שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > שיקר לאשתו ולמאהבת, אילץ אותן לעבוד יחד בעסק והשאיר אותן עם החובות

חדשות

שיקר לאשתו ולמאהבת, אילץ אותן לעבוד יחד בעסק והשאיר אותן עם החובות, צילום: getty images israel
שיקר לאשתו ולמאהבת, אילץ אותן לעבוד יחד בעסק והשאיר אותן עם החובות
20/11/2017, ליאור שדמי שפיצר

אדם שהציג עצמו כיזם וכגבר גרוש הציע לצעירה שעמה ניהל רומן להקים חברה על שמה שתפעיל מסעדה, תמורת הכנסה מכובדת מהעסק שינהל בעצמו. למרבה הפתעתה, באירוע הפתיחה של המסעדה הוא הציג בפניה את אשתו, שהחלה לעבוד לצדה במסעדה, עד שחדל לשלם את ההוצאות והותיר אותה עם חובות לספקים ולנותני השירות

בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה שהגישה תובעת נגד אשתו של אדם שעמו ניהלה מערכת יחסים רומנטית, אשר סיבך את שתיהן בבעלות על מסעדה שהפעיל עד שנעלם והשאיר אחריו חובות. השופט עזריה אלקלעי הטיל על הנתבע ועל החברה שהקים, שנרשמה על שם המאהבת, לשלם את שכר עבודתה ואת החובות שבהן נאלצה לשאת, ודחה את התביעה נגד האישה החוקית, שנפלה אף היא קורבן למזימתו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

תחילתה של הפרשה באוקטובר 2013, אז הכירה התובעת את הנתבע, שהציג עצמו כיזם עסקי וכגבר גרוש, והם החלו לנהל מערכת יחסים רומנטית. כחודש לאחר תחילת הקשר הזוגי הציג הנתבע בפני התובעת אפשרות עסקית לפיה הוא יקים חברה על שמה שתפעיל מסעדה בתל אביב ותזכה אותה בהכנסה כספית מכובדת. התובעת נלכדה בקסמיו של הנתבע, ובלא כל ניסיון בעסקים שימשה חותמת גומי לפעולותיו של הנתבע, אשר לא היה יכול לעשות פעולות עסקיות בעצמו.

כחודש לאחר מכן נפתחה מסעדת "נרגילה בתל אביב", שהופעלה על ידי חברת "ליהי את מיה", שהייתה בבעלות התובעת באופן פורמלי, אך הופעלה בפועל על ידי הנתבע. התובעת עסקה לילות כימים בהכנת המסעדה ובניהולה 7 ימים בשבוע, ללא הפסקה, תחת הבטחה כי היא תקבל שכר עבודה של 15 אלף שקל מידי חודש, וזאת כמקדמה עד שהעסק יניב פרי, ואז תוכל לקבל שכר גבוה יותר.

בסוף דצמבר 2013, נערך אירוע פתיחה למסעדה, שאליו הגיע הנתבע בליווי אשתו, שאותה הציג בפני התובעת חרף המצג שיצר עד כה לפיו הוא גבר גרוש. מאותו מועד ואילך, החלה האישה להגיע לעסק ולעבוד בו לצדה של התובעת, והכל בהוראתו ובשליטתו של הנתבע.

לאחר תקופה של חודש שבה עבדו שתי הנשים זו לצד זו, ניגש את התובעת לקוח במסעדה אשר האיר את עיניה בדבר העובדות כהווייתן, והיא הבינה כי היא נפלה קורבן להונאה גדולה שבה נוצלה, הן במישור האישי והן במישור הכלכלי. חרף זאת, הנתבע המשיך להרגיע את התובעת ולשלוט בה תוך ניצול רגשותיה, ותוך פיזור הבטחות ביחס לעתיד, אולם לאחר שהתובעת הותקפה פיזית על ידי חברם של הנתבעים שטען בפניה כי היא אחראית לפירוק הזוגיות ביניהם, עזבה התובעת את המסעדה. בהמשך דרשה התובעת מהנתבע להסיר ממנה כל אחריות למסעדה, שכן היא לא היתה הבעלים בפועל אלא נרשמה כבעלת המניות רק מבחינה פורמלית כחלק מאותה הונאה. לטענת התובעת, הנתבע החתים אותה על הסכם נאמנות בפני עורך דין, לפיו העסק כולו מנוהל בנאמנות על ידה עבור הנתבע. בעקבות בקשתה, דרש הנתבע מהתובעת לחתום בפני עורך דין על כל המסמכים להעברת זכויותיה בחברה על שם הנתבעת, וציין בפניה כי אינה אחראית לשום דבר אלא רק עובדת שכירה במסעדה.

