חדשות

בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעתו של פעיל שמאל נגד המדינה, לפיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לו לטענתו בשל מעצר שווא וכליאת שווא בעת שהשתתף במחאה באזור שער שכם באירועי יום ירושלים בעיר. נקבע, כי התנהלות המשטרה הייתה סבירה וראויה וכי המפגין פעל מתוך מטרה לעורר פרובוקציה ומהומה ולא שעה להוראות השוטרים

בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעתו של פעיל שמאל שנעצר בעת שהשתתף במחאה באזור שער שכם בעיר על רקע אירועי יום ירושלים בשנת 2012. לטענתו, התנהלות המשטרה כלפיו בעת פיזור ההפגנה מקימה לו עילת תביעה כלפי המדינה, בין היתר בגין מעצר שווא וכליאת שווא. בית המשפט קבע כי השוטרים הפעילו כלפיו כוח סביר וכי מהראיות עולה שהתובע פעל מתוך מטרה לעורר פרובוקציה ומהומה, לא שעה להוראות השוטרים ובחר שוב ושוב להפר הוראות אלו תוך שהוא מנסה לסכן את עצמו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

במאי 2012 הגיע התובע, גיא הירשפלד, לאזור שער שכם בירושלים על מנת להשתתף במשמרת מחאה של פעילי שמאל שהתרחשה בתגובה לתהלוכה פוליטית של פעילי ימין על רקע תהלוכת הדגלים ביום ירושלים. לטענת הירשפלד, בעת שניסה לעבור דרך קבוצה של שוטרים, נתפס ע"י שוטר שהודיע לו כי הוא עצור. בשלב זה, לפי גרסת הירשפלד, התנפל עליו השוטר בסיועם של שוטרים אחרים, הכה אותו, הצמידו למדרכה, חנק אותו ועיקם את ידו לאחור. לאחר מכן הובל לטענתו לתחנת המשטרה כשהוא אזוק ונחקר בחשד לתקיפת שוטר. משביקש טיפול רפואי, הוחלט להזמין לו אמבולנס.

בתביעה שהגיש לבית משפט השלום בירושלים, עתר הירשפלד לחייב את המדינה לפצותו בגין תקיפה, כליאת שווא, הפרת חובות חקוקות ורשלנות. עוד טען כי נגרם לו נזק ראייתי ע"י המשטרה בהפרעת השוטרים לצילום האלימות וכן ע"י חוקרי מח"ש אשר כשלו בחקירת האירוע והגעה לחקר האמת.

המשטרה מצדה טענה כי ביום האירוע עסקו השוטרים באבטחת ובמניעת התלקחות אלימה בין המפגינים השונים. לגרסתה, התובע התבקש מספר פעמים לציית להוראות השוטרים אך הוא התעלם והתגרה בהם. בהמשך ניסה לחצות את הקו שחצץ בין קבוצת פעילי השמאל לבין קבוצת פעילי הימין תוך שהתקדם במהירות לעבר השוטרים, אז נתפס על ידי השוטרים שנאלצו להפעיל כוח סביר על מנת לעצרו היות שהתנגד באלימות למעצר ואף פגע בשוטר. עוד טענה המשטרה כי ככל שנגרמו לתובע נזקים הרי שאלו נגרמו בשל התנהגותו וכי גם מח"ש סגרה את התיק מחוסר ראיות, כאשר ערר שהוגש על ידי התובע נדחה.

הרשמת הבכירה עדי בר-טל דחתה את התביעה וקבעה כי נגד התובע הופעל כוח סביר. נקבע, כי המשטרה פעלה מחד גיסא לקיום ההפגנה שתוכננה על ידי פעילי הימין, ומאידך גיסא לא מנעה מפעילי השמאל להביע התנגדות או מחאה כנגד ההפגנה, אך פעלה למנוע מגע בין המפגינים השונים בכדי למנוע תגרה. מהסרטונים שצולמו במהלך האירוע התרשמה הרשמת כי השוטרים פעלו בהתאם להוראות שהתקבלו, בהינתן העובדה כי הפגנת הימין הייתה הפגנה חוקית ברישיון ומולה מחאה ספונטנית ללא רישיון (הפגנת השמאל).

עוד נקבע כי הוראות המשטרה היו חד משמעיות וברורות ולפיהן מפגיני השמאל נדרשו לעמוד על המדרכה ולהתרחק כמה שניתן מהגדר אליה נצמדו מפגיני הימין. התובע, כך נקבע, התעלם מהוראות אלו בכך שניסה לעבור את הקו שיצרו ואף לדחוף אותם.

בכל הנוגע למעצרו של התובע, קבעה הרשמת כי מהסרטונים עולה שהוא המתין להזדמנות פז לפרוץ את מחסום השוטרים, ומשהגיעה הזדמנות זו התפרץ לתוך שורת השוטרים לעבר פעילי הימין וכשנתפס הביעה התנגדות. בעניין המכה אותה קיבל השוטר, קבע בית המשפט כי זו אירעה עת תפס השוטר את התובע לאחר התפרצותו ולא בעת ההתפרצות, ומשכך הרי שהמכה לא ניתנה בטעות אלא בשל התנגדות התובע למעצרו. לפיכך, אין זה משנה האם המכה ניתנה בעת ההתפרצות או בעת התפיסה שבאה למנוע הפרת הסדר הציבורי, ומדובר באותה תוצאה – תקיפת שוטר.

לעניין המעצר נקבע כי כאשר בוחנים את התנהלות השוטרים בזמן אמת ותחת מתח ההפגנה והחשש מ"התחממות" האירוע, עולה כי התנהלותם הייתה סבירה וראויה. בעניין זה צוין כי ניתן לראות בסרטונים כי עוד בטרם התובע נעצר באופן רשמי ובעודו מתנגד לתפיסתו הוא תקף את השוטר, כך שגם לדידו של התובע לא ניתן לומר שמעצרו היה מעצר שווא.

לעניין השאלה האם הופעל כוח סביר במעצר, נקבע כי בהתאם למצולם בסרטונים השוטר הפעיל כוח סביר כנגד התובע, אשר לא הקל על השוטרים בתפיסתו וניסה לברוח ולהתנגד. כך גם מהתיעוד הרפואי עולה כי לא הופעל כנגדו כוח בלתי סביר שכן אם היה מופעל, הרי הדבר היה נותן את ביטויו בתיעוד הרפואי.

לסיכום קבע בית המשפט כי מהראיות עולה שהתובע פעל מתוך מטרה לעורר פרובוקציה ומהומה, לא שעה להוראות השוטרים ובחר שוב ושוב להפר הוראות אלו תוך שהוא מנסה לסכן את עצמו. גם לאחר שהוזהר מספר פעמים, בחר התובע לפעול באופן מתריס מתוך כוונה ליצור עימות מכוון עם השוטרים. התביעה נדחתה, התובע ישא בהוצאות בסך 2,000 שקל.

תא"מ 9097-05-16