בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד החברה המפעילה את פרויקט מנהרות הכרמל בחיפה, בטענה כי אינה מיידעת בזמן סביר את הנהגים שנסעו בנתיב המנויים ללא מנוי על ההפרה ועל הקנסות שספגו עקב כך
בית המשפט המחוזי בחיפה אישר הגשת תביעה ייצוגית בסך 31 מיליון שקל נגד חברת "כרמלטון", המפעילה את פרויקט מנהרות הכרמל. על פי הנטען, החברה מיידעת את הנהגים שנסעו בנתיב המנויים ללא מנוי על ההפרה ועל הקנסות שספגו עקב כך, באיחור ניכר שאינו עומד בהגדרת "זמן סביר" מביצוע הנסיעה כנדרש בחוק. נקבע, כי המבקש הוכיח לכאורה שהחברה אינה עומדת בהוראות החוק והתקנות בכל הנוגע למועד המצאת החשבון בשל חיובים שלא נפרעו לחייב שאינו מנוי, וכן בתוכן הודעת התשלום שאינה מפורטת דיה בניגוד לנדרש.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
פרויקט מנהרות הכרמל הוא פרויקט תעבורתי הכולל ארבע מנהרות החוצות את הכרמל והנסיעה בהן כרוכה בתשלום אגרה. המנהרות, שנפתחו לתנועת כלי רכב בדצמבר 2010, מחברות בין מחלף חיפה דרום למחלף הקריות (הצ'ק פוסט) הממוקם בכניסה המזרחית לעיר. הפרויקט תוכנן, הוקם ומופעל ע"י קבוצת כרמלטון בע"מ.
מלכתחילה נקבעו בפרויקט מספר כניסות ויציאות אל המנהרות ומחוצה להן, תוך אבחנה בין כניסה ויציאה בנתיבים המיועדים למנויים בלבד לבין כניסות ויציאות בנתיבים בהם מתאפשר תשלום במזומן ובאשראי, המיועדים למשתמשים מזדמנים שאינם מנויים. בשני האתרים הראשיים לכניסה/יציאה (אתר חוף הכרמל ואתר קריות), ישנם מחסומים וקופות מאוישות בכניסה לנתיבי המשתמשים שאינם מנויים וביציאות מהם. באתר השלישי, מחלף נווה שאנן, קיימים נתיבי כניסה ויציאה ללא עמדות תשלום. לעומת זאת, בכניסות וביציאות בנתיבי המנויים בשני האתרים הראשיים אין כל מחסום, אין צורך לעצור ואין יכולת לשלם.
בשנת 2016 הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד כרמלטון, בטענה להפרת הוראות הדין בכך שהיא שולחת ללקוח ללא מנוי את ההודעה על כך שנסע בנתיב הלא נכון וחויב בקנס רק בתום מחזור החיוב, קרי לאחר שחלפו מעל 30 ימים ממועד נסיעתו הראשונה. לפי הנטען, ימים נוספים רבים עוברים עד שהחשבון מתקבל אצל אותו לקוח, כך שייתכן מצב בו לקוח ביצע נסיעה ביום מסוים ללא מנוי בסוברו שהוא מנוי, ורק לאחר 40 יום יקבל לביתו הודעה ראשונה המיידעת אותו שהוא אינו מנוי וכי כל נסיעה שביצע בעבר מחייבת בקנס.
במסגרת הבקשה, עתר המבקש לסעד הצהרתי לפיו כרמלטון הפרה את הוראות הדין, צו שיורה לה לשנות את התנהלותה והשבה מלאה וריאלית של הסכומים ששולמו לה לפי הנטען שלא כדין. עוד עתר המבקש לפיצוי בסכום שייקבע בית המשפט כראוי על הפרה בוטה ומכוונת של זכויות חברי הקבוצה, גרימת נזקים מסוג אי-נוחות ופגיעה באוטונומיה שלהם כצרכנים.
השופט מנחם רניאל קיבל את הבקשה וקבע כי מתקיימים התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. לדעת השופט, הוכח לכאורה שכרמלטון הפרה את הקבוע בסיפא תקנה 1(ג) לתקנות פיצוי והחזר הוצאות, לפיה עליה לפרט את סכום הפיצוי והחזר ההוצאות המלא ואת הסכום המופחת בהודעת התשלום שהיא שולחת לחייב.
