לאחרונה הודיע נשיא המדינה כי הוא שוקל מהלך חנינה נרחב לרגל שנת ה-70 למדינת ישראל. עו"ד תומר שוורץ סבור כי לפני שחרור המוני של פושעים מבתי הכלא ראוי לחשוב על האנשים הנורמטיביים שביצעו מעידה חד פעמית אך סיימו עם הרשעה פלילית שחוסמת את דרכם בנתיבים רבים
בתקופה האחרונה יצאו שתי הודעות מעניינות מבית נשיא המדינה. האחת, הקוראת לציבור החיילים בעלי הרישום הפלילי לפנות לנשיא לשם מחיקתו; השנייה נמסרה במהלך ביקורו של הנשיא בבתי הכלא שבצפון, ולפיה נשקל מהלך חנינה נרחב לקראת יום הולדתה ה- 70 של מדינת ישראל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הודעות מעניינות אלו מצביעות על כך שהנשיא הנוכחי מכיר בעומק חשיבותו של מוסד החנינה, אך עם כל הכבוד דעתי קצת שונה. חנינה כללית אכן רצויה, אך היעד הנכון שלה לא אמור להיות בבתי הכלא כי אם בקרב האזרחים הטובים, הנורמטיביים, האנשים שהם 'כמוני-כמוך' - אלה שבשל אירוע פעוט מצאו עצמם עם רישום פלילי שמשתרך אחריהם לכל מקום אליו הם פונים.
ובמה מדובר? העבירות הקלות ביותר, הן אלו הנפוצות. בישראל יש בסביבות 100 מקרי רצח מתוך כ- 350,000 תיקים פליליים שנפתחים בשנה. 90% מהתיקים הפליליים מטופלים בידי מערך התביעות של המשטרה וניתן למצוא שם אירועים זניחים של איומים מילוליים, היזק לרכוש, הסגת גבול, ועוד מקרים שהמשותף לכולם הוא הפגיעה המינימאלית בסדר הציבורי ובביטחון האזרחים וברכושם. רבות מאותן עבירות מבוצעות בידי אנשים שזוהי מעידתם הראשונה ומפגשם החד פעמי עם החוק ואוכפיו. לאנשים הללו יש הרשעה פלילית שחוסמת את דרכם בנתיבים רבים: קבלה לעבודה, השתלבות במקצועות מסוימים (דוגמת ראיית חשבון ועריכת דין), שירות בגופי הביטחון, גישה למכרזים שונים, ועוד.
יותר ויותר אנשים מתווספים ל'רשימה השחורה' של נושאי הרשעה בצקלונם. אנשים אלו נענשים גם שנים ארוכות אחרי שעברו עבירה מטופשת, שגם אם נמצא לה סעיף בחוק העונשין, הרי שמעטים מבינים את ההשלכה הקשה והנמשכת הנודעת מהרשעתם, שנים לאחר יציאתם מבית המשפט.
כבוד הנשיא צריך להתייצב קודם כל לטובתם של אלו. הם רבים מהאסירים שבבתי הכלא והם הרוב הדומם שזקוק לסיוע קולקטיבי. גם מוסרית, מומלץ שהמדינה ביום הולדתה ה-70 תקדים לחגוג בשיקום אנשיה הטובים, ודאי קודם לשחרור המוני של פושעים מבתי הכלא.
ומדוע מהלך קולקטיבי? כי יש עבירות קלות כגון עבירות רשלנות (כמו במקרה של כלב שברח מבעליו ונשך קלות), עבירות היזק לרכוש (כמו אזרח שהתעצבן ושבר מראה), עבירות איומים (כמו אדם שהתעצבן על שכנו, קילל ואיים טלפונית) ועוד אלו ואלו דוגמאות, שנעברו בידי אזרחים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי. עליהם, אותם נאשמים-מורשעים, כדאי לחמול ולחסוך להם את הליך הגשת בקשת החנינה שאורך חודשים ארוכים ועולה ממון רב.
לא פעם, עד מתן התשובה מבית הנשיא, האזרח הפונה כבר איבד את הצעת המשרה אליה היה מועמד, או שנדחתה קבלתו לשירות בכוחות הביטחון. אדוני הנשיא, הגיעה העת לחון את האנשים הטובים ולמחוק קולקטיבית את קלונם. קידום הליכי החנינה הוא מבורך, זהו מהלך אמיץ וכך ראוי, בין השאר, לחגוג את יום הולדתה העגול של מדינתנו.
