עורכי הדין שהשתתפו בפורום משרדי עורכי הדין המובילים על פי תחומי התמחות של דן אנד ברדסטריט דיברו על אובדן הבושה והערכים במערכת הפוליטית, על קמפיין #MeToo ועל הקלות שבה ניתן לעשות לינץ' ברשתות החברתיות: "גברים מטרידים מינית כי הם יכולים. במקומות שבהן נשים נמצאות בעמדות כוח זה קורה הרבה פחות"
מספר עורכי הדין לנפש בישראל עולה מידי שנה ומציב את ישראל הרבה מעל למדינות העולם בעניין זה, אולם ניתן לראות פיחות של 20% במספר עורכי הדין החדשים בשנים האחרונות והתחלה של מגמה שתוביל אולי את השוק המוצף להתייצבות. מגמה דומה של התייצבות והאטה ניכרת גם במוסדות ללימוד משפטים, כך עולה מסקירת הענף שהציגה חברת דן אנד ברדסטריט בפורום Dun's 100 – פירמות עורכי הדין המובילות בישראל על פי תחומי התמחות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אחד הנושאים מעוררי המחלוקת בפורום השנה היה קמפיין ה-MeToo#, שמעודד נשים לספר על מקרים של הטרדה או תקיפה מינית שחוו. מנחה הפורום, העיתונאי חן מענית מ"גלובס", ציין כי קולם של מערכת המשפט ושל עורכי הדין עדיין לא נשמע, ופנה לעו"ד רחל בן ארי, אחת משתי עורכות הדין היחידות בפורום, לשאול לדעתה. "אני מברכת על תופעת ה-MeToo#", אמרה עו"ד בן ארי, שותפה מייסדת במשרד בן ארי פיש סבן ושות'. "גברים מטרידים מינית כי הם יכולים, כי הם נמצאים בעמדות כוח. במקומות שבהן נשים נמצאות בעמדות כוח זה קורה הרבה פחות".
עו"ד שירה שיין, שותפה בכירה במשרד מיכאל שיין ושות', המתמחה במיסוי ובשימור הון משפחתי, ציינה כי "התופעה של הטרדה מינית קיימת. חוויתי אותה על בשרי מאז ומעולם. זה קיים עדיין, וטוב שזה יוצא לאור. ככל שיש יותר פרסומים, כך אולי נשים צעירות יבינו ולא יפחדו להגיד לא ולעצור את זה".
"היד קלה על ההדק"
עו"ד שלומי וינברג, בעלים ומנהל משרד המתמחה בדיני לשון הרע, הציג גם את הזווית של מושאי הפרסומים, שמתקשים להתגונן נגדם. "מצד אחד צריך לברך על הקמפיין, אבל יש גם קצת אווירה של צייד מכשפות", אומר עו"ד וינברג. "מי שפותח טלוויזיה נתקל בגל עכור של עדויות. יש קלות בלתי נסבלת בפרסום ובהפצה של אותן האשמות, ואין לאותו מושא הכפשה דרך להתגונן. יש יותר מדי מקרים שבהם היד קלה על ההדק, מבלי להתחשב במשפחות. אני חושב שהמטוטלת כבר נעה לכיוון השני. צריך לעשות את חשבון הנפש ולשאול האם אנחנו רוצים שהרשתות החברתיות יחליפו את רשויות האכיפה. אמנם, לא הכל שפיט ויש גם עניין ציבורי, אבל יש יותר מדי מקרים שבהם מבצעים לינץ' חברתי במושאי הפרסום ואנחנו כחברה לא יכולים להשלים עם זה".
עו"ד גיא גיסין, מייסד שותף ומנהל במשרד הנושא את שמו, השיב לדברים ואמר "העולם השתנה. העולם האמיתי נמצא עכשיו ברשתות החברתיות. אין דרך לעצור את זה. צריך להעביר מסר מוסרי ברור. אני אבא לשתי בנות בוגרות, אני יודע בבירור את הסיטואציה, ובסוף זה מה שחשוב – לעורר מודעות. ברור לגמרי שמי שנחשף ולא ניתנת לו זכות התגובה נמצא במצוקה, וצריך להפעיל שיקול דעת על הפרסום, אבל מערכת המשפט לא יכולה לפקח או להשפיע על כך". גם עו"ד אופיר צברי, שותף במשרד צברי-פרקש ושות', הביע את דעתו כי אמנם כתוצאה מגל הפרסומים אנשים נפגעים, אבל התוצאה הסופית חשובה יותר.