בכל הנוגע למחלוקת בשאלה מהו פרק הזמן הסביר שבו על החברה להמציא את החשבון לחייבים בשל חיוב שלא נפרע, סבר בית המשפט כי הוכח שהנהג המפר, שאינו מנוי אך נסע במסלול מנויים, אינו מיודע על כך בזמן אמת ועל כך שהוא צפוי לתשלום פיצוי והחזר הוצאות. צוין, כי מחוקק המשנה לא הגדיר במפורש את המונח "זמן סביר" למשלוח החשבון, אך אין לפרשנות המוצעת על ידי החברה באשר למונח זה אחיזה בלשון התקנות, בהתחשב בכך שהמחוקק דאג להבחין בתקנות חיוב באגרה בין נהגים מנויים לבין אלו שאינם מנויים. לדעת בית המשפט, עצם השוני בין המועד שהוגדר למשלוח חשבונות ללקוחות מנויים- בסמוך לתום תקופת החיוב, ובין המועד שהוגדר ללקוחות לא מנויים - תוך זמן סביר מהנסיעה המפרה, מצביע על רצון מחוקק המשנה לייצר הבחנה בין פרק הזמן בו נשלח החשבון למנוי לבין פרק הזמן שהוא נשלח למי שאינו מנוי כאשר סביר להניח שההפרדה לא נעשתה במקרה. עם זאת, צוין, החברה מצידה שילבה בין שתי ההוראות והחליטה לשלוח את החשבונות לכולם- מנויים ושאינם מנויים- באותו מועד, אחת לחודש, בסמוך לתום תקופת החיוב.
עוד הוסיף בית המשפט כי עמדת המבקש נתמכת בלשון התקנות ותכליתן, שכן מחוקק המשנה בחר לקבוע מדרג של קנסות לפיו בגין נסיעה מפרה יחויב הנהג תחילה בקנס מופחת, ורק לאחר מכן יחויב בקנס מלא. לדעת השופט, קביעת המדרג הזו אינה סתמית אלא מלמדת כי המחוקק ביקש לתת לנהג המפר שלא בזדון "בפעם הראשונה" את ההזדמנות לתקן את דרכו ולהימנע מחיובו בפיצוי והחזר הוצאות מלא, אולם כדי לאפשר לו לעשות כן יש צורך ליידעו בדבר ההפרה ותוצאותיה, מוקדם ככל שניתן. משלוח חשבוניות גם למי שאינו מנוי רק בתום "תקופת החיוב", מסכלת לדברי בית המשפט כוונה זו, שכן המבקש מחויב בקנס המלא שצוין בחשבון השני בטרם קיבל את החשבון הראשון והיה מודע לנסיעה המפרה.
נוסף לאמור, ציין בית המשפט כי מטרת תשלום פיצוי והחזר הוצאות היא לכסות את ההוצאות שהמשיבה נדרשת להוציא לצורך גביית האגרה שלא שולמה כמתחייב. בעניין זה, החברה הודתה שחלק ניכר מהוצאותיה כרוך באיתור הנהג המפר וכתובתו למשלוח החשבון לפי מספר הרישוי של הרכב. עם זאת, פעולות איתור אלה עליה לעשות פעם אחת בלבד - לאחר הנסיעה המפרה הראשונה, ואין מניעה שתשתמש בנתונים שאיתרה למשלוח החשבונות הבאים. גם מבחינה מעשית סבר בית המשפט כי אין צורך לחכות חודש בטרם נשלח החשבון לנהג המפר, ודין טענת החברה כאילו עשתה את מירב המאמצים תוך השתדלות מקסימלית בהתאם ליכולותיה הטכנולוגיות - להידחות.
למעלה מן הצורך ציין בית המשפט כי גם עמדת הרשות הממונה, חברת כביש חוצה ישראל, תומכת בעמדת המבקש ובפרשנותו למילים "זמן סביר", כפי שעלה ממכתב ששלחה הרשות הממונה למנכ"ל כרמלטון בשנת 2015 בו נאמר כי פרק זמן של כ-30 ימים (ולעיתים אף למעלה מכך) אינו יכול להיחשב כזמן סביר ויש בו אף חשש להטעיית ציבור המשתמשים וליצירת מצב בו משתמש עשוי לצבור חובות בגין שימוש בכביש מנהרות הכרמל. אשר על כן, המבקש הוכיח לכאורה שהחברה אינה עומדת בהוראות החוק והתקנות בכל הנוגע למועד המצאת החשבון בשל חיובים שלא נפרעו לחייב שאינו מנוי, וכן בתוכן הודעת התשלום שאינה מפורטת דיה בניגוד לנדרש. כן הוכח לכאורה שבגין הפרה זו נגרם נזק ממוני.
הבקשה אושרה, החברה תשלם למבקש הוצאות משפט בגין הבקשה בסך 17,550 שקל.
