לגרסת המעצבת, היא השתתפה בפעילות החברתית של כלל העובדים, ביצעה את עבודתה בסניפי הרשת, השתמשה בכלי החברה ובציודה, הוצגה בפני לקוחות החברה כעובדת ועוד. השופטת: "ספק אם עיצוב חלון ראווה הוא חלק מליבת העיסוק של רשת חנויות בגדים העוסקת בייצור ובשיווק בגדים ומוצרי אופנה"
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה את תביעתה של מעצבת חלונות ראווה להכיר בקיומם של יחסי עובד- מעסיק בינה לבין רשת האופנה "רנואר" וקבלת זכויות בהתאם לכך. השופטת: "מרגע שהלקוחות עברו את מפתן דלת החנות, נשכחת מהם באחת התצוגה של חלון הראווה, ומה שיגרום להם לרכוש או לא לרכוש את הבגדים המוצעים הם שלל משתנים שאין בינם לבין העיצוב של חלון הראווה דבר וחצי דבר".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לפי הנטען בכתב התביעה, התובעת, לילה דרור, נתנה שירותים לרשת האופנה "רנואר" מיוני 2008 ועד לחודש מאי 2014. לטענתה, יש להכיר בקיומם של יחסי עובד ומעסיק בינה לבין הרשת ולחייבה בתשלום זכויותיה הסוציאליות כעובדת שכירה.
לגרסתה של דרור, היא השתתפה בפעילות החברתית של כלל העובדים כגון תצוגות אופנה ומופעים, ביצעה את עבודתה בסניפי הרשת, השתמשה בכלי החברה ובציודה, השתתפה בישיבות צוות, הוצגה בפני לקוחות החברה כעובדת ואף הוגדרה במסמכי החברה כעובדת. עוד ציינה כי חתמה על כל מסמכי החברה שיצאו ממנהלת מחלקת מיצוב חזותי ועיצוב חלונות ראווה והייתה אשת הקשר והאדם שאליו פנו לצרכי תיאום, הכנה, פירוק, תיקון ועיצוב חלונות ראווה באזור אליו שויכה.
מלבד האמור, טענה דרור כי עבדה שעות רבות ביממה ולעיתים אף בשבתות ובלילות, בהתאם לשיבוצים שנקבעו לה על ידי החברה. לגרסתה, היא פתחה עוסק מורשה לבקשת רנואר ואת רוב שכרה קיבלה ממנה.
רנואר מצדה, הציגה את חוזה ההתקשרות בין הצדדים בו נכתב כי ישררו ביניהם יחסי מזמין – קבלן עצמאי ולא יחסי עובד ומעסיק. לדידה של הרשת, סוכם עם דרור כי תיתן שירותי עיצוב חלונות ראווה אותו סיפקה ימים ספורים בחודש בלבד כאשר היו חודשים בהם היא כלל לא סיפקה שירותים לרשת. מלבד האמור, ציינה רנואר כי כקמעונאית בתחום האופנה, עיצוב חלונות הראווה הוא פעולה צדדית וכי רוב מעצבי החלונות אינם חלק מהמערך הרגיל של החברה היות שלא מדובר במעשה יום יומי אלא בדבר המבוצע אחת לפרק זמן מסוים אשר נקבע על ידי הרשת ונועד כדי להשלים את פעילותה הרגילה.
עוד נטען כי דרור נשאה בהוצאות הכרוכות בביצוע עבודתה, השתמשה ברכב ובטלפון הנייד שבבעלותה לצורך ביצוע עבודתה, לא הוקצה לה תא דואר אלקטרוני והיא השתמשה בתיבת הדואר האלקטרוני הפרטית שלה ונשאה בסיכון הנובע מכך שבחודשים מסוימים רווחיה יהיו קטנים. עוד הודגש, כי היו לה הכנסות מלקוחות נוספים ועל כן לא הייתה תלויה כלכלית ברנואר משך כל תקופת ההתקשרות.
השופטת יפית זלמנוביץ גיסין דחתה את התביעה וקבעה כי לא שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעסיק. באשר למבחן ההשתלבות שנקבע בפסיקה לצורך הכרעה בשאלה האמורה, סברה השופטת כי ספק אם עיצוב חלון ראווה הוא חלק מליבת העיסוק של רשת חנויות בגדים העוסקת בייצור ובשיווק בגדים ומוצרי אופנה. לשיטתה, אין כל ספק כי מיטב המוחות הוגים כמה פעמים בשנה, טרנדים, תופעה או מוצר שאם יצליחו "יזניקו" את הרשת כלפי מעלה מעבר למתחרותיה. לדברי השופטת, במבחן השכל הישר, השיווק והצלחתו מבוססים על הבגדים ומוצרי האופנה המיוצרים על ידי רנואר, על אטרקטיביות המחירים, זיהוי מגמות השוק ועוד, כאשר לאופן בו מעצבת הרשת את חלונות הראווה קיימת השפעה שולית, אם בכלל, על הרכישה.
עוד ציינה השופטת כי אמנם נכון שחלון הראווה תפקידו ללכוד את עינו של המתבונן ולגרום לו לסקרנות טבעית שתוביל אותו להציץ ב"סחורה" שבפנים, אך מרגע שהאדון או הגברת עברו את מפתן דלת החנות, נשכחת מהם באחת התצוגה של חלון הראווה, ומה שיגרום להם לרכוש או לא לרכוש את הבגדים המוצעים הם שלל משתנים שאין בינם לבין העיצוב של חלון הראווה דבר וחצי דבר: צבעים, סוגי אריגים, גזרות, מידות וכל כיוצא באלה. על כן, נקבע כי עיצוב חלון הראווה אינו ליבת העיסוק של רנואר.
מעבר לכך, נקבע כי העסקתה של התובעת דרור הייתה מעטה וזניחה ולכן לא ניתן לראות בקשר שבינה לבין רנואר כ"קשר רציף" ואין המדובר בעבודה סדירה ויומיומית. עוד נקבע כי יש לקבל את גרסת רנואר לפיה את הציוד והאביזרים בהם נדרשה דרור לעשות שימוש היא שאלה מרנואר או שקיבלה לשימושה בדרך אחרת וככל הנראה חלק מן הציוד, שעלותו נמוכה, נרכש על ידה. באשר למבחן הכפיפות והקשר האישי, נקבע כי דרור יכולה הייתה לבחור את הקף מתן השירותים בהתאם לנוחותה ולא נדרשה להסביר למאן דהוא מדוע בחודש בו עתיד להתקיים הסבב החדש, לא תהיה זמינה בימים אלו ואחרים אך תהיה זמינה בימים אחרים.
עוד הוסיפה השופטת כי דרור הייתה אדון לזמנה ולא נדרשה לדווח אודות קורותיה, היעדרויותיה ומשך הזמן שלקח לה להשלים עיצובו של חלון ראווה. בעניין זה, היא הודתה בחקירתה כי מעולם לא נדרשה לקבל את אישורה של החברה ליציאה לחופשה, לא נדרשה להציג אישורי מחלה ולא נדרשה להחתים שעון נוכחות. בנוסף, היא הודתה בחקירתה כי לא היה לה משרד או מקום קבוע במשרדי רנואר, כי לא הוקצה לשימושה קו טלפון או מחשב וכי עשתה שימוש ברכבה הפרטי ובטלפון הנייד שלה.
נוכח האמור, התביעה נדחתה. דרור תישא בהוצאות רנואר בסך של 15,000 שקל. רנואר יוצגה בהליך ע"י עו"ד גל אראל. התובעת יוצגה ע"י עו"ד דרור יוסף.