"זה לא מקרי שרוב המקרים שאנחנו שומעים עליהם זה על בני 60+", העירה עו"ד בן ארי. "אולי בעשור האחרון משהו כבר כן השתנה, ואני חושבת שלדור של בני ה-30 עד 40 זה קורה פחות, הרבה בטח בזכות החוק למניעת הטרדה מינית. המטוטלת הזאת עבר עובדת שעות נוספות ב-20 השנה האחרונות. בצבא למשל יש שינוי קיצוני".
עו"ד יואב ביין, שותף בכיר ומייסד משרד פרופ' ביין ושות', ציין כי "הפרויקט של #MeToo הוא פרויקט חשוב שמחנך מחדש ומרתיע, אך צריך לעשות חשיבה איך להתנהל מול האווירה של השיימינג. ההרתעה כבר אולי מושגת, עכשיו צריך לחשוב אילו איזונים צריך לעשות במקרים הישנים, שבהם הזיכרון מיטשטש. יש היגיון בהתיישנות באותם מקרים קיצוניים".
"מותר הכל, והחזק מנצח"
נושא מתוקשר נוסף שנדון בפורום הוא עניין חקירות ראש הממשלה והצעות החוק הנלוות אליהן מצד הקואליציה.
"ביבי מתנהל כאדם אשם", אומר עו"ד אופיר צברי. "הוא מנסה להגן על עצמו באמצעות חוקים שימנעו את העמדתו לדין. יש פה תוכנית שהגה מתכנן אסטרטגי כדי למנוע מביבי להגיע למשפט. זה מזעזע. יש פה התפוררות של אמות מידה. יש אווירה של כוחניות, מותר הכל והחזק מנצח. אני מאוד מפחד מהדבר הזה. עוד 50 שנה נסתכל על התקופה הזאת כעל אחת התקופות החשוכות בהיסטוריה".
עו"ד רונן עדיני, מייסד ובעלים של המשרד הנושא את שמו, התייחס להצעות החוק ואמר כי "התחושה היא של עריצות הרוב. כל היוזמות המטורפות האלה של צמד הסטיריקנים ביטן ואמסלם, שהם לא יותר מאשר בדיחה, היוזמות הלא נורמליות האלה באות מצד הקואליציה וזה משהו שלא ראינו אף פעם. לא ראינו כזה חוסר כבוד מהותי למוסדות החוק, לשלטון החוק. זה מגיע למצב שבו מי שממנה שופטים חושב שבית המשפט העליון צריך להיות שיקוף של הציבור ושל הבחירות לכנסת. הייתי רוצה שהבחירה בשופטי בית המשפט העליון תהיה עניינית, שייבחרו השופטים הכי טובים, ללא שריון מקומות לערבים, לנשים וכו'".
לדברי עו"ד עופר שפירא, שותף מנהל במשרד שפירא ושות', "תמיד היו הצעות חוק מוזרות. מה שמיוחד בימים האלה זה העובדה שהבושה אבדה. אין כבר דיפלומטיה והרצונות האישיים והאינטרסים האישיים גוברים ונמצאים היום בראש חוצות. זה חינוך רע לציבור וזה חינוך רע לילדים שלנו. כשאנחנו למדנו משפטים למדנו שדמוקרטיה ושלטון חופשי דואג גם למיעוט. היום קול דאלים גבר. הרוב דואג לרוב, ואם אנחנו לא מוציאים מהשלטון הזה את כל מה שאנחנו רוצים, זה לא שווה. העובדה שבבתי משפט עדיין יושבים אנשים טובים ואיכותיים היא נחמה עבור כולנו".
עו"ד איתן לירז, שייצג אנשי ציבור מרכזיים ואנשי עסקים מובילים במשק, ציין כי "לא רק הבושה אבדה אלא גם המוסר נעלם. האם אנחנו מוכנים להיענות לגחמות הלקוחות שלנו עד בלי די? אני לפעמים מסתכל במקרה ושואל האם אני מוכן לקבל את התיק הזה.
אני חושב שאת אותן דרישות מוסריות שאנחנו מטילים על אחרים אנחנו צריכים להטיל גם על עצמנו. היום המטרה מצדיקה כל אמצעי – אני רוצה להישאר ראש ממשלה אז כל דרך מצדיקה את המטרה שלי. אני רוצה להיות זכאי בתיק אז אני אתיש את המערכת. כך גם בעולם הפוליטי. אנחנו נאכל את פירות הבאושים האלה עוד שנים רבות וטובות".
