שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > תביעה: הבנק התקשר לאם וסיפר לה כי בנה לא עומד בתשלומי הלוואה

חדשות

תביעה: הבנק התקשר לאם וסיפר לה כי בנה לא עומד בתשלומי הלוואה, צילום: צילום: istock
תביעה: הבנק התקשר לאם וסיפר לה כי בנה לא עומד בתשלומי הלוואה
15/10/2017, עו"ד לילך דניאל

לקוח בנק שנטל הלוואה גילה כי נציג הבנק התקשר לאמו וסיפר לה כי אינו עומד בתשלומים על אף שאינה מיופת כוח או מורשית חתימה בחשבונו. בתביעה שהגיש עתר לחייב את הבנק בפיצוי ללא הוכחת נזק על הפרת חובת הסודיות כלפיו והפגיעה בפרטיותו

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קיבל חלקית את תביעתו של לקוח בנק הפועלים ופסק לו פיצוי של 4,000 שקל לאחר שהבנק צלצל לאמו וסיפר לה כי אינו עומד בתשלומי הלוואה שנטל. נקבע, כי בהתנהלותו הפר הבנק את חובת הסודיות המוטלת עליו, דבר שגרם לפגיעה בפרטיותו של הלקוח וכי שיחה בין נציג מחלקת הגבייה לבין אמו של הלקוח איננה נכללת באותם אמצעים לגיטימיים שעומדים לרשות הבנק לגביית חובות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע הוא לקוח בסניף בנק הפועלים בשכונת רמות בירושלים. אין מחלוקת שהתובע היה היחיד שהורשה לפעול בחשבונו הפרטי בבנק וכי לא העניק ייפוי-כוח לכל אדם אחר לפעול בחשבונו או לקבל בשמו או עבורו מידע מכל סוג שהוא המתייחס אליו. בשנת 2012 נטל התובע מהבנק הלוואה על סך 40,000 שקל, אשר נרשמה על שמו במסגרת חשבונו ופירעונה נקבע ל - 60 תשלומים חודשיים.

כחצי שנה לאחר נטילת ההלוואה החליט הבנק להעביר את עניינו של התובע למחלקת הגבייה, למרות שלטענתו דאג להפקיד כסף בחשבון לפירעון ההחזר החודשי, על אף שלא נכנסה משכורת לחשבונו באותה עת. כששוחח על כך עם הבנק, נמסר לו כי אכן אין זה ברור מדוע עניינו הועבר למחלקת הגבייה והוא הונחה להמשיך לפרוע את ההלוואה כרגיל, אלא שכעבור חודש לערך בחר הבנק להתקשר להוריו וטען בפניהם כי בנם מסרב לפרוע את חובו וכי אם לא ישלמו את תשלומי ההלוואה במקומו ייפתחו נגד הבן הליכים משפטיים. לגרסת התובע, איומים אלה מצד הבנק גרמו להוריו להפקיד כספים בחשבונו.

בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, טען התובע כי בכך שהבנק מסר להוריו פרטים אישיים וחסויים על חשבונו, הוא הפר את חובת החיסיון המוטלת עליו ופגע בפרטיותו נוסף לפרסום לשון הרע אודותיו. משכך, עתר התובע לחייב את הבנק בפיצוי ללא הוכחת נזק. הבנק מצדו הכחיש כי יצר קשר עם מי מהוריו של התובע, לא כל שכן עשה שימוש בלשון מאיימת, וכי אף אם יוכח האמור בכתב התביעה הרי שעומדות לו ההגנות המנויות בחוק.

הרשמת הבכירה עדי בר-טל קיבלה את התביעה באופן חלקי ופסקה לתובע פיצוי בסך 4,000 שקלים. בפתח הדברים ציינה הרשמת כי סלע המחלוקת נוגע לשאלה העובדתית האם הבנק פנה לאמו של התובע ויידע אותה בדבר מצב החשבון של בנה, הגם שלא הייתה מיופת כח או מורשית חתימה בחשבון, באופן שהפר את חובת הסודיות המוטלת על הבנק. בעניין זה ציינה הרשמת כי המקור המשפטי של חובה זו נעוץ הן בחוק הגנת הפרטיות, הן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו והן מהפסיקה שהכירה בחובת סודיות של בנק כלפי לקוח העולה מעצם טיבו של החוזה ביניהם ומאופייה של מערכת היחסים. עוד נפסק כי עקרון תום הלב החל על מערכת היחסים בין הבנק ולקוחו מחייב את הבנק לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב ולא להעביר מידע על לקוחותיו, פרט למקרים בהם הגילוי מותר ואף מחויב.