מספר שבועות לאחר העברת המניות הפסיקו הנתבעים לשאת בהוצאות החברה וחדלו מלמלא אחר התחייבויותיהם לספקים ונותני שירותים, ואלו מצדם החלו לבוא בדרישות ובתביעות אל התובעת, שהיתה עדיין רשומה פורמלית כבעלת מניות. התובעת פנתה לנתבעים מספר פעמים ואלו הבטיחו כי הם יישאו בכל החובות אך לא עשו דבר והיא נאלצה לשלם את חובות המסעדה מכיסה.

החברה והנתבע לא הגישו כתב הגנה, כך שהתובעת זכאית לפסק דין נגדם. על כן, נותרה המחלוקת רק בתביעה נגד הנתבעת, שהועמדה על סך של כ-59 אלף שקל, לאחר שהתובעת הסכימה להפחית מתביעתה סך של 45 אלף שקל בגין שכר עבודה.

הנתבעת טענה כי התובעת ניהלה רומן בהסתר עם בעלה, בעת שהיה נשוי לה, וכי היא לא ידע שהעסק שהקים נרשם על שם התובעת או כי היא שותפה בו. לאחר שנודע לה הדבר מפי מכר, היא החליטה להגיע לעבוד עם בעלה בחברה, חרף הקושי שבדבר, וזאת כדי לפקח שהבגידה בה לא תוסיף להתקיים. בשלב מסוים, טענה הנתבעת, ביקש ממנה הנתבע כי המניות יעברו על שמה וסיפר לה שהוא סילק את התובעת מהחברה. זמן קצר לאחר מכן החליטה הנתבעת להתגרש.

הנתבעת טענה כי היא שימשה בעלת מניות על הנייר בלבד, כנאמנה מטעמו של בעלה, ולא הפיקה כל רווח מהחברה אלא נחלה הפסדים עקב ערבויות אישיות שחתמה לבקשתו. בנוסף, טענה, היא לא הותירה כל חוב שקשור לתובעת, אלא התובעת היא זו שהתחייבה וערבה אישית לחברה, ועליה לשאת בתוצאות התנהלותה הכושלת.

השופט עזריה אלקלעי קיבל את גרסת הנתבעת לפיה היא לא חתמה על המסמך שכותרתו "אחריות לתשלום", לפיו היא מתחייבת לשאת בחובות החברה ביחס לתקופה שבה היתה התובעת בעלת מניות, וקבע כי חתימתה זויפה על ידי בעלה, כפי שאף הוא טען בתצהיר שהגיש. "הגם שעדותו של הנתבע היתה מפוקפקת למדי, כמו גם התנהלותו, גרסתו, לפיה הוא זה שזייף את חתימתה של הנתבעת, לא נסתרה בכל צורה שהיא", כתב השופט בפסק הדין.

השופט הוסיף כי לא ניתן להסיק גם מההתכתבויות בין שתי הנשים או מהאפשרות שהנתבעת שילמה תשלומים מסוימים השייכים לתקופת העבר כי הנתבעת לקחה על עצמה לשלם את חובותיה של התובעת, וציין כי מקובלת עליו הטענה כי אם שולמו תשלומים כאמור, הרי שזה נעשה בטעות.

"מוצא אני לנכון להעיר, כי בתביעה זו, הן התובעת והן הנתבעת, נפלו קרבן לנתבע. מדובר במשולש יחסים רומנטי, לפיו נראה כי הנתבע ניצל הן את התובעת והן את הנתבעת, ועשה בהן שימוש כרצונו, לצורך השגת מטרותיו", סיכם השופט, וחייב את הנתבע, בהיעדר הגנה, ואת החברה לשלם לתובעת את מלוא סכום תביעתה בסך של 104 אלף שקל, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף שקל.

 

ת"א 12134-10-15

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:149
קומיט וכל טופס במתנה