עו"ד טל בננסון, שותף מייסד במשרד המתמחה בליטיגציה אזרחית ומסחרית, הסתייג מהדברים ואמר: "אנחנו קצת מגזימים עם ההלקאה העצמית הזאת. היתה פה תקופה של ימי מפא"י העליזים. ההיצמדות לכיסא זה מושג שהוטבע לפני 40 שנה. הדבר האמיתי שהשתנה הוא השקיפות המלאה. זה קורה בהקשר של הטרדות מיניות וגם של פוליטיקה. אנשים הפכו להיות זהירים יותר, בעיקר הדור הצעיר".
עו"ד יאיר ליבוביץ', שותף בכיר במשרד ב. לוינבוק ושות', הוסיף כי בעבר היה ציווי "והצנע לכת". "היום המין האנושי בוחר מנהיגים מסוג אחר – טראמפ, פוטין, ארדואן. המאבק הזה הוא חצי גזירת גורל".
"האשראי הקל לטייקונים הוא מיתוס"
נושא הסדר החוב של אליעזר פישמן נגע לכמה מהמשתתפים באופן אישי – מעו"ד שלום גולדבלט, שותף מייסד במשרד גולדבלט גינדס יריב המייצג את פישמן, ועד עו"ד יאיר ליבוביץ' המייצג את אחד הבנקים בפרשה. בשאלה האם פרשת פישמן היא ספין או האם היא מעידה על חולי של המערכת, היו הדעות חלוקות.
"כל מי שנמצא בעולם של חדלות פירעון יודע שהבעיה העיקרית היא לדעת מתי האדם נמצא במצב של סיכון", אמר עו"ד גיא גיסין. "יש רגולציה כבדה במדינת ישראל, לא צריך כל דבר לפתור ברגולציה. ההיגיון אומר שהמערכת הבנקאית המשיכה לנפח את פישמן כשהוא היה כבר בחדלות פירעון. החברות שבשליטתו המשיכו לגייס מהציבור, מהפנסיות של כולנו, ובכל אותן שנים היו כאלה שידעו וכאלה שלא ידעו. בנק ישראל ידע, הבנקאים שהיו בחדר והעמידו לו מימון ידעו. אני לא מחפש את הראש של אף אחד ולא מדבר על שחיתות. צריך ללמוד לעתיד".
עו"ד יאיר ליבוביץ' התייחס לטענות בדבר יחס מיוחד שניתן לפישמן, לעומת האדם הפשוט שנקלע לחובות, והבהיר: "יש מיתוס שבנקים נותנים לטייקונים אשראי בקלות ולמשקי הבית מוציאים את הנשמה עד שהם מחזירים את החוב. הבנקים מתנהלים ביושרה מתוך נאמנות לארגון. הם לא רוצים להזיק לעצמם. גם הבנקאים מתוגמלים על פי תוצאות, בנקאי שנותן אשראי רע פוגע בסופו של דבר בכיסו". לדברי עו"ד ליבוביץ', "יש מחקר שפרסם השנה בנק ישראל שמצביע דווקא על מצב הפוך ממה שנהוג לחשוב – יותר הסדרי חוב לאנשים פרטיים מאשר לטייקונים. על כל טייקון שמתפרסם כי הוא לא החזיר את החוב יש 100 שכן החזירו".
עו"ד עופר שפירא, המייצג גם הוא בנקים וגופים מוסדיים, העיר כי לא בטוח שיש עוד טייקונים. "הביטוי הזה לא התאים לאלו שזכו לו. כולם נעלמו וכולם התבססו על אשראי. אני לא חושב שיש מזימה או קנוניה שלא לגבות מהם חובות. הביקורת נכונה באופן ספציפי על אשראים שניתנו. לפעמים גורמים במערכת נכשלים. גם בשוק ההון ניתן לראות אשראים שניתנו על ידי גופים מוסדיים על בסיס החלטות שגויות".
עו"ד שפירא התייחס לחוק החדש בתחום חדלות פירעון המתמקד בשיקום החייב, והבהיר כי "החוק יחול על כולם – גם על אלה שאנחנו רוצים לראות משתקמים וגם על כאלה שאנחנו קוראים להם בטעות טייקונים, ומערכת המשפט תיאלץ להתאים את עצמה לחוק שאומר שיש לשקם את האנשים האלה". לדעת שפירא, הבדיקה הפרלמנטרית בעניין תהיה פופוליסטית. "אפשר לנחש שזה יהיה סוג של הוצאת קיטור. לא ברור איך זה ישרת את הציבור".
