסקת העדות בנושא שהוא טראומטי ואינטימי כאחד ולפיכך מתעורר לעתים קושי במתן עדות ברורה ורהוטה.
במקרה זה, כך נקבע, אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, לפיה לא נמצאה אינדיקציה כי לפגיעה המינית מעברה של המתלוננת הייתה השפעה על האופן שבו חוותה את האירוע. צוין, כי לא הוכח שהמתלוננת סובלת מתסמינים פוסט טראומטיים נוכח הפגיעה המינית מילדותה וגם בהנחה שהיא סובלת מתסמונת זו, לא עלה בידי המערער להוכיח כי היה בכך כדי להשפיע על יכולתה להבחין בין דמיון לבין למציאות.
בהמשך לאמור נפסק כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, שמצא כי גרסתה של המתלוננת הייתה מהימנה ומוצקה וכי עולים ממנה "אותות אמת" רבים המגבשים תמונה עובדתית מציאותית. לעומת זאת, גרסת המערער נתפסה כלוקה באי אמיתות, אי דיוקים ותמיהות. בנוסף, נדחו טענותיו של המערער כי המתלוננת מייחסת לו תכני חלום שחלמה שמעולם לא התרחש במציאות, משנקבע בין היתר כי גרסת החלום אינה מוצאת עיגון בחומר הראיות.
לבסוף קבע השופט פוגלמן כי בכל הנוגע לגזר דינו של המערער, האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין מכלול השיקולים העומדים על הכף בעניינו הוא ראוי ואין הצדקה להתערב בעונש שנגזר עליו. נוכח האמור, הערעור נדחה על שני חלקיו. המדינה יוצגה בהליך ע"י עו"ד קרן רוט.