מן הכלל אל הפרט, התרשמה הרשמת כי אמו של התובע ידעה כי לבנה יש חוב מסוים לבנק, אלא שידיעה זו והעובדה שבעבר נאלצה לעזור לו אינה משנה את העובדה שהאם לא ידעה על קיומה של ההלוואה והיא לא הייתה צריכה לדעת זאת מנציגי הבנק. עוד נקבע כי אין לקבל את הסברו של נציג הבנק לפיו ההורים ראו את המכתבים ששלח הבנק לכתובתם ומשכך הסיקו כי הבן שרוי בחובות. הובהר, כי המכתבים הופנו ישירות לתובע וכל עוד לא הוכח אחרת הם לא נפתחו על ידי בני משפחה אחרים המתגוררים עמו באותה דירה.

עוד נקבע כי גם הטענה שחשבונו של התובע נוהל בחריגה תקופה בת ארבעה חודשים לא יכולה להוות טעם ונימוק לפניית מי מאנשי הבנק לאמו, כשלמעשה הבנק מימש את סמכותו ונקט בהליכים כנגד התובע כל אימת שזה הפר את תנאי ניהול חשבונו – תחילה בהקטנת מסגרת האשראי, בהמשך בביטולה, ולבסוף בהעברת עניינו למחלקת הגבייה. צוין, כי ברשות הבנק מגוון כלים וחלופות אשר הוא רשאי לעשות בהם שימוש על מנת להבטיח פירעון חוב של לקוח וכי אין המדובר בנסיבות חריגות אשר התירו או אף חייבו את נציג הבנק להעביר מידע על הלקוח לאמו, אף בשים לב לסכומים הנמוכים בהם דובר. לאור האמור קבעה הרשמת כי התובע הוכיח את טענותיו העובדתיות וכי בהתנהלותו הפר הבנק את חובת הסודיות המוטלת עליו, דבר שגרם לפגיעה בפרטיותו של התובע.

אשר לטענת הבנק כי עומדת לו ההגנה בדבר "הגנה על עניין אישי כשר" לפי חוק הגנת הפרטיות, ציין בית המשפט כי שיחה בין נציג מחלקת הגבייה לבין אמו של התובע איננה נכללת באותם אמצעים לגיטימיים שעומדים לרשות הבנק לגביית חובות ולכן לא עומדת לו הגנה זו. בנוסף, לא עומדת לבנק ההגנה על "פגיעה במהלך עבודה רגיל", לאור העובדה שהשיחה של נציג הבנק עם אמו של התובע אינה כלולה במהלך עבודתו הרגיל ולא נעשתה כדין.

בכל הנוגע לעילת לשון הרע, קבעה הרשמת כי ספק אם מבחינה אובייקטיבית עלה תוכנם של הדברים שאמר הנציג כדי לשון הרע, אולם משנמצא כי נפגעה פרטיותו של התובע ולא עומדת לבנק הגנה כלשהי, זכאי התובע לפיצוי.

בקביעת גובה הפיצוי התחשב בית המשפט בין היתר בשיהוי בן ארבע השנים עד להגשת התביעה, שכן שיהוי זה יכול ופגע בהגנת הבנק. כן נלקחה בחשבון העובדה שאמו של התובע הייתה מודעת למצבו הפיננסי הרגיש של בנה למן הרגע בו הפסיק לקבל משכורת ועוד בטרם נציג הבנק שוחח עמה. בנוסף, הוזכר כי אותו מידע נמסר רק לאמו של התובע ובלא שהובאה כל ראיה כי הגיע לידי אנשים נוספים זולתה, ובהקשר זה אף הניחה הרשמת כי כל מטרתו של הנציג הייתה לסייע לתובע ולמנוע ממנו ומהוריו את אי הנעימות הכרוכה בהליכים משפטיים לגביית החוב. נוכח האמור, העמידה הרשמת את סך הפיצוי שישלם הבנק לתובע על 4,000 שקל.

 

ת"ק 12254-09-16

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:71
קומיט וכל טופס במתנה