עו"ד גונן קוסטנבאום, שותף מייסד במשרד ג. קסטנבאום ושות', הוסיף כי החוב של פישמן הוא חוב אבוד. "מי שנתן את האשראי כבר לא נמצא בבנק. הם רוצים לשים את הסיפור הזה מאחוריהם. זו החלטה עסקית, מי אמר שלציבור יש זכות להתערב בכך?".
עו"ד גיא גיסין מתח ביקורת על הדגש המוגזם שניתן לערבויות אישיות וציין כי "חברה אמורה להיות ישות משפטית נפרדת. ההסתמכות של המערכת הבנקאית על ערבות אישית מובילה לאחד התחלואים הגדולים, כיוון שגם ספקי אשראי אחרים הולכים אחר הבנק, שבעצמו הסתמך על ערבויות אישיות, בעוד שבחברה עצמה אין כלום. זה פוגע ברצון שלנו לייצר חברות איתנות. אם לא היו נסמכים על אותה ערבות אישית, היו מחייבים את בעל השליטה להזרים הון לחברה".
כשל שוק בתביעות ייצוגיות
עורכי הדין המשתתפים בפורום התייחסו גם להצעת החוק שמקדמת שרת המשפטים איילת שקד, שתחייב מגישי תביעות ייצוגיות באגרות גבוהות במטרה להפחית את תביעות הסרק.
עו"ד אלעד פלג, שותף במשרד בועז בן צור ושות' המייצג נתבעים בתביעות ייצוגיות, הגן על ההיגיון של ההסדר הקיים, הפוטר תובעים ייצוגיים מאגרה, אך הבהיר כי המציאות השתנתה. "התביעות הייצוגיות עשו שירות נהדר לציבור, חולקו המון כספים, אבל חצי מהתביעות הן תביעות סרק", אמר עו"ד פלג. "במציאות של היום אין ברירה אלא להוסיף חסם נוסף, צריך 'דמי רצינות'. ההוצאות שנפסקות בסיום ההליך לא מתקרבות לשקף את ההוצאות הריאליות, ולכן צריך להיות חסם גם בכניסה".
לדברי עו"ד יאיר ליבוביץ, "אין מנוס מאגרה. יש פה אנומליה – מי שרוצה לתבוע בגין נזק אישי צריך לשלם אגרה, בעוד שמי שרוצה לתבוע כדי לייצר רווח אישי על תופעה חברתית פטור ממנה. את המחיר משלמים אלה שמשתמשים במערכת המשפט, שהתביעה שלהם תתערב ותתארך בשל תביעות סרק. יש כשל שוק כי אין הפנמה של עלויות".
עו"ד רונן עדיני, המייצג תובעים ונתבעים בתביעות ייצוגיות, ציין גם הוא כי חלקן הגדול של התביעות הייצוגיות שמוגשות אינו ראוי. "אנחנו דוחים המון תביעות, ואז רואים שמישהו אחר הגיש אותם", סיפר עדיני. "יש ענף שלם של תביעות ייצוגיות של עורכי הדין שאני מכיר, שמגישים את התביעה כדי להסתלק ממנה. ייצגתי נתבע בתביעה ייצוגית, ועוד לפני שהגשנו את התשובה, התקשר אלי עורך הדין של התובע והציע להסתלק ממנה. אני לא בטוח שאגרות ישיגו את המטרה. יכול להיות תובע טוב שאין לו כסף. לא צריך לתקן את החוק, צריך רק להפעיל אותו – למנוע הסתלקות מתוגמלת, זה יהרוג את הענף הזה, ולפסוק הוצאות משפט".
עו"ד יואב ביין ציין כי "כל המטרה של החוק היתה לתת לאזרח הקטן לנהל תביעות. האגרה היא מעצור דווקא לחלשים, שהחוק רצה לתת להם אפשרות לתבוע. יש כיום תת אכיפה בנושאים מסוימים, והתביעות הייצוגיות נועדו לפתור את זה. הטלת אגרות היא לשפוך את התינוק עם המים. צריך לעשות לזה ניתוח כלכלי של אנשי מקצוע כדי להחליט אם האגרה היא אמצעי אפקטיבי